טיפוסים

כלומר, אני נקבה, וזה יום ההולדת שלי, אבל בכך מסתכם הקשר בין שני הביטויים.

יום זה זכר, אז למה אנשים ממשיכים לומר: הייתה אתמול יום הולדת?

ואם כבר מדברים על זה, 'עוגה עוגה עוגה' אינו שיר יום הולדת. עוגה זה לעוג – לחוג במעגל – ולא לזלול עוגה, יא שמנים.

תהיות קטנוניות נוספות:

למה כל שיחות הטלפון בין אחי הגדול לאימא שלי נשמעות אותו הדבר? הוא שואל, היא עונה, ולפי התשובות שלה אפשר לנחש את השאלות.

הלו. בסדר. פתיתים ועוף. בארבע. ביי.

למה אסור לשתות מים אחרי אבטיח? למה אסור להיכנס לים אחרי אבטיח? למה אבטיח קשור בכל כך הרבה דברים שאסור לעשות? כולה אבטיח!

מתי תחזור התקופה שבה המחשבה הראשונה שתעלה לי לראש לשמע המילה 'אריתריאה' היא – רגע, המילה הזאת בכלל לא הוזכרה בתקופה ההיא. יש כל כך הרבה מדינות אחרות באות א'. יש כל כך הרבה מדינות אחרות, נקודה. רמת אביב ג', למשל.

מתי אנשים יפסיקו לפתוח מוצרים בחנות בתירוץ השחוק של אני לא רוצה לקנות חתול בשק – כאילו זה הפתגם היחיד בעברית?

האם מישהו שנקבר בקומות בבית עלמין ירקון צריך לשלם ועד בית? ומה לגבי חובבי הבדיחות השחורות? הם ייקברו בפנטהאוז עם הנוף הפסטורלי לראש העין?

למה גם הכופרים הגדולים ביותר צווחים אלוהים!!! כשהם ניצבים מול סכנה?

למה תכניות הילדים של היום אינן מכילות יותר דיאלוגים כמו זה שלהלן (מתוך 'רחוב סומסום'):

- שלום בנץ.

- כן, שלום אריק.

- תגיד, אתה רוצה לשחק איתי?

- ממ? לא, אני קורא עכשיו, אריק.

- אבל אתה לא מתכוון לקרוא כל היום, בנץ.

- כן.

- אני יודע שלקרוא זה מעניין, ולקרוא זה נהדר וגם חשוב מאוד וכל זה. אבל בנץ, צריך גם להתנועע ולהתעמל!

- כן אני יודע, עכשיו אני לא רוצה להתעמל. עכשיו אני רוצה לקרוא, בסדר?

- בסדר בנץ. אבל אה... אין לך ברירה. אתה זה. אתה זה. בנץ הוא זה.

- מה?

- אתה זה, בנץ.

- מה ז'תומרת אני זה?

- אתה מבין, זה המשחק. אני נגעתי בך, ואתה זה עד שתיגע במישהו אחר.

- לא לא, אני לא משחק עכשיו, אני קורא, אריק. ואני לא... זה.

- בסדר. אבל בנץ הוא זה. חחחח...

- אריק, אני...

- בנץ הוא זה! חחחח... בנץ הוא זה! אתה ז –

- אהה! תפסתי אותך!

- לא נכון!

- לאן אתה בורח?

- לא תפסת אותי!

- אני אשיג אותך. תפסתי אותך!

- לא נגעת בי!

- איפה אתה, אריק?

- אההיי!

- זהו.

- תפסת אותי, בנץ.

- נגעתי בך.

- טוב מאוד, הצלחת.

- עכשיו אתה זה.

- נכון.

- עכשיו אתה זה. נההה...

- אתה צודק...

- נההה...

- אני זה, בנץ.

- כן. עכשיו אני יכול לקרוא את הספר בשקט.

- זה לא היה נחמד, אה? נכון שזה נפלא להתנועע קצת?

- כן. נפלא, כן.

- אתה לא שמח ששיחקת איתי?

- כן כן.

- טוב מאוד. מפני ש... אתה שוב זה, בנץ. חחחח... תפוס אותי! 

אני כזאת בנץ.