בפרק מספר ארבע בסאגת "מה לעזאזל קראתי פה
הרגע?" התמקדתי בעיקר בספרים, שלא לומר שפטתי את הספר לפי הכריכה. כל הזכויות
שמורות לנוגעים בדבר (אם כי אני במקומם לא הייתי ממהרת לקחת בעלות על חלק מהדברים
הכתובים כאן).
רכבת ההפתעות
אני מתקשה לתאר לעצמי את הסיטואציה בה ישבה הסופרת
לכתוב ספר חדש כשרעיונות מלהיבים מבזיקים בראשה וכל עולם הדימיון הפרוע פרוש בפניה
– ואז היא נוטלת עט וכותבת על... גרבונים.
ולא סתם גרבונים, אלא כאלה שאנשים "יהיו מוכנים
להרוג" בשבילם. כאילו חסרות סיבות להרוג, נגיד אנשים שיכריחו אותי ללבוש
גרבונים. או אנשים שאומרים יותר מדי את המילה גרבונים. או אנשים שכותבים ספר של
300 דף על גרבונים.
אוי, זה מעניין!
בטח גם יקח שבע שנים לקרוא את הספר הזה.
גוונים הוצאה לאור (1)
כתבתי טרילוגיה משלי בתגובה:
הדר לוי
מחברת רבי המכר
בשם השם ושם אפשרי
לבחור שמות
101 דרכים למצוא שמות מגוונים לספרים שאני כותב
גוונים הוצאה לאור (2)
(מצטערת על איכות התמונה)
הספר הקודם מתגמד יחסית ליצירות הבאות שנכתבו על ידי
סופר שהתברך ביכולת המצאת שמות מהגרועות שנתקלתי בהן. אחיזה של מת / פשוט עד
מוות / המתים נראים טוב / לא לגמרי מת / עקבותיו של מת / מת מחר / מתה כמוך –
ואם תחליפו את השורש מ.ו.ת בשורש א.ה.ב תקבלו רשימת שירים של יוסי גיספן (תנסו, זה
כיף).
משום מה יש לי תחושה שלילדים של פיטר ג'יימס קוראים
מייקל, מייק ומישל.
צפרא טבא
כן, קראתם נכון.
אהבתי את הנונשלנטיות בה המחבר ממשיך לתאר את המסלול כאילו
כלום, כאילו המשפט האחרון שכתב היה רגיל לגמרי. הוא גם קרא למסלול כולו נחל
גישרון עד מעבר צפרא כדי להבטיח שכולם יקראו כדי לגלות מי זה הצפרא הזה שעל
שמו קרוי מעבר.
אה זו איזו דבה שנתקעה בנקיק! חה חה!
עד כאן ספרים.
הנוער של היום
מתוך שאלון ארצי שנערך לאחרונה.
ומה עם תלמידים שקיבלו נגיחה, או שראשם נדחף לתוך אסלה?
למה אותם לא מחשיבים?
ומה שנחמד בטבלה הזו, היא העובדה שבבית ספר אוסישקין
27% מהתלמידים קיבלו מכות ולפחות 9% גם נהנו מזה.
בעזרת השם
מה המשותף לכל הטכנאים בישראל? כולם דתיים!
אם תבחנו את המגנטים שעל המקרר, תגלו כמעט תמיד איזה
בס"ד או ב"ה בפינה הימנית העליונה. כאילו נוכחות המילה הזאת מעניקה לאנשי
המקצוע חותמת אמינות ויושרה, כאילו מי שיזדקק לאינסטלטור יבחר דווקא בזה שכתב
בס"ד כי אדם מסורתי לא יעז לרמות כשרוח הקודש אופפת אותו, הוא הרי נשלח מגן
עדן אחרי שאלוהים פיזר עליו אבק פיות.
ולסיום, כיתוב שתמיד מושך את עיניי:
די! תשבעו באמא שלכם!
על שלטים ואנשים
על שלטים ואנשים 2
על שלטים ואנשים 3
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
