קוראים לי בשכונה כלבת המשחקים
כל מי שבא אלי אני הופכת לשרצים
רצה כבר שמועה בשדרות של תל אביב
שבלקוחות אני נוקמת כתחביב!
1. מישהי משלמת בשטר של 200 על מוצר שעולה 9.90,
ופוטרת את בקשתך לכסף קטן במשפט: הממ, אני מעדיפה לפרוט.
מתחביביי: לפרוט את השטר שלה לשתי מאיות במשך 3 דקות – שכחתי לרגע את הקוד לכספת, מה
לעשות? – ואז לפתוח את הקופה ולארגן לה את 90 השקלים הכי מחרידים שהיא ציפתה להם,
עם המון מטבעות כבדים של 5 וכמה חצאי שקלים. האמת שיש די הרבה שטרות של 20, אבל
אני מעדיפה לפרוט. הממ.
2. הורה
יושב על הרצפה ומשחק בטלפון, בזמן שילדיו מתרוצצים ומחריבים את החנות.
מתחביביי: לעמוד לידו ולהגיד בקול רם לאחד העובדים: היית פה לפני יומיים כשהקיא
פה ילד ארוחת צהריים שלמה ובדיוק נגמר לנו חומר הניקוי?
3.
נכון כשאתם לוקחים מוצר מהמדף, אף פעם לא תקחו את הראשון אלא את השני, ואם זה
מוצר שעובד על סוללות וכל מהותו היא רעש בלתי נסבל – אתם תדחפו יד ותשלפו את
האחרון בשורה שלא ניסו אותו?
מתחביביי: לרוקן את המדף כשמגיעה סחורה חדשה ולארגן את השורה החל מהחזית באופן הבא: חדש,
ישן, ישן, חדש, חדש, ישן.
4.
לקוחה מתנחלת בחנות ומתלוננת על הקור (להיט חדש לחתונות אשכנזיות?). היא מבקשת
להנמיך את המזגן.
מתחביביי: להגיד אין בעיה! וללחוץ על הכפתור שמשמיע ביפ ומוריד עוד
מעלה.
5. מישהו
מכדרר על העצבים במשך חצי שעה, ואז מחליט לקנות את הכדור ומתלונן שחסר בו אוויר.
מתחביביי: להגיד תביא, אני אוסיף לו קצת אוויר, לקחת את הכדור, להיכנס למחסן,
לעמוד ליד הקומפרסור, להרהר בשאלות קיומיות והאם מותר להרביץ ללקוחות שמצדיקים
זאת, ואז לצאת עם הכדור, להושיט אותו למכדרר ולצפות בו נותן לו מעיכה ואומר או,
תודה, עכשיו אפשר לשחק!