טיפוסים

אחרי ארבעים ושלושה פוסטים ומעל מאתיים טיפוסים ישראלים שונים ומשונים, הבלוג שלי חוגג שנה (ושבוע – כרגיל אני והאיחורים שלי).

שנה של ביקורת מוגזמת, תיאורים מפורטים מדי, טמטום, הקדשת זמן רב לדברים לא חשובים – בקיצור, כל מה שמאפיין את האישיות המקסימה שלי.

מבין כל השטויות התקשתי לבחור את חמשת הפוסטים האהובים עליי, אבל בכל זאת הכי נהניתי לכתוב את הפוסטים הבאים:

* מפגעים אנושיים באוטובוס – הפוסט הראשון שלי על הבית השני שלי.

* טוב שכן רחוק – שכנים שגורמים לכם לייחל שהייתם גרים בקוטב הדרומי בחברת פינגווינים.

* דברים שאין בסופר, וחבל! – כמה הצעות ייעול שיהפכו את חוויית הקניה בסופר לפחות מבעיתה.

* מדריך לטרוריסט המתחיל – במהלך מבצע "עמוד ענן" נפל לידיי הברושור של חמאס, והוא מובא כאן לפניכם כלשונו.

* לילה במיון תל השומר – חוויה שלא אשכח לעולם.

ועדיין לא כתבתי על הטיפוסים מקומה שלישית שהחתולה שלהם נפלה מהמרפסת אל הגגון שמחפה על הכניסה לבניין. פעמיים. ופעמיים אב המשפחה נכנס לבית שלנו עם חבל קשור למותניו כי עלה לו רעיון אדיר לעשות סנפלינג מהמעקה שלנו אל החתולה האובדנית שלו.

ולא כתבתי על הטיפוסים שעומדים בתור לקופה בחנות, לוקחים ליד כדור קטן ושואלים אותך "מה זה?"

ולא כתבתי על הטיפוסים שנכנסים לחנות שתי דקות לפני סגירה ולא קולטים שהעובדה שאני מטאטאת אותם היא רמז מאוד לא עדין.

ולא כתבתי על הטיפוסים שמסתכלים עלייך בתדהמה ושואלים "מה? עדיין אין לך אייפון?" מה? עדיין יש לך חיים?

ולא כתבתי כבר שבועיים. מישהו אמר חופש?