טיפוסים

ישנו קטע מסויים בכביש הערבה שכשנוסעים בו מקבלים לפתע sms: וולקאם טו ג'ורדן.

בשלב הזה אתם נוטשים לרגע את הטלפון כי לא ממש ברור אם אתם בארץ או שנחטפתם באופן בלתי מודע ועכשיו נכנסתם לתעריף חו"ל. מה שבטוח אתם עדיין דוהרים בדרך חד-גונית בצד של השמש, ותוהים איך היו נראים חייכם בלעדיו.

ואז אתם משקרים לעצמכם ואומרים: איזה מגניב זה יהיה לגור בחור במדבר, בלי קליטה ובלי תאווה מוגזמת לפיתוחים טכנולוגיים.

כן, ממש.

תתפלאו, אבל לא צריך לקושש עצים ולצאת לצוד עם חנית כדי לפגוש טיפוסים של פעם.

מספיק שתמלאו את השאלון הבא:

א) כמה מספרי טלפון את זוכרת בעל-פה?

1. מעל עשרה.

2. בערך חמישה, כולל המספר שלי.

3. אחד – את שלי. בשביל מה צריך לזכור יותר?

ב) איך את מאחלת שנה טובה לקרובים ולחברים?

1. אני קונה באלנבי את הכרטיסים עם הנצנצים המודבקים, כותבת ברכה אישית ושולחת בדואר.

2. אני מתקשרת לאנשים הקרובים ושולחת sms לכל השאר.

3. שולחת sms קולקטיבי ששמור אצלי בטיוטות כבר 5 שנים.

ג) מה זה ספריה ומהי תדירות הביקורים שלך שם?

1. מקום שבו אני שואלת את הספרים שלא קניתי, פעם בחודש או בכמה חודשים – תלוי בקצב הקריאה שלי.

2. מקום שבו משאילים ספרים לקריאה. לא הייתי שם שנים, אם מתחשק לי לקרוא אז אני קונה ארבע במאה ונותנת לספרים להעלות אבק על המדף.

3. מקום שקט כמו קבר. פעם נכנסתי לשם בטעות כשהלכתי להחזיר את אחותי הקטנה מהחוג במתנ"ס.

ד) באיזו יד את כותבת?

1. ימין / שמאל.

2. באותה יד שבה אני מצחצחת שיניים.

3. אני מקלידה בשתי הידיים, זאת הייתה הכוונה?

ה) אלו סימני פיסוק את מכירה?

1. נקודה, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה, נקודתיים, מקף, נקודה-פסיק, סוגריים... להמשיך?

2. נקודה, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה.

3. סימן קריאה, :-) :-( ;-) :-/ 3> :P D:

ו) את נוסעת למקום רחוק ולא מוכר. מה עושים?

1. אני מכירה את הדרכים הראשיות. כשאתקרב ליעד, אבדוק שוב במפה או באטלס כבישים.

2. אסע לכיוון היעד, אעקוב אחר השילוט ואשאל אנשים אם אסתבך.

3. ווייז!

ז) כמה זמן בממוצע את מחכה לאוטובוס?

1. בין רבע שעה לחצי שעה, תלוי במזל המחורבן שלי באותו יום.

2. חמש עד עשר דקות, אחרי שחישבתי בעצמי מתי הוא אמור להגיע.

3. גג חמש דקות, הודות ל-Moovit.

ח) מה השאלה הראשונה שאת שואלת בחור שמתחיל איתך?

1. מה אתה אוהב לקרוא?

2. מה אתה עושה בחיים?

3. מה שם המשפחה שלך?

ט) מה את עושה במצב של 5%?

1. אני לא קונה 5%, רק 3%.

2. אני מתבאסת, אבל לא נלחצת. אגיע הבייתה ואמצא את המטען.

3. אני מתעלפת, ואז מטרידה אנשים כדי להשיג מטען במיידי.

י) את בים, שוחה לך בכיף, ואז את שומעת את הכרוז מהטיילת צועק במגפון: זהירות, יש גנבים בחוף. ציבור הרוחצים מתבקש לשמור על חפציו. מה המחשבה הראשונה שעוברת לך בראש?

1. שיט! השעון שלי!

2. שיט! הכסף שלי!

3. שיט! הטלפון שלי!

זהו, סיימנו לענות על 10 שאלות, זה אומר שהגיע הזמן לסכם את הניקוד ולגלות את מה שאתם בטח כבר יודעים:

10 – 16 נקודות

את ללא ספק טיפוס של פעם. ניתן לומר כמעט בוודאות שאת בעליו הגאים של טלפון נוקיה עתיק ששרד איתך ימים קשים בתיכון ובצבא, ואין לך שום חרדות שמא יגנבו לך אותו כי מי בכלל יחשוק בו?

השלווה הזו מעניקה לך שהות לפעילויות מעשירות כגון קריאה, כתיבה וציור ואת הידע שצברת את חולקת עם אנשים כשהם בתגובה מסתכלים עלייך במבט של מתי תתקדמי ותקני כבר אייפון?

17 – 23 נקודות

את איפהשהו באמצע הדרך שבין פרימיטיביות לקידמה. את מנצלת היטב את יתרונותיה של הטכנולוגיה, ועם זאת לא מאפשרת לה, כלומר לטלפון, להשתלט לך על החיים.

יש מצב ששיקרת בשאלון הזה?

24 – 30 נקודות

את ללא ספק מכורה לאפליקציות. קשה לתפוס אותך ללא הטלפון, ועוד יותר קשה לגרום לך להפסיק להתעסק בו. הספר האחרון שקראת היה סטטוס באורך של ספר שכתבה אחת החברות המשעממות שלך, והפעילות הספורטיבית החביבה עלייך היא מרתון של קנדי קראש.

אם מדי פעם תרימי את הראש מהמסך הקטנטן, תגלי שיש עולם שלם בחוץ שרק מחכה לרגע בו תשימי לב לאנשים שאשכרה מתחרפנים כשהם מדברים אלייך ואת מתקתקת הודעות.

מבט קצר בדף הבית של הפייסבוק שלי, ושוב זה קרה. האיחולים, השירים, האנקדוטות, הדעות הפוליטיות, השאלות, התשובות – ככל שגללתי למטה את הדף וקראתי את שלל פניני החוכמה שחבריי כתבו, גיליתי, שוב, שהכל נכתב באותן תבניות שזיהיתי שם תמיד.

יש כאלה הדבקים בתבנית הסטטוס שלהם, יש כאלה המדלגים בין כמה וכמה תבניות – בכל מקרה תמצאו כאן מי אתם.

(הפוסט הזה נוגע לסטטוסים כתובים ואישיים בלבד, שעיקרם טמון במילים ולא בתמונות / לינקים / שירים / שיירים ושאר ירקות.)

טיפוסים של סטטוסים

1. מבקשי הצומי

סטטוס שנכתב ע"י מבקש צומי מכיל משפט סתום בעל משמעות עלומה שמטרתו אחת – למשוך כמה שיותר תגובות מתעניינות מחברים שהמסתורין המאולץ קנה אותם.

בוודאי נתקלתם בסטטוסים מעצבנים מעין אלה: "מחר!" / "כמה דברים רעים עוד יכולים לקרות?" / "יש אנשים שלא היו צריכים להיוולד."

רבאק, תסבירו מה קורה, או שבפעם הבאה שתכתבו "ברוך דיין האמת" ותשאירו את הברכה תלויה ככה באוויר, התגובה שלי תהיה: "למה מי מת?"

* זיהוי מהיר: "והמבין יבין."

2. המגזימים בסימני פיסוק

סטטוס שנכתב ע"י מגזים בסימני פיסוק מכיל, ובכן, כמות מופרזת של סימני פיסוק, עם דגש על סימני קריאה. במקרים חמורים תיתכן גם הארכת מילים באמצעות הקלדת אותה אות אלף פעם.

לעתים נדמה כי המגזים מבקש להעביר איזשהו מסר מקודד בצופן שרק סוכנות ביון מסוגלת לפענח; ריבוי כוכביות, אותיות לא קשורות, שלוש נקודות, שמונה נקודות, סולמיות, סוגריים לשם סוגריים, סוגריים לשם סמיילי – מרוב סימנים לא רואים את הסטטוס.

בסופו של דבר, לאחר תלאות הקריאה ודליית הפרטים הענייניים, מתברר שהמגזים בסך-הכל רצה להביע את שביעות רצונו מן המרצה החדדדדש באוניברסיטההההה!!!!!!!!!:))))))

* זיהוי מהיר: "...xxxxx!!!!!!!:)))))"

3. פסטיבל מספרי סיפורים

סטטוס שנכתב ע"י מספר סיפורים מכיל חפירה ארוכה שאפילו טולסטוי היה אומר עליה "אוף, כמה מלל".

החופר ניחן בכישרון יוצא דופן המקנה לו יכולת להפוך כל ביקור תמים במרפאת שיניים לטלנובלה מלאת תשוקה עם שני טוויסטים לפחות. אין ספק שהוא נהנה לכתוב, ולא פחות מזה נהנה לקרוא את החפירות של עצמו ולחשוב: "איזה שנון ומשעשע יצאתי."

* זיהוי מהיר: "…See More".

4. ילדי היומולדת

סטטוס שנכתב ע"י ילד יומולדת עולה יום אחרי האירוע המכונן, ומכיל וריאציות שונות של הנוסח הבא: "חברים יקרים, תודה רבה על הברכות והאיחולים, אוהב/ת אתכם!"

שזה, במילים אחרות: "חברים יקרים, אני כל-כך מקובל שקשה לי להכיל את כל הברכות והאיחולים שנכתבו על הקיר שלי ולהקדיש לכל אחד מכם תגובה נפרדת. שם ז**ן עליכם!"

5. העצלנים

כאן ישנה חלוקה לשני סוגים:

סטטוס שנכתב ע"י עצלן מזמר מכיל כמה שורות משיר מסויים, לפעמים בליווי משפט מפגר שמביע את רגשות הכותב כלפי השיר, משהו כמו – "אחחח איזה שיר" או "לא יכולה להפסיק לשמוע את זה."

המאפיין היחיד של המזמר אותו לא איכלה העצלנות, גורם לו לצרף מדי פעם גם קישור לשיר ביוטיוב. חס וחלילה אם יעשה יותר מזה. 

סטטוס שנכתב ע"י עצלן מתפלסף מכיל אימרה ידועה, ציטוט של ר' נחמן או פתגם עם מוסר השכל, לפעמים בליווי משפט המעודד את הקוראים להתעמק במילים שזה עתה העתיק ממישהו אחר.

* זיהוי מהיר: "חומר למחשבה."

6. השעון הדובר

סטטוס שנכתב ע"י השעון הדובר מכיל עדכוני תאריך, יום, עונה, כאילו שמישהו יקרא את הסטטוס ויגיד לעצמו בתדהמה: "מה, יורד גשם בחוץ?? אבל תכננתי ללכת לים!"

השעון הדובר פותח ומסיים את היום באיחולי "שיהיה אחלה יום / לילה טוב"; בימי חמישי מתרגש לקראת סוף השבוע הקרוב, מה שהופך באופן מיידי את הסטטוסים שלו לעתירי סימני קריאה (ע"ע); בימי שישי מברך "שתהיה שבת שלום" רבע שעה אחרי שכבר שקעה השמש; בימי ראשון מתלונן על "שביזות יום א' " למרות שהוא בכלל לא חייל וככזה אין לו באמת זכות להשתמש במילה הזאת; ועם כל החגים, הצומות, שינויי מזג האוויר והשעות המוזרות בהן הוא ער גורמים למצב שהדבר היחיד שהוא עדיין לא דיווח עליו זה זמני נחיתות בטרמינל 3.

7. המשווקים

סטטוס שנכתב ע"י משווק מכיל פרסומת בכלל לא סמויה לפרוייקט שבראשו הוא עומד או שהינו שותף לו. מאחר ופרסומות נוטות להיחרט בזיכרון ככל שהן מאוסות יותר, המשווק מציף את הפיד ללא הרף בסטטוסים מנג'סים כדי שתבקרו בדף האוהדים שהוא פתח עבור החנות הכבר-לא-חדשה שלו.

* זיהוי מהיר: "כבר נכנסתם לבלוג שלי?" :)

8. המחפשים

סטטוס שנכתב ע"י מחפש מכיל בקשה נואשת להמלצה. המחפש מבלה את רוב זמנו בפייסבוק בכתיבת פניות לחבריו שימצאו לו שיר יפה לכבוד החורף / מסיבה לבלות בה / עבודה / חתן ומה לא.

מילה אחת יש לי להגיד למחפשים הללו: גוגל.

* זיהוי מהיר: "מחפש/ת ..."

9. העדר

סטטוס שנכתב ע"י חלק מהעדר (פרה?) מכיל התייחסות לאירוע חדשותי שכולם מדברים עליו.

אזעקת טילים בתל-אביב? – קבלו דיווחים מסמרי שיער מחדרי המדרגות ברחבי העיר.

פיגוע לא צפוי בתל-אביב? – קבלו סיפורים מצמררים היישר מאוטובוס מפוצץ על תימנים מעוררי חשד והזעת יתר.

חוסמים את איילון בגלל הצפה? למה שלא נעלה איזה סטטוס שמתזמן את ארבע השעות שלקח לנו להגיע לעבודה ומבכה את אובדן המטריה בגשם השוטף?

טוב, הבנתם את הקטע. מווווּ.

10. איפה היית ומה עשית?

סטטוס שנכתב ע"י בליין מכיל דיווח מפורט על מקום הימצאו, סיבת הימצאו שם, ויאללה תקנאו שאני מבלה ואתם לא.

הבליין משוכנע כנראה שהאנושות לא תוכל להתקיים ללא המידע היכן כבודו נמצא, אחרת למה זה אמור לעניין אותי שחוגגים חתונת זהב לסבא וסבתא בערב בינגו בבית גיל הזהב?

כשהוא מתחיל לתאר מה הוא אכל, אתם מבינים שהבליין נמנה גם על ציבור החופרים (ע"ע).

זהו להפעם, עכשיו לכו שתפו את הפוסט הזה וכתבו כמה נהניתם ממנו :)

"אני מה זה לא פוטוגנית"; "איזה יפות יצאנו!"; "איכס. צלמי עוד אחת"; "אוף, תמיד יוצא שאני ממצמצת!"; "די, תעיפי ממני ת'מצלמה"; "לפרופילללל!"

אמרות שפר מעין אלה ניתן לשמוע בכל פעם שעדשת מצלמה מכוונת כדי לתעד בתמונות את יציר האלוהים, נזר הבריאה – אתם, כמובן.

אז מי אתם מבין הטיפוסים הללו?

1. הממצמץ

זה שמחייך את החיוך הכי יפה ששפתיו מסוגלות להפיק, אבל ברגע שהפלאש מבזיק הוא מסתנוור. ואז כשמביטים בתמונה מגלים שהוא נהפך ליצור מפחיד בעל עיניים מלוכסנות ושיניים בוהקות. זה לא היה כל-כך משנה אלמלא היה מדובר בתמונת המחזור שמעתה תהפוך את הממצמץ למושא בדיחות עד עצם היום הזה.

2. המלאכיות של צ'רלי

אלה שמצטלמים בפוזה מטומטמת שאבד עליה הכלח לפני שנים, ובטוחים שאין דבר מגניב יותר מלעמוד נגד הרוח בזרועות פרושות לצדדים ולצעוק: "I'm the king of the world!"

בתמונה זו נעשה שימוש בטכניקת היפוך הצבעים, מחשש לנקמת דם מצד המצולמות. :)

מי שינחש היכן צולמה התמונה יזכה להערכתי הרבה...

3. הפוזאיסטית

(אפרופו לחיות בסרט) בחורה שחושבת שאם היא מדברת על דיאטה כל היום זה הופך אותה לדוגמנית על. אז לא, נשמה, זה שאת שרועה על חוף הים כשגלים מלחכים את שיערך, לא אומר שהמחזה המרהיב הזה יונצח בספורט אילוסטרייטד.

4. משרבבת השפתיים

את יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת, ואם לא, תעיפי מבט קצר באלבומי הפייסבוק שלך.

ברצינות, מה הקטע? זה לא יפה, זה לא חמוד, וזה סתם גורם לך להיראות כמו קרפיון מוזר ושמן שלא בטוח בזהותו המינית. dislike!

5. דמדומים

אחת ההשלכות משימוש בפלאש היא הופעת ערפד בתמונה. שתי נקודות אדומות במקום אישונים מעידות על מצולם בהיר עיניים, או לפחות על אחד עם גנים אשכנזיים.

כמעט בכל תמונה עם פלאש ניתן למצוא את הערפד, עיניו בוהקות לצד אנשים תמימים שאת צוואריהם אינה מעטרת שרשרת שום להתגוננות מפני בני אל-מוות.

6. הנרקסיסט

להלן מדריך קצר כיצד לזהות תמונה שהמצולם בה צילם את עצמו:

אם הראש ממלא את הפריים והוא אף נמצא בהטייה קלה – צילום עצמי.

אם רואים בתחתית התמונה חלק מהזרוע של המצולם – צילום עצמי.

אם רואים בקצה התמונה את המצלמה ויש ריכוז של פלאש על זכוכית – צילום עצמי דרך מראה.

כל הכבוד. על טיימר שמעת?

7. רגזני

זה שהורס את התמונה המשותפת במקום לקום ולצאת מהפריים. הוא לא מסתכל לעדשה, לא מחייך, עוצם עיניים, מסתיר את פניו בידו או עם עיתון, ואולי אפילו מסובב את גבו במחווה ידידותית במיוחד.

כשתשלפו מצלמה, עוד בטרם תפעילו אותה ותשחקו עם ההגדרות, הוא כבר יצטעק: "לא!" כאילו טענתם קלצ'ניקוב במטרה לבצע טבח המוני סטייל אדם לנזה.

צולם באווירה אופנתית במיוחד בתוך בית בשנות התשעים.

8. ההיפראקטיבי

הילד שבזכותו הומצא מייצב התמונה במצלמות. ללא הפטנט הגאוני הזה, ההיפראקטיבי מצולם תמיד עם יד, רגל או אפילו ראש מטושטשים, בגלל שלא הצליח לשבת על התחת שלוש שניות בלי לזוז ולקפוץ.

ויש גם את: הזוועה של רישיון הנהיגה; הפוטוגני; זה שמוכרח לאחוז במשהו כשהוא מצטלם (הכוונה לפרח/ענף/גדר/דלת וכו'...).