אני יודעת שהשיער שלי זקוק לתספורת כשאני נמצאת
בשירותים והוא מלטף את האסלה כמאיים לצלול פנימה.
אז הלכתי למספרה השכונתית. לספרית הייתה דלקת
ריאות והיא קיבלה את פניי בעיניים טרוטות ומסיכה על הפרצוף. חוץ ממני ישבה שם
מישהי באמצע צביעה ומאותו רגע כל השיחות נסבו סביב נושא אחד: יו-זהבה-איך-את-נראית-כפרה-כן-אני-נורא-ואיום-מותק.
התיישבתי במאורת החיידקים וחיכיתי שזהבה תגמור
לאכול. היא לקחה אנטיביוטיקה וחייבת להכניס משהו לבטן, אחרי שבבוקר היא הקיאה את
הכדור. נחמד לשמוע.
"אני מצטערת שאני ככה עם מסיכה, זה לא מפריע
לך?"
לא!
והיא סיפרה לצבועה על בעלה שנדבק ממנה ויושב בבית מסכן ולוקח
אופטלגין כמו סוכריות. ושהיא הזמינה רופא הביתה. וכמעט התעלפה. וכל שתי דקות הייתה
עוצרת, מורידה את המסיכה, נתקפת סדרת שיעולים ומקנחת את האף בקול תרועה.
"את רוצה שאכין לך תה, כפרה?"
התספורת לקחה 10 דקות. הפן לקח שעה ורבע.
במהלכו הרגשתי כאילו נצלה לי המוח, ופעם אחת חטפתי משב של אוויר רותח ישר לעין.
זהבה עברה חמש פעמים על השיער המלא והמזורגג שלי עד שיצא פן מושלם.
מה לא עושים בשביל בת-מצווש של האחיינית.
***
שלושים ילדות בנות 12 מחוללות בריקוד חסר
קוארדינציה ומלא צרחות. רגע לפני כן הן גילו את מכונת האספרסו, ומאז הכל היסטוריה.
אחיינית בשמלה לבנה נעקרת ממקום למקום ע"י
חברה אחרת בכל פעם כמו הייתה בובה תלושת זרועות במוקד של ריב המוני. בשלב מסויים,
בטח בשיא השפעת הקפאין, הן מושיבות אותה על כיסא ומטיסות אותה על הרצפה החלקה בסוג
של רכבת רוחות שעדיף לשמור ממנה מרחק. בשלב הקינוחים אני רואה אחת מהן לוקחת כוסית
עם מוס שוקולד, בולעת אותה כמו שוט של טקילה ומקפצת חזרה לריקודים.
זו חברות אמת.
***
10 בלילה, עומדות להן חמש בנות על המדרכה עם
הגב אל הכביש ומצלמות סלפי.
חושך מצרים, וגם אם היה אור זה לא שנשקף משם
נוף בראשית עוצר נשימה. אלא אם כן כביש צפוף ותחנת אוטובוס עמוסה וגדר אפורה מברזל
שמקיפה את בית הספר הסמוך נחשבים בעיני מישהו כפלא בריאה.
עם קצת מזל יעבור אוטובוס מואר ואז אולי תצא
להן תמונה סבירה, ורק אז אולי הן יפסיקו לצווח "עוד אחת, לא יצא
טוב." אחרי שתי דקות כולן יעשו לייק לתמונה המעפנה עם הכיתוב: עם
היפות שלי בתחנה מחכות לאוטובוס שיחזיר אותנו למציאות.
***
כשאת מושיטה לילד בן 10 עודף של 10 אגורות,
והוא מחזיר לך את המטבע באומרו: "לא צריך, זה בשבילך, טיפ ממני" כאילו
את הזונה שלו, את יודעת שבטח הוא מדבר ככה גם אל הבנות בכיתה שלו ובעוד שנתיים
תקראי עליו בעיתון; אמא שלו תייבב "הכל שקרים, יש לי בן מקסים שלא מסוגל
לפגוע בזבוב", והאבא יתקוף ויגיד "הילדה הזאת פיתתה אותו, הוא
הקורבן כאן."
***
ואז נכנסה לחנות בואש ממין נקבה. היא הריחה כמו
גופה רקובה שפיזרו עליה כורכום והשליכו אותה לתעלת ביוב בכפר נידח בהודו. צחנה שלא
תיאמן.
עשיתי לה חשבון והשתדלתי לא לדבר. בשניות
הספורות בהן נאלצתי לנשום, כמעט הקאתי.
ברגע לכתה המבורך ריססנו את הקופה עם הבושם של קיטי בניסיון
לזרז את התנדפות הסירחון שנותר באזור גם בהיעדרה. לו יכולתי הייתי מתיזה כמה טיפות
ישירות לנחיריים, כי הארומה המבאישה דבקה בתוכם וסירבה להרפות ממני במשך דקות
ארוכות.
***
אחח... היה כיף להוציא הכל סוף סוף.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
