טיפוסים

עלון זה מכיל תוכן שיווקי ושקרי.

מגינים-אנושיים יקרים שלנו, החופש כמעט נגמר ועדיין לא עשיתם משהו מעניין יותר מהתרוצצות סביב חמושים תמימים כשמטוסים ציוניים חגים מעליכם? זה הזמן לצאת לנופש ברחבי הרצועה ולהנות ממגוון אטרקציות חדשות!

לפני שניגש לעיקר, חשוב לנו להדגיש שגם בזמן חופשה אתם מתבקשים להמשיך ולהישמע להנחיות פיקוד העורף-ראשים, כי אם לא...

אהמ... טוב. לענייננו.

1. חובבי הארכיאולוגיה מוזמנים לבקר בעיי שג'אעיה ובתל חניבעל ברפיח, המציעים מגוון פעילויות לחופרים מתחילים.

אז קחו תרמיל, קחו מעדר, מלאו את המימיה ממאגר הקולחין הקרוב וצאו בעקבות מדריך החירבה שלנו מוחמד אבו-זובי, בעזרתו תוכלו לחפש ולאתר חלקי גופות!

2. פארק המים "זייתונה" בשכונת זייתון מזמין אתכם להנות מהמתחם התת-קרקעי החדש הכולל שתי אטרקציות מובילות:

* וואחד גליצ'ה – המגלשה הארוכה בעזה המתחפרת מהפארק ונגמרת בקמיקזה הציונית של אשקלונה.

* מפל הגיהנום – מגלשה הצונחת מגובה מינוס 30 מטרים היישר לבריכת לבה רותחת. הסדרן מוחמד דף מחכה לכם עם הרגל על המגלשה! (יתר איבריו ממתינים בפסטיבל הלגו – ראו בהמשך.)

3. סיור המנהרות – בכל שעה עגולה (או שבע דקות לאחר כל שעה עגולה) תצא רכבת מת-רו לנסיעה מרתקת בעיר התחתית של עזה.

בכל שעה יזכו עשרה מגינים אנושיים לחוויה מפעימה הכוללת נופי קוראן מאובקים וכעורים, סיפורים, חידות ושאר זיבולי שכל מפי מדריך הטיולים מוחמד ימחשמי. לכל נסיעה יצטרפו גם 90 מאנשינו. ולשאלתכם – הם מחופשים לצבי הנינג'ה, והארגז הזה שאתם רואים בפינת הקרון מלא בטילונים. לא טילים.

4. הגעתם לעיר הגדולה? קניון עזה-ריאלי גאה לארח במנהרותיו את פסטיבל הלגו (כניסה חופשית לתושבי עוטף עזה 666).

פעילות מיוחדת למגינים אנושיים תתקיים במתחם הבניה "להרכיב את השהיד", והפעם מדובר באתגר הרכבה כמותו לא היה – כ-70 אלף חלקים של מוחמד דף!

בסיום ההרכבה נצעד כולנו לפארק המים "זייתונה" וניקח גם את הרגל מהמגלשה.

אקשן באולם משחקי הוידאו בקניון – כאן יצוצו מחבלים מפירים ואתם תצטרכו להכות בראשם בטרם יסתתרו שוב; מרוץ האופנועים התחדש במסלולים נוספים, בהם "מבוך המנהרות", "מנהרת תקיפה" ו"מנהרה מופצצת אללה יסתור אני מת".

אם כבר אתם בקניון, היכנסו לסניף "מגה ביגוע" ותרמו חבילה לחיילים. ניתן לעשות זאת גם בסניפים השכונתיים של "מגה במנהרה".

5. פסטיבל מספרי סיפורים, באדיבות ספריית חמאס – הסופר והמחזאי מוחמד זבאלה אל-חנטריש יקריא יצירות מפורסמות.

בין הספרים שיוקראו במהלך הפסטיבל: מדריך הטרמפיסט לגדה / מי הזיז את הלבאנה שלי? / אל-כלבּ אל-יהוד / הארי בּוטר והאסיר משאטה / המוסד: המבצעים הגדולים.

בנוסף, כל ערב בשעה 21:00 (או 21:07) יתקיים אירוע "דמעות תנין" – סדנת מספרי סיפורים לאו"ם ולתקשורת.

אנחנו המחבלים של קיץ שנת אלפיים וארבע-עשרה

עלון נוסף באותו עניין: מדריך לטרוריסט המתחיל

אז אחרי שפיניתם את המקלט מכל העגלות, האופניים, האופניים המקולקלים, הספה המסריחה, המזוודות וכל שאר החרא שלכם; אחרי שניקיתם, איווררתם ודאגתם שהדלת תישאר תמיד פתוחה, בטח התקשיתם להתעלם מהריח שאינו מתנדף לעולם, הריח הטחוב, המחניק – ריח של מקלט.

ואז נשמעת אזעקה...

טיפוסים שניתן למצוא במקלט בזמן אזעקה בסדר כרונולוגי יורד – כלומר, לפי הסדר שהם יורדים לשם:

1. אישה מבוגרת ונמרצת, שיערה מחומצן ואסוף בקליפס – ככל הנראה משמשת גם כיו"ר ועד הבית – שלקחה על עצמה בטבעיות את תפקיד המארחת. היא זו שפותחת את דלת הבניין לאורחים מהרחוב (ע"ע), היא זו שמובילה את כולם למקלט, זו שדואגת מבעוד מועד לבקבוק מים וכוסות וקרקרים ומציעה לכולם להתכבד.

המארחת יודעת הכל; מי מהדיירים נמצא, מי חסר, מי היה אתמול ועכשיו נעדר, ואין ספק שהיא נשבעה לעצמה שכולם יהנו בצל מקלטה.

2. ילדה יחפה שיושבת על שולחן ברגליים מתנדנדות באוויר ומקטרת שהיא יחפה.

3. גבר מקלל שניחן ביצירתיות רבה כשמדובר בהמצאת קללות, אך עם זאת גם בחוסר מקוריות שמתבטא בין היתר במשפטים עם השורש צ.ר.כ: צריך להיכנס בהם / צריך להפוך את עזה למגרש חניה / כבר מזמן היו צריכים לעשות משהו / צריך להוריד עליהם פצצת אטום ולגמור עם העניין אחת ולתמיד.

4. ילד קטן ישן על הכתף של אמא שלו, שלא מתעורר מרעש האזעקה, השכנים, הבומים ומהעובדה שרגע לפני כן נשלף מהמיטה ע"י אמו. לא משנה מתי במשך היום יורדים למקלט, תמיד יהיה שם אחד כזה, ישן.

5. אורחים מהרחוב שממהרים לתפוס מחסה בבניין הכי קרוב, ובעודם עומדים במבוכה במקלט הם מרגישים כמו מסיגי גבול שפלשו ברוב חוצפתם לשטחם של אחרים.

חדירת המזדנבים הזאת מסתיימת שתי דקות לאחר הישמע הפיצוץ, כשהם יוצאים ראשונים מהמקלט ופותחים בריצה לעבר האוטובוס שעומד לברוח להם כי איזה נוסע חוצפן צועק: נו נהג סע כבר!

6. דיירי הקומה השלישית שבדרך כלל לא מספיקים לרדת למקלט והופעתם מתקבלת בהפתעה ובשאלתה של המארחת (ע"ע): זו פעם ראשונה שלכם פה, נכון?

הם מביטים סביבם, סורקים את המקלט, שואפים את הריח המיוחד ומסכמים לנוכח קירות האבן, שלושת הכיסאות המכוערים, המים והיעדר החפצים: יפה איך שעשיתם פה.

משפטים שנאמרים בכל מקלט, ממ"ד, ממ"ק, ממ"ב ויב"ז:

הייתה לי תחושה שתהיה עכשיו אזעקה / גם לי, את רואה, אסור לחשוב על זה.

ימח שמם / ימח שימם.

איזה מזל שיש כיפת ברזל, תאמינו לי.

תודה לאל / אלוהים ישמור / ה' ישמור / בעזרת ה' / ברוך ה' / ה' ירחם / עוד כל מיני ביטויים עם ה'.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. מסתבר שגם ביום קשה כמו זה מתחלקים הישראלים לטיפוסים.

1. המייבב

אני אומרת את זה לעצמי כל פעם מחדש. "השנה לא אצפה בסרטי חיילים". אבל בסופו של דבר המזוכיזם גובר עליי, ואני מוצאת את עצמי יושבת מול הטלוויזיה מוקפת ניירות טישו משומשים ודמעות מטפטפות לי מהסנטר.

עוד אימא בוכה, עוד אבא מתאמץ לשמור על ארשת פנים נחושה, עוד בחורה צעירה מדברת על האהבה שלה שהלכה, ועוד עיניים כחולות וחומות וירוקות וחיוכים רחבים...

והתחושה הקשה גורמת לך לאבד את התיאבון, ואת ממשיכה להרגיש נורא גם כשזיקוקים מחרישים את אוזנייך וגם כשריח המנגלים חודר לאפך וגם כשאחיין שלך שואל אותך למה את לא באה לשחק איתנו כדורגל, תיכף חוזרים הבייתה.

השנה לא אצפה בסרטי חיילים. כי אני הטיפוס המייבב.

2. המצחקק

שתי דקות של עמידה דוממת בצפירה הן אתגר קשה מדי עבור הילד האינפנטיל שאינו מסוגל להתמודד עם המבוכה. אם עיניו היבשות פוגשות את אלה של חברו – מיד יפעל הריפלקס הבלתי נמנע של הצחקוק, שלעתים יגרור אחריו אחרים.

3. החוזר לתיכון

גם אם אתם בני 30, גם אם הספקתם לשכוח את שמה של המחנכת שלכם בי"ב וגם אם לא הרגשתם שום דחף מטורף לחזור לכותלי הבניין בו העברתם את שנותיכם הגרועות ביותר – בערב יום הזיכרון תמיד תגיע לאוזניכם השאלה: "מחר באים לטקס בתיכון?"

אז אם נתקפתם נוסטלגיה, אם ברצונכם לאלתר פגישה מחזור, או אם סתם מתחשק לכם לבוא לטקס ולגלות שהפלייליסט לא השתנה במאום והמקהלה עדיין שרה "יורם" – ענו כן.

אם אתם מעדיפים לא להפסיד יום עבודה ולראות מי מעז לקנות צעצועים ביום הזה – ענו לא.

4. חסר הטאקט

בוקר יום הזיכרון. צפירה אחת כבר נשמעה, השניה בקרוב. בין סרט זיכרון אחד למשנהו, כשהרדיו משרה אווירה עגומה, היכן נמצא חסר הטאקט? – בסופר. נובר במקפיא של הבשר. בעגלה שלו כבר מונחות אריזות של כלים חד-פעמיים, שיפודים מעץ וגם כמה חבילות של מרשמלו. לפחות לפחמים הוא דאג מזמן. נשארה לו חבילה מפסח, איזה מזל.