טיפוסים

פתחתי את הבלוג הזה עם פוסט אודות טיפוסים הנוסעים באוטובוסים עירוניים. מאחר והרגשתי כי עשיתי עוול בהתעלמות שלי מהנהגים האמיצים הלוקחים אותנו ממקום למקום, הפוסט הזה מוקדש להם.

לא בטוח שכעת העוול פחות נורא.

1. המאוהב

זה הנהג בעל הרגל הקלה על דוושת הבלמים.

כל ההנאה שלו מהנהיגה מופקת משעיטה לעבר רמזור ירוק מהבהב ובלימה פתאומית לאחר הפספוס הידוע מראש. ואם אנשים נופלים ו/או נמרחים על השמשה הקדמית – מה טוב.

כדי להעצים את אפקט הבחילה, המאוהב בדוושת הבלמים ילחץ עליה שוב ושוב במהלך עצירה בתחנה, ברמזור אדום או בסתם כביש ריק ותמים. הרי לשם מה קיימים עמודי אחיזה באוטובוס? ליופי?

להביא מהבית: שקית הקאה.

2. הדוהר

זה הנהג שכף רגלו נרדמה על דוושת הגז.

לעתים קרובות הוא מתעלם מהפעולה הזניחה הזאת שנקראת "לעצור בתחנות", אלא אם כן זינקתם מהתחנה בזרועות מתנפנפות, או צרחתם "נהג!!!" מתוך האוטובוס.

אם זה היה תלוי בו, הדוהר היה מעלה את כל הנוסעים בתחנה הראשונה ומוריד אותם בתחנה האחרונה. את הדרך בין שני הקצוות הוא מדמה למסלול פורמולה 1, ולכן נוהג בה בדהירה חסרת מעצורים הכוללת לא מעט עבירות תנועה.

להביא מהבית: כיסא מפלט.

3. הזחלן

זה הנהג שמצוי בעיצומה של תחרות עם צב, ומגיע שני.

הוא חייב להשתחל בדיוק רב למפרץ העצירה, לפתוח את הדלת בדיוק באמצע התחנה וחס וחלילה לא לפני שעצר באופן מוחלט ולהמשיך ולהתנחל שם עד אשר אחרון העולים שילם ונכנס.

עד שהזחלן לוקח סיבוב שמאלה, הרמזור כבר מספיק להתחלף פעמיים – זה בהנחה שהוא יודע מה מסמן אור ירוק.

להביא מהבית: כרית, ותירוצים על האיחור הצפוי.

4. המאותגר טכנולוגית

זה הנהג שאינו מסתדר עם מערכת הרב-קו.

הוא בהחלט היה מעדיף שנמשיך להשתמש בכרטיסיות וניקובים, ומצידו שנשלם לו בלירות.

מה עכשיו להתעסק עם מסכים וכפתורים וחוזים וכרטיסים שלא נקלטים? שתדעי לך, כשאני הייתי צעיר, הכל היה הרבה יותר פשוט.

להביא מהבית: עצבים חזקים.

5. הנהגת

זו הנהגת.

היא המתעתעת באנשים, גורמת להם לחשוב רגע לפני שהם זועקים מסוף האוטובוס "נהג, שים מזגן!"

למרות שיש כאלה סוציומטים שצועקים לה "נהג, הדלת" ולא מבינים מה עשו לא בסדר.

להביא מהבית: חוש פמינסטי מפותח.

6. הדוחס

זה הנהג שגורם לכל הנוסעים לדמיין מטאפורות מעולם החי, כגון סרדינים, בהמות וכו'.

(בכוונה נמנעתי כאן מקונוטציה חמורה יותר, אך יש נהגים שלא.)

למרות שהאוטובוס התמלא כבר לפני רבע שעה, הוא ממשיך לדחוס עוד ועוד, כאילו האוטובוס נוצר מאותם חומרים מכושפים מהם עשויות המכוניות פרי דמיונה הקודח של ג'יי. קיי. רולינג, שגורמים להתרחבות הרכב עם כל נוסע שמצטרף.

העובדה שאפילו האזור של הדלת הקדמית מלא באנשים לא עושה עליו רושם, כי הרי יש עוד המון מקום מאחורה.

אין צורך לאחוז בעמוד, מכיוון שאת התמיכה הפיזית אתם מקבלים מצד אחד מגבר שמן ומזיע, ומהצד השני מחייל צה"ל שהקת של הרובה שלו נעוצה לכם במותן.

להביא מהבית: מסיכת חמצן.

7. המטונף

זה הנהג חסר החוש ההיגייני והאסתטי (או שסתם לא אכפת לו באיזו אורווה הוא מסיע בני-אדם).

לא ניכר כי אי-פעם מישהו העביר ספונג'ה באוטובוס שלו, או לפחות רוקן את פחי האשפה ותיקן את פתחי המזגן מאחור.

המטונף נוהג באוטובוס הכי ישן שעדיין לא יצא משימוש, כשהרצפה מכוסה ניירות, קליפות ובוץ, ריח של אבק מחניק אופף את החלל ומפתחי המזגן זורם אוויר חם ומלוכלך. חבורת ג'וקים חוגגת בדילוגים מהקירות אל המושבים ומשם אל הרצפה ורגלי הנוסעים. חוויה.

להביא מהבית: נעלי ספורט. כבר עדיף ללכת ברגל.

משפטים שנהגי אוטובוס אומרים כל הזמן:

'כנסו פנימה, יש מלא מקום מאחורה!

אז למה לא צלצלת?

ילד, 'תרחק מהדלת אחורית!

ילד, תוריד ת'רגליים מהמושב!

עוד צעקה אחת ואני מוריד אתכם מהאוטובוס!

אסור, אני אקבל קנס / יפטרו אותי / יהרגו אותי. 

טוב לחזור, נתראה בפעם הבאה!