טיפוסים

השבוע החלטתי לקחת הפסקה מטיפוסים (בכל זאת, זה די מעייף לטפס כל הזמן), ולהתמקד במה שגורם לכולנו לשבת מול המסך ולומר: "יו, איזה צפוי!"

קלישאות סדרתיות בסרטים ובסדרות:

1. דמויות ראשיות ניחנות בכישורי הישרדות מעוררי קנאה, הגובלים באל-מוות.

כך רואים פסיכופט עם אקדח מסתובב לו בנחת ומחסל כל אדם שעומד בדרכו אל האיש היחיד בו התכוון להתנקש מלכתחילה. ואז, כשסוף סוף עומד הרוצח מול מושא נקמתו, הוא מכוון את האקדח אל החזה של הדמות הראשית, בניגוד לשאר קרבנותיו בהם ירה בראש כמו צלף בדובדבן בלי למצמץ בכלל. והיכן פוגע הקליע, אתם שואלים? בדיוק בין הלב לריאה, כדי שיהיה סיכוי להצילו. כמה נוח.

מה יקרה אם פעם אחת הדמות הראשית באמת תמות באמצע הסדרה?

2. סצנות סיום רומנטיות מתאפיינות במרוץ נגד הזמן שמוכרע תמיד לרעת הזמן.

כך רואים בחורה עצובה מסתובבת בטרמינל עם ערימת מזוודות, ואז, רגע לפני שהיא טסה לטנזניה להאכיל יתומים, מופיע פתאום אהוב ליבה המטומטם, שקלט ברגע האחרון כמה הוא מטומטם, ורץ באטרף כל הדרך לנמל התעופה כדי להתוודות על אהבתו ולשכנע אותה להישאר.

מה יקרה אם פעם אחת יבין הבחור שהבחורה אינה בשבילו ושבאמת רצוי שהיא תעוף קיבינימט?

3. דמויות בסדרות ובסרטי אקשן הן בעלות כוחות על-טבעיים המסייעים להן להתגבר על חוקי ההיגיון.

כך רואים אדם דוהר בריצה כששובל אש או שיטפון עצום של מים מנסים להשיג אותו ללא הצלחה.

מה יקרה אם פעם אחת מישהו יישרף או יטבע, כראוי לבן-אנוש שנאבק נגד הטבע?

4. זוג נפרד בלילה גשום.

כך רואים בחורה מרוסקת ושבורת-לב משוטטת לבדה ברחוב כשדמעותיה מתערבבות עם טיפות הגשם שניתכות על לחייה. תוך שניות ספורות האיפור בעיניה נמרח וזולג על פניה בשובלים דקים של צבע שחור, והשיער שלה הופך לסמרטוט מטפטף במה שאמור להיות מחזה מעורר חמלה.

מה יקרה אם פעם אחת תיקח איתה הגברת מטריה, או לחילופין תשתמש במסקרה עמידה במים?

5. ריב קולני בין בחור ובחורה מסתיים בנשיקה סוערת.

כך רואים נפשות תאומות מתווכחות בכעס אדיר כשהתוצאה צפויה – ככל שההאשמות ההדדיות קשות יותר והצעקות רמות יותר, כך גדל הסיכוי שבשיאה של המריבה שני הצווחנים יפלו זה לזרועות זו ויתחילו ללעוס אחד לשניה את הפרצוף.

מה יקרה אם פעם אחת יסתיים הריב בהפניית גב ובטריקת דלת נזעמת?

6. פצצה מתקתקת מנוטרלת על השניה האחרונה.

כך רואים סוכן CIA עומל על סבך של חוטים צבעוניים המשתלשלים משעון עצר מתקתק, והביטחון באיזה חוט לבחור כדי לחתוך מגיע אליו שניה לפני שהוא הופך לערימה של איברים קצוצים.

מה יקרה אם פעם אחת תנוטרל הפצצה כשהספירה לאחור תיעצר על 20 שניות, או לחילופין שהניסיון ייכשל?

7. סרטים בהם עתיד האנושות נמצא בסכנה, מתאפיינים בסצנת סיום דרמטית בה המלחמה מסתיימת, העולם ניצל והרעים באים על עונשם.

כך רואים איזה חנון שקיבל כוחות על או חבורת לוחמים מסוקסת – הלוא הם "הטובים" – מחסלים לאחר קרב ממושך את היצורים המבחילים שהעזו לנסות ולהשמיד את העולם.

מה יקרה אם פעם אחת באמת יתרחש חורבן והרעים ישרדו כדי לסיים את הסרט בצחקוק מרושע מהדהד?

8. דמות מציירת לעולם לא מצולמת מציירת.

כך רואים שחקן עומד עם עיפרון רישום או צבע מול בלוק נייר לבן ומצייר קו. ואז לפתע עוברים לצלם את הדוגמנית, או את ה"אומן" שעושות תנועות של ציור עם המכחול, ולבסוף את העבודה הגמורה כאשר לא שוכחים את הליטושים האחרונים של פיקאסו. ממש כישרון מהלך על שתיים.

מה יקרה אם פעם אחת ילהקו שחקן שיודע לצייר?

זהו להפעם, שבוע טוב!

המוח היהודי ידוע בהצטיינותו בתחומי מדע, דעת, ספרות, כלכלה, עסקים ומה לא.

אבל כשמשלבים את הגנים היהודיים יחד עם המציאות הציונית, נוצר מוח מפותח לא פחות – מוח שידוע בהצטיינותו במציאת דרכים שונות ומשונות לקיצורי דרך – המוח הישראלי.

ישראלים תמיד יחפשו איך לקצר תהליכים, לעקוף את המערכת, לחסוך כמה שיותר, ולעתים אף יאמינו בעל-טבעי – כיאה לעם שזכה ועדיין זוכה למספר לא מבוטל של ניסים.

אז עבור רובנו, גביש זה רק קריסטל וריבוזום זה שם של מחלה, אבל את החוכמה והעורמה של העם אי אפשר לקחת מאיתנו.

שמונה דברים קטנים שכולנו עושים, והם לא פחות מגאונות:

1. היגיון המעלית

הלכה: כאשר המעלית תקועה אי שם בקומה השמינית, ואתם ממתינים לה בקומת הקרקע חסרי סבלנות – כל אחד מכם לוחץ על הכפתור, למרות שהוא כבר לחוץ, כי זה בטח יגרום לה לרדת אליכם מהר יותר.

למעשה: המעלית לא תרגיש שמזמינים אותה שוב ושוב ותגיד לעצמה: "הם מה זה לחוצים שם למטה, אני חייבת להזדרז".

אבל העיקר לדעת שעשיתם הכל כדי שהמעלית תשגר את עצמה אליכם על פי פקודה, ועכשיו זה תלוי רק בה.

2. היגיון חדר המדרגות

הלכה: אם אתם מתגוררים בקומה שלישית ומעלה בבניין ישן ללא מעלית, ובזמן טיפוס במדרגות האור תמיד נכבה לפני הגעה ליעד – ואז אתם מוצאים עצמכם באפלה מוחלטת בחברת אופניים מחלידים ושלולית ג'יפה שטפטפה משקית זבל – הקדימו תרופה למכה, ובהגיעכם לקומה השניה, לחצו בשנית על מתג האור כדי להטעינו על מנת שיספיק לקומות הבאות.

למעשה: תתפלאו, אבל זה עובד.

3. היגיון הווילון

הלכה: במקלחון שדלתותיו התפרקו עם השנים והוחלפו בשל כך בווילון שמנסה להטריד אתכם מינית בכל רחצה – אתם חופנים מים בכפות הידיים ומשליכים אותם בתנופה כדי להצמיד את הווילון לקירות הזכוכית של המקלחון (אפשרי גם באמבטיה רגילה, אם כי שם ההטרדה היא אפלטונית יותר).

למעשה: זה יעבוד למשך כמה דקות והווילון יירגע, אבל לאט לאט ישתחררו היצרים מחדש והווילון הסורר שוב יידבק לכם לתחת.

4. היגיון השמפו

הלכה: בקבוק השמפו משמיע קולות שמבשרים שהוא עומד לנפוח את נשמתו, לכן אתם מוסיפים לו מים ומנערים אותו כדי לנצל את תכולתו עד תום.

למעשה: השמפו שמחולץ לכף ידכם לאחר הקומבינה הזאת, אינו אלא תמהיל של מים ובועות שקופות שאיבד את הניחוח המקורי, אך מייצר מספיק קצף שישמש אתכם גם לשאר חלקי הגוף (גברים...).

5. היגיון משחת השיניים

הלכה: שפופרת משחת השיניים נמצאת בשלב של אפיסת כוחות, כשתשעים וחמישה אחוזים מהמשחה כבר נסחטו ממנה. כדי לנצל גם את חמשת האחוזים הנותרים, אתם מתחילים לקפל את השפופרת מן הקצה ועד הפתח וחולבים אותה עד טיפת המנטה האחרונה.

למעשה: כל כך הרבה מאמץ בשביל כל כך מעט תוצרת.

6. היגיון הבטריות

הלכה: שלט הטלוויזיה מתחיל לזייף – כלומר, צריך להחליף את הבטריות. כן. ברור. זה כמובן המוצא האחרון. קודם אתם פותחים את המכסה הקטן בשלט ומגלגלים את הבטריות העייפות.

למעשה: עובד, כמו נינג'ה עובד. הבטריות מתעוררות ומאריכות חיים לעוד יום-יומיים. העיקר שתרגישו טוב עם עצמכם.

7. היגיון תא המדידה

הלכה: בנות, אתן בוודאי מכירות את תאי המדידה שנסגרים באמצעות וילון הזזה ארוך. והווילון הזה לא חוסם במלואו את הפתח, אלא מותיר חרך דק בכל צד, כמו פרצה הקוראת לסוטה.

מה אתן עושות? – מדביקות את קצה הווילון לקיר בעזרת מסטיק.

ואם אין ברשותכן מסטיק – אל דאגה. בדרך כלל תמצאו שם בקצה הווילון מסטיק מיובש של גאונה אחרת שכבר חשבה על זה לפניכן.

למעשה: עובד, גם עם מסטיקים יבשים (רק שבמקרה כזה צריך ללחוץ עליהם חזק כדי שיידבקו טוב).

8. היגיון הקוביות

הלכה: כשמשחקים שש-בש, קיים יחס ישר בין גובה המספר בו אתם מעוניינים לבין העוצמה בה אתם מטילים את הקוביות.

רק להיזהר לא לעשות חור בלוח, או שאחת הקוביות לא תעוף משדה המשחק ותתגלגל לה מתחת לספה, איפה שאתם מנקים רק בפסח.

למעשה: נו באמת, הכל הרי עניין של מזל (חוץ מבמקרה של אימא שלי – אצלה משום מה ההיגיון הזה עובד. מיותר לציין שלשחק נגדה שש-בש זה סיוט).

זהו להפעם, גאונים שלי!

נצלו את היום הזה, כ"ח בכסלו תשע"ג זה תאריך מיוחד!

לפני שלושה חודשים פרסמתי כאן פוסט על שלטים מוזרים שצילמתי ברחבי הארץ.

אז בטח כבר הבנתם שיצא סרט המשך לקומדיה הזאת, כי מסתבר שלא עשיתי עבודה מוצלחת במיוחד בפעם הקודמת שנברתי באלפי התמונות במחשב, ופספסתי כמה חשובות – בכוונה כמובן – שמוצגות כעת לפניכם.

על קרח דק

מדרגה בגובה של 25 סנטימטרים מפרידה בין רצפת האולם היציבה לרצפת הקרח החלקלקה. לכאורה, מעבר פשוט. אך מניסיוני היחיד (והכואב) באולם ההחלקה על הקרח במרכז קנדה, השלט צריך היה להיראות ככה:

"זהירות מדרגה, מי שלא יודע להחליק, או שזו הפעם הראשונה בה הוא עולה על משטח קרח, עלול לדפוק נפילה וירטואוזית על התחת ולהיחתך ממעקה העץ בו ינסה להיאחז בדרכו לרצפה הקפואה, ובכך חוויותיו מהמרכז יסתכמו באצבע שותתת דם ובפגיעה קשה בביטחון העצמי."

קצר וקולע, לא?

צולם במרכז קנדה, מטולה, דצמבר 2010.

בילוי נעים

בריכה? – סבבה. סאונה? – לכו להזיע, למה לא. מדשאה? – לא אתנגד לקצת סתלבט. משחקים? – בכיף. פינה לבילוי עצמי?! האם אני לא היחידה שמשהו כאן לא מסתדר לה, או שסתם יש לי מוח מלוכלך?

מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק כולל הבילוי העצמי הזה? ולמה הוא חייב להתרחש בפינה? והאם הפסל האנושי ליד השלט קשור לזה באיזושהי צורה?

צולם במלון "אלסקה אין", מטולה, דצמבר 2010.

עיר ללא הפסקה

אין מילים (וגם לא מוֹדעות).

ובזאת סיימתי עם מטולה...

צולם במטולה, דצמבר 2010.

עצור! אתה גבר

ברוכים הבאים (או יותר נכון, ברוכות הבאות) למקום המאובטח ביותר במדינה, המבצר השמור והמוגן מבני אנוש בעלי כרומוזום וואי (AKA גברים): מקווה טהרה לנשים...

ואם השלט לא ברור מספיק, ישנה גם מצלמה מחוץ לדלת הנעולה שתוודא שאתן אכן רק חבורת בנות מצחקקות עם בוחטה של סוכריות שעתידות להיזרק בפראות על הכלה עם החלוק (AKA הטובלת). רק להיזהר מהבלנית המשועממת שמאיישת את שולחן הקבלה; היא עוד תכריח מישהי מכן לאסוף את הסוכריות מהרצפה בטענה שזו סגולה למציאת חתן (אני עדיין מחכה).

צולם ברמת גן, מאי 2011.

תהיות קיומיות

אם כתוב בשלט שהבור פתוח, אז למה הבור מכוסה? ואם הבור מכוסה, בשביל מה השלט?

צולם בתל יודפת, הגליל התחתון, ספטמבר 2011.

ולה הייתה בובה אחת

לא צריך להיות חכמים גדולים כדי להבין מדוע הכלב המסכן נעלם.

זכר העונה לשם "בובה"? קולר עם "יהלומים"? – אלה סיבות טובות מספיק עבור כלב מבולבל מינית כדי לברוח מבעליו.

מתחת לכיתוב במודעה המלאה, מופיעה תמונה של הכלב בובה שרוע על מיטה ונועץ במצלמה מבט אומלל שכולו אומר: "נסתי על נפשי. אל תחפשו אותי."

שנתיים עברו מאז גיליתי את המודעה הזאת, ואין לי מושג אם נמצאה האבדה. יכול להיות שהכלב המדובר מבלה את ימיו בעישון בקרנות הרחוב כשהוא מטיח בחבריו (שלא לומר, נובח): "למי קראת בובה?!"

צולם בתל אביב, אוקטובר 2010.

היגיון פשוט

יש להימנע ממגע בעיניים של החומר שמסיר איפור מהעיניים. גאוני.

אולי הכוונה היא להסיר איפור עיניים ממקומות אחרים בגוף? כי לפעמים יוצא לי להשתעשע ולמרוח צלליות על השפתיים ומסקרה על הציפורניים. אה. בעצם לא. טוב. אז מה עושים?

צולם בתל אביב, אוקטובר 2012.

זהו להפעם!

על שלטים ואנשים

על שלטים ואנשים 3

על שלטים ואנשים 4