הטור שלי כפי שפורסם באתר: http://www.kick.co.il/article/4410
מאז שאני זוכרת את עצמי, ימי חמישי היו צבועים בצהוב.
הייתי הילדה הקטנה שמתעקשת להישאר ערה כדי לקחת חלק
במסורת השבועית של המשפחה – להתקבץ בסלון מול ערוץ 1 עם קערת פיצוחים וגרון מחומם.
אחי הגדול היה צועק על השופטים, אחותי הייתה מחקה את
הפרשנים, אבא היה משחרר מדי פעם משפט כמו "מכזה מרחק זה ארבע נקודות"
ואמא השתדלה שלא להירדם.
גדלתי בבית שבו חמישי בערב = מכבי.
בשנתיים האחרונות נוספה כוכבית לצד המשוואה הזאת.
המסורת של ימי חמישי צהובים נפגמה על ידי החלטת פיב"א לקיים משחקי יורוליג גם
בימי שישי, עת מסורת אחרת, עתיקה הרבה יותר, נכנסת לתוקף.
בהתחלה היו"ר הכל יכול שמעון מזרחי הבטיח שמכבי תל
אביב תמשיך לשחק אך ורק בימי חמישי. מאוחר יותר צומצמה ההבטחה למשחקי הבית בלבד,
והאוהדים הדתיים ושומרי המסורת, שחלקם בעלי מנויים ומלווים את הקבוצה שנים רבות,
התבשרו שבהחלט ייתכנו כמה ערבי שבת בהם ייאלצו לחדד אוזניים למשמע זעקות שמחה או
אכזבה מהשכנים. כי מכבי תשחק והם יהיו עסוקים בזמירות שבת, כשבשלב מסויים ובאופן
בלתי נמנע, ייזרק לאוויר המשפט: "בטוח נפסיד, אתה יודע למה? – כי משחקים
בשבת!"
השנה כולם מדברים על היעדר הצביון הישראלי במכבי. דגל
ישראל המתנוסס על גופיות השחקנים אינו מייצג לדעתי רק את הישראליות. הוא מייצג גם
את היהדות, ושחקנים יהודים יש למכבי בשפע. אך מסורת יהודית – אין.
מאז ימי פיני גרשון העליזים, כאשר שמו של הרב גלויברמן
הוזכר יותר פעמים מאנתוני פארקר, הפכה מכבי מהקבוצה של המדינה שזוכה לנס כמעט בכל
שבוע, לקבוצה שאלוהים חושב פעמיים לפני שהוא נוגע בה. מספיק לשמוע את תגובות
השחקנים והצוות המקצועי אחרי "נס ז'לגיריס" כדי להבין מי באמת היה השחקן
המצטיין באותו משחק. פארקר דיבר על ארץ הקודש, שארפ הסביר על אמונה והמקובל גרשון
הטיח בשדר רמי ויץ: "נו, יש אלוהים, או אין אלוהים?" לפני שפצח בנאום
ארוך על גדולתו של בורא עולם.
לפני שנתיים וחצי, לקראת הפיינל פור בברצלונה, שמעון
מזרחי הפך עולמות כדי שמכבי לא תשחק בערב יום הזיכרון. הוא התווכח עם גופי שידור,
התערב ושינה את סידורי האבטחה של משטרת ברצלונה ולקינוח איים שמכבי לא תופיע לגמר
אם שעת פתיחת המשחק לא תוקדם לצהריים.
כל זה התרחש לפני משחקי חצי הגמר. וחצי הגמר התקיים
מתי? בשישי בערב, כמו בכל פיינל פור אליו העפילה מכבי (מלבד זה הנערך בישראל כמובן).
למה דון שמעון לא נלחם ככה עבור השבת ובעיקר עבור הקהל
המסורתי? אם הצליח להוריד את כל אירופה לרגליו ולשנות את מועד הגמר, מה זה בשבילו
שניים-שלושה משחקים רגילים בשנה?
אז היום יום חמישי, אבל מכבי תל אביב תשחק מחר ברוסיה
נגד קובאן. כולי תקווה שהשכנים מלמעלה, שבכל ערב שבת קולות הטלוויזיה שלהם מהדהדים
למרחוק, לא יחרגו מהמסורת ויצפו בערוץ 10.
מצד שני, הם רוסים, אז אולי לא כדאי לסמוך יותר מדי על
זעקות השמחה שלהם.
http://www.kick.co.il/article/4410
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
