לכבוד טורניר ווימבלדון המתרגש עלינו, שישה טיפוסים של
חובבי טניס:
1. לילה.
הבית חשוך, ורק האור המרצד של המסך מאיר את האדם המעורפל שיושב ובוהה בשתי דמויות
שחובטות כדור ירוק אחת על השניה.
עיניו כואבות והוא מרגיש בחילה קלה לאחר שינה קצרה של
שעתיים וחצי, שהסתיימה בקול תרועת השעון המעורר.
שתיים בלילה. עוד יום של חול באוסטרליה ובארצות-הברית.
אז אם הסיטואציה הזו מוכרת לכם, אם אתם מסוגלים לרבוץ
שבועות על הספה ולעקוב אחר כל טורניר, ואם אתם משנים משמרות / מבריזים / צופים
בסתר בעבודה כדי לא לפספס גמרים – כנראה שאתם המכורים.
2.
קיץ תל-אביבי. אחת בצהריים. מושבי בטון מחוספסים צורבים את הישבן, זיעה ניגרת
בטפטופים בלתי פוסקים מכל מיני מקומות שלא ידעתם שאפשר להזיע מהם, והשמש מטגנת כל
פיסת עור חשופה, כולל תנוכי האוזניים, במשך שש שעות רצופות.
גלונים של מים נערים לתוך גופו של האדם הצלוי שקופץ עם
כל ווינר של הטניסאי הישראלי ושואג משמחה לאחר כל שגיאה כפולה של היריב.
אחת-עשרה בלילה. עוד יום הסתיים בגביע דייוויס
ברמת-השרון.
מוצאי-שבת. אמצע הלילה. האדם הבוהה מהסעיף הראשון, כעת
עירני לגמרי, מביט במסך המחשב שמפוצל לשלושה חלקים: לוח תוצאות של אליפות
ארצות-הברית הפתוחה, צ'ט של פורום טניס ושידור של מרתון נשים ביורוספורט.
דרמה אדירה מתרחשת בסיבוב השלישי במגרש המרכזי במשחק
בין הטניסאית הישראלית לבין יריבתה הצ'כית, והצופים בישראל מצפים לשידור המובטח –
לאחר המרתון.
בעוד כמה רצות מתעלפות, מקיאות ועושות עוד כל מיני
דברים שתמיד נחמד לראות בשידור חי, הצ'ט בפורום גועש ומתמלא קללות על יורוספורט
ותהיות באיזה מקום נמצאת כרגע נילי אברמסקי שלנו. במרתון.
ואז, בחמש בבוקר, עם ציוץ הציפורים, לאחר שאחרונת הרצות
התמוטטה לה אל מעבר לקו הסיום, עוברים לשדר את המערכה השלישית שגורמת לכל מי שנותר
ער ובהה עד אז בלוח תוצאות דיגיטלי, לדעת שהיה שווה את זה. היה שווה לראות את
הניצחון, ללכת לישון עם פרץ אדרנלין ולקום לעבודה סהרוריים לאחר שעה בלבד.
אז אם הסיטואציות הללו מוכרות לכם, אם אתם מכירים חורים
כמו טשקנט, זלין ורעננה ואם לעולם לא תעודדו טניסאי שמשחק מול ישראלי גם אם אתם
סוגדים לו (ע"ע) – כנראה שאתם הפטריוטים.
3.
טניסאית מעקמת את הקרסול באופן שגורם להגבלת הסרטון שיופץ אחר-כך לגיל מסויים מפאת
תמונות קשות. בעוד היא צורחת, בוכה ומתפתלת על הקרקע, יושב לו אדם מרחוק ומנענע בראשו בחוסר אמון.
הפקפוק שלו גובר כשטניסאי אחר מתנהל בכבדות ומתאמץ לקחת
נשימה עמוקה. כמה כדורים מסדרים את העניין כעבור חצי שעה, אבל עבור הספקן לא היה
זה אלא ניסיון בלתי ספורטיבי להוציא מריכוז את יריבו המוביל עליו.
אז אם הסיטואציה הזו מוכרת לכם ואם אתם חושבים שהכל
הצגות, כנראה שאתם הבמאים.
4.
אדם יושב וצופה במשחק בין הטניסאי האהוב עליו לבין שחקן שמדורג מאה מקומות מתחתיו.
אין כמו שחיטה כשרה לאור יום, גם כשבמקביל מתקיימים מפגשים מעניינים בהרבה.
כל האהבה שלו לטניס מתנקזת לאליל שלו שבלעדיו חייו אינם
חיים.
בכל שיחה על טניס הוא מצליח איכשהו לדחוף את שמו של
האליל ומגן עליו בכל ויכוח, כאילו ציפור הנפש לא תשרוד בלי ההגנה שלו.
הוא לא הגדול בהיסטוריה? – אחח. מסומם? – איה! לא באמת
פצוע? אאוץ'.
כאבי לב, דופק מהיר, תחושת חוסר אונים ודיכאון לאחר
הפסד מפתיע – הכל מנת חלקם של הסוגדים.
5.
ווימבלדון. אדם צופה בשידור בטלוויזיה. הוא מגלגל עיניים לעתים תכופות, אפו עקום
תמידית ואצבעו מרחפת מעל מקש ה-MUTE בשלט. כל טעות של השדרן מקפיצה אותו, כל
הערה סקסיסטית גורמת לו לתהות בקול "נו מה יהיה עם הצורף הזה?" וכל
אזכור מלוקק של פדרר גורם לו לרפלקס הקאה.
גם בעיתון הוא אינו מוצא נחת, שכן כתבי הטניס שם קשקשו
משהו רווי טעויות על הטורניר, רגע אחרי שסיימו לדווח מאימון הבכורה של מכבי נתניה.
את זמנו הפנוי מעביר בתלונות חוזרות ונישנות אודות
איכות תקשורת הטניס בישראל בפני כל מי שרוצה או לא רוצה לשמוע.
אז אם הסיטואציה הזו מוכרת לכן, כנראה שאתם המבקרים.
6.
ערב. מרכז הטניס ביד-אליהו. אדם לבוש נייקי מכף רגל ועד ראש עומד מאחורי קו הבסיס
ומתכונן להגיש כאילו הולך לצאת לו כדור מתותח.
הוא מזיע כמו חמור וקולט בזווית העין חרק מטייל
על המשטח. הציפורים שחולפות גבוה מעליו מזכירות לו את הימים בהם רק התחיל ללמוד
לשחק. שלוש-ארבע חבטות, והוא צועק
"come on!"
ומרגיש כמו לייטון יואיט.
קריאה לא ברורה נשמעת בכריזה, מתוכה מבינים רק
את המילה "אורות". דקה לאחר מכן – בום! – כל הזרקורים במתחם כבים ושמים
סוף למשחק האפי שהתנהל שם.
אז אם הסיטואציה הזו מוכרת לכם, כנראה שאתם השחקנים.
ויש גם את: הנוסטלגי ומחבטי העץ שלו; המתמצא שמנהל דיונים מרתקים
על גידי לוקסילון (לא, זה לא שם של בנאדם); הסטטיסטיקאי שיודע בעל-פה את כל נתוני הראש-בראש וישלוף בשניה מי זכה באוסטרליה בשנת 94' (תודה ל- avi13885); וזאת שכותבת פוסטים על טניס במקום לצפות
בטניס ביום החופשי היחיד שלה השבוע :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
