טיפוסים

שיר במקום הקדמה:

תן כתף, עצום את העיניים, 
פורים לנו נשכח את הכל. 
יש לך כאב, רמסהו ברגלים, 
פתח את פיך ושירה בקול:
הה הה, הה הה, חפצנו נבצע,
נראה, נראה, נסים ונפלאות.
הה הה, הה הה, כולנו נשתגע 
נשיר נרקוד על אף כל הצרות. 

שבעה טיפוסים ותופעות שבלעדיהם חג הפורים לא היה שלם:

1. הפושטק

איך יודעים שפורים מתקרב? – קול נפץ מחריד את השכונה השקטה בד"כ בה אתם גרים (פחחח), ואז עוד פיצוץ אחד, הפעם מלווה בצעקות מרוחקות.

זו יריית אקדח? זה ניסיון חיסול? – לא. למרות ששתי האפשריות הללו נשמעות הגיוניות בהחלט, מדובר דווקא בפושטק שהקדים לקנות קפצונים כבר בט"ו בשבט, ועכשיו יש לו חודש לפוצץ אותם בכל פינה ובכל שעה.

2. הילד המעצבן

בזמן קריאת מגילת אסתר, הציפיה של הילדים מתנקזת לרגע המזוקק שבו יבטא הקורא את שמו של צורר היהודים, מה שיתן את האות לתזמורת רעשנים וזמבורות, ולמטחי פיקות מחרישי אוזניים.

הילד המעצבן מחכה להפסקת האש, ושבריר שניה לפני שהקורא ממשיך – הוא מתכבד ביריה האחרונה שמנפצת את הדממה וגורמת לכמה זקנים נרגנים לצקצק בלשונם.

3. הדקדקן

אחד השיבושים הנפוצים והשגורים ביותר בשפה העברית מגיע משיר הילדים האלמותי "משחק פורים", או בשמו המוכר יותר – "אני מלכת אסתר, ועל ראשי יש זר."

ברגע שהטעות הזו מגיעה לאוזניו של הדקדקן, תשמעו אותו אומר מיד: "אין כזה דבר מלכת אסתר, אסתר זו לא מדינה! צריך להגיד המלכה אסתר, או אסתר המלכה!"

4. החסכניות

נדמה כי פורים משמש כתירוץ המושלם לבנות ישראל לעטות על עצמן מלבושים שכנראה סופקו על-ידי סרסור.

החסכניות מסתובבות בפומבי עם תחפושות המורכבות כולן משמלה צמודה עד כאב בעלת חצאית קצרצרה (בכל זאת, הביריות נמצאות שם לא בשביל להתחבא תחת מעטה בד מיותר), נעליים עם עקבים של 30 סנטימטר וקשת של אוזניים או כובע.

אין ספק, כך באמת נראות חיילות, שוטרות, נמרות ודבורים.

מיני מאוס מתהפכת בקברה.

5. משחקי המילים

תחפושת בזוג עלולה להוליד את זן המתחפשים למשחקי מילים.

אתם יכולים לפגוש בחור עם קרניים ולצידו בחורה עם מפת הארץ, ולגלות שהם בעצם איל גולן. גיחי גיחי.

לפתע פתאום נזכרים כולם ששפת-האם שלהם היא עברית, ומסתבר שבעברית קיימים אינספור צירופי מילים שעלולים להוליד תחפושות כמו מלח ים, פרה משוגעת ונייר זכוכית.

העיקר שאתם מקוריים.

6. זה שלא מתחפש

בכל חבורה של אנשים המבלים יחד בפורים, ניתן למצוא את זה שמתעקש שלא להתחפש.

מבחינתו תחפושות הן רק בשביל ילדים, רק שהוא שוכח שגם כשהיה בעצמו ילד נהג להסתובב עם ארשת פנים חמוצה ולענות לכל מי ששואל למה התחפש – "לעצמי!"

7. חודש של בולמוס

הכי כיף כשאתם ילדים לפרוק את משלוחי המנות שקיבלתם מהחברים ומהמשפחה לתוך שקית אחת ענקית. ואז מגיע הרגע שאימא דוחפת את האף פנימה, מגלה את עשרות הוופלים, הבייגלה ושאר מגדנות החמץ ומרימה אליכם מבט חרד ומבוהל – "יש לך עד פסח לגמור את כל זה!"

ולסיום, טיפוס נוסף אותו גילמתי בעצמי בפורים 2011.

נראה אם תצליחו למצוא אותי (כלומר, את אפי).

ואם זה לא היה ברור, התכוונתי לטיפוס הפדחן. :)

שכחו מהתיכון. לא עוד חרשנים, מופרעים, ילדי כאפות ומלכות כיתה. היצורים המעניינים באמת הם בני 20 פלוס שמסתובבים באוניברסיטאות, במכללות ובבתי ספר מקצועיים (אהמ... אהמ...).

1. הנעדר

הסטודנט שהגיע לשיעורים הראשונים בתחילת השנה, אך מתישהו, ללא התרעה שתכין אותנו לקראת האובדן הכואב, נעלמו עקבותיו ומאז הוכרז כנעדר.

בכל פעם שהמרצה קורא בשמו לשווא בתחילת השיעור, נוצר לו כינוי חדש ("הנפטר" זה החמור מביניהם), ושיטוט בפייסבוק שלו מגלה שבזמן שאתם מתייבשים בכיתה מחניקה והמוח שלכם עובר תהליך חפירה מעמיק - הנעדר חוגג בחו"ל.

2. הפצצה המתקתקת

הסטודנט שרק מחכה לרגע שבו ייפתח דיון שיצית ויכוח עסיסי, אליו הוא יתרום בשמחה ובצעקות את דעתו המוצקה.

בדרך כלל קיימים לפחות שניים כאלה בכל כיתה, כשדעותיהם המנוגדות וכישוריהם הקולניים גורמים לכל שיעור תמים להישמע כמו מקהלת נביחות של כלבי השכונה.

3. הדוס

הסטודנט הדתי שתמיד נמצא במיעוט מגזרי (להוציא כמובן את אוניברסיטת בר אילן).

הדוס יתהה בשאלות כגון "למה אין מזוזה בכניסה לכיתה?", ידאג לדחות את השיעור שנקבע לתשעה באב וישמש כסמכות הרבנית של הכיתה בענייני חגים וצומות.

הדוס מגיע ליום הראשון ללימודים בתחושה שהוא עומד להיות הצדיק היחיד בסדום (עמכם הסליחה...), וכשהוא מגלה שיש דתי נוסף, הוא מתרגש כאילו מצא אח אובד.

4. הפטפטן

הסטודנט שלפעמים נדמה כי בלע רדיו שהיה תקוע על התכנית "הכל דיבורים" ברשת ב'. אם תשבו לידו, תזכו לקבל הרצאה כפולה - אחת מהמרצה, שתעסוק בנושא הנלמד, ואחת מהפטפטן, שתעסוק קצת בנושא הנלמד והרבה בעניינים מרתקים יותר כגון מה הוא אכל בצהריים ואיזו נסיעה מחורבנת הייתה לו עד לכאן.

בשעת הצורך יתפקד הפטפטן כפצצה מתקתקת (ע"ע) - לאחר הפיצוץ.

5. הסטלן

הסטודנט שמשרה סביבו אווירה של עייפות אדישה.

אֶת הזמן בשיעור בו הוא לא ישן, מבלה הסטלן בבהיה משועממת בנוף האורבני המפוייח הנשקף מבעד לחלון, או בשרבוטים חסרי תוחלת במחברתו.

לעתים רחוקות מואיל בטובו הסטלן להשתתף בשיעור באופן פעיל. על הכנת עבודות כמעט שאין על מה (ועם מי) לדבר. צ'יל אאוט, מאן!

6. בעל חוכמת החיים

הסטודנט שכבר עבר הכל בחיים ומרבה לדבר מניסיונו ולחלוק את חוויותיו הרבות שליוו אותו בדרכו אל גילו המופלג, 30.

כאשר מתפתחים דיונים בכיתה, בעל חוכמת החיים תמיד זוכה להקשבה מלאה בעיקר מצד הינוקא שבחבורה - בכל זאת, והדרת פני זקן...

7. העולה

הסטודנט שלא נולד בישראל ובעל שפת אם שאינה עברית.

בנוסף לקשיים טכנייים בלימודים, העולה ייאלץ להקשיב לחבריו הצברים מפגינים בפניו את כשרונם המוטל בספק בידיעת שפות זרות:

דובר הצרפתית יתפוצץ מצחוק כשישמע בפעם האלף "וולה וו קושה אווק מואה סס וואר"; דובר הרוסית יתקשה להתרשם מהעובדה ש"בבושקה זה סבתא"; דובר האנגלית סתם יביט בכם בחרדה כשתדברו אליו באנגלית-ישראלית שלמדתם בבית הספר הגבוה לערסים צעצוע.

להתראות, תהיו ילדים טובים!