‎‏

החלטתי לבקר את הסיפור הראשון, וישבתי עליו כמה שעות טובות. רציתי לעלות לפחות עוד ביקורת אחת, אבל אין לי כוח לקרוא עוד, ואני ואמא גם יוצאות לקצת שופינג ;]
בכללי, הביקורת הזאת עולה כדי להראות לכם איך אני מבקרת. אני מבקרת מבולגן. מאוד מבולגן. אבל אני נוגעת ככה כמעט בהכל. אם יש משהו לא מובן- אתם מוזמנים לשאול. אם לכותבת יש שאלות התנגדויות או משהו- את גם מוזמנת לכתוב אותם.
יצאתי ממש גועל נפש בביקורת. יצאתי רעה ומגעילה. אז מצטערת. זה הכל בכוונה טובה ובהמון אהבה והערכה ♥ 

אור, סיפור- 'כוחו של הוורד':

הדבר הראשון שאני עושה כשאני שומעת על השם זה לתהות. תמיד כששוטתתי ברחבי ישרא-בלוג הייתי רואה את הסיפור שלך, והדבר היחיד שתמיד ידעתי זה שהוא מיוחד ומקורי. הוא שונה משאר הסיפורים שיש בישראבלוג. (אני מדברת על השם. בקריאה שנייה נראה שזה לא מובן כל כך)
הדבר השני זה להיכנס לבלוג ולפרק הראשון. ואז אני פולטת- אוי ואבוי. וכל זה עוד מבלי לקרוא את סיפור. יש לי בלגן בעיניים. זה מפחיד אותי קצת.

יש יותר מידי רווחים, פסקאות שלא אמורות להיות. יש לי המון בלגן בעיניים, וזה כבר משהו שגורם לי להוריד קצת מהערך של הסיפור.
זה כמו ספר. הוא יכול להיות הספר הטוב ביותר בעולם, אבל כל עוד הוא נמצא בין שני כרכים מכוערים ולא מושכים- את לעולם לא תרצי לקרוא בו. לעומת זאת, ישנם ספרים פחות טובים, שיש להם כריכה ועיצוב יפה ומושך, ולכן קוראים אותם יותר.

אז כבר טיפ ראשון- אל תרבי בפסקאות. יש צורך בהם, אבל רק כאשר צריך להפריד בין קטע לקטע. נגיד הקטע הראשון בפרק- כשלילי, הדמות הראשית, ואימה נמצאות אצל התופרת- זאת יכולה להיות פסקה ראשונה. אחר כך יכולת לרדת כמה שורות, ולהתחיל פסקה חדשה, כשהן מגיעות לביתן.

הפרק הראשון בכללי מאוד מבולגן. הוא גם כתוב בבלגן רב. את קופצת מדברים, ואת חוזרת על המון דברים. זה גם קורה במהלך הפרקים הבאים. נגיד, בפרק השני כתבת- "אל תטעו, אחיותי אכן הגיעו אל המראה מבלי לעמוד על הכיסא הארור. רק אני הייתי נמוכה מידי מכדי להגיע למראה. מאז ומתמיד הייתי נמוכה , לעומת אחיותי שתמיד היו גבוהות." יכולת למחוק את כל החלק האחרון של המשפט ופשוט לכתוב "אל תטעו, אחיותי אכן הגיעו אל המראה מבלי לעמוד על הכיסא הארור. רק אני הייתי נמוכה מידי מכדי להגיע למראה." כבר מהמשפט הזה מבינים שהאחיות שלה גבוהות ממנה, ושהיא נמוכה. תמיד צריך לפרט ולהסביר לקרואים הכל, כי הם לא נמצאים בתוך הראש שלך כדי להבין את הדברים שאת מבינה, אבל גם צריך לזכור לא לתאר ולהסביר כמו שמסבירים ומתארים לתינוק. בכל זאת, יש להם ראש על הכתפיים, והם יכולים להבין דברים גם לבד. 

בנוסף, את חוזרת על המילים. במקום לכתוב פעמיים את המילה 'מראה' במשפט הזה, היית יכולה לכתוב 'רק אני הייתי נמוכה מידי כדי להגיע אליה'- לא קשה להבין שכשכותבים 'אליה', מתכוונים למראה (:
אני חושבת שהיית יכולה לתת הסבר, פעם אחת ולתמיד, על הבעל שלה. משכת את כל זה לאורך כל הפרק הראשון. כל פעם מחדשת עצרת את המחשבות שלה, עברת לקטע אחר, התחלת מחשבות שלה על דברים אחרים, וחזרת לבעל. אני חושבת שאם היית כותבת בקצרה על הבעל המסתורי בהתחלה, היית מצליחה גם ליצור עניין- כי את לא מספרת את הכל על ההתחלה- וגם היית מסבירה פחות או יותר את המצב, מבלי למרוח אותו על פרק שלם. נראה שהפואנטה של הפרק התפספסה לך, רק בגלל שחזרת על הקטע עם הבעל שוב ושוב ושוב. 

עוד משהו שהפריע לי מאוד באמינות של הפרק והסיפור בכללי- איך לעזאזל קורה מצב שבמאה ה-21 יש ממלכה שחיה לפי הערכים והדרכים של ימי הבניים? אני לא חושבת שזה אפשרי. כאילו, זה לא אמין. הסברת את זה מאוד בקצרה בתחילת הפרק, ודילגת על זה מהר מאוד. לא נראה שבמהלך הפרק יש סימנים לכך שהסיפור מתקיים במאה ה21, ולכן אין צורך לגרום לסיפור להיות בתקופה הזאת. אם חשוב לך שיהיו כרכרות, שמלות ארוכות ומפוארות, ואת כל הדברים הנלווים לסיפורי ימי הביניים- תכתבי את הסיפור בימי הביניים. לפחות כך אני מאמינה. 

ואז מגיע הפרק השני של הסיפור, ו-ואו! יש שיפור ענק! פתאום הדברים כתובים בצורה נקייה יותר, המחשבות מסודרות יותר, דרך ההתנהלות היגיונית יותר. אני יותר נהנית לקרוא את הפרק. למרות שמעצבן אותי הקטע שחוזר ברוב סיפורי ישרא-בלוג- הדמות עומדת מול המראה בבית שלה, ומתארת את עצמה. למרות שפה זה דווקא מעודן במעט. עוד משהו- למה כל דמות ראשית צריכה לא לאהוב את עצמה? נראה שהדמות שלך בעלת ביטחון עצמי די גבוה, היא לא מפחדת כל-כך להגיד את הדעות שלה, ובכל זאת היא פחות אוהבת את עצמה, ונראה שיש לה קנאה קטנה כלפי האחיות 'המושלמות' שלה- בלונדניות עם עיניים כחולות. בנוסף, היא ענייה, האבא שלה אלכוהליסט שמכה אותה ואת המשפחה שלה. קצת פחות אמין.

אני חייבת לציין שהסוף של הפרק השני עניין אותי יותר מהפרק הראשון. עלו לי כמה השארות בנוגע להמשך ולסוף של הסיפור. 1- מר תומאס הזה יתגלה בהמשך כהארוס שלה. 2- מר תומאס ולילי יתאהבו, ויקרה מצב מעט בעייתי, שכן, מר תומאס אמור להיות רק 'השומר' של לילי לפני הנישואים. 

הפרק השלישי היה מלא בדרמה. יותר מידי. כן, כשנכנסתי לסיפור לא שמתי לב לזה כל-כך, ובכל זאת כן הצלחת למשוך אותי פנימה בפרק הזה. בכללי, אני חושבת שהפרקים הכי מוצלחים שלך היו הפרק השני והשלישי. אהבתי את הדמות של האח שלה! ולמה לא פיתחת אותו יותר? הוא דמות מיוחדת. היא דמות מתמרדת. אני הרגשתי כלפיו המון הערכה שכקראתי עליו, והוא ממש עניין אותי. 
כשהמשכתי לקרוא, והפתעתי את עצמי שקראתי 4 פרקים, גיליתי שלא צדקתי באף אחת מההשארות שלי, ושהכל התנהל כשורה, כרגיל, כמצופה, בלי שום דבר מיוחד שיפתיע וירגש. זה בסדר, כי בכל זאת הצלחת למתוח אותי קצת, למרות כל הדרמטיות שהייתה בסיפור. ציפיתי שמשהו יקרה בחתונה הזאת! שזה יהיה מישהו לא צפוי, שיקרה משהו מוזר... אבל כל הפרק הרביעי נמרח והתעסק ברובו בהכנות לחתונה. במילה אחת- מייאש. לא באמת אכפת לנו מכל הפרטים הקטנים. יכולת לסכם הכל בכמה משפטים קצרים, שמתארים את המספרה בקצרה ואת כל מה שקרה שם. זה היופי בסיפורים- אפשר לקפוץ ממקום למקום, מזמן לזמן, וזה בכל זאת יראה היגיוני אם נכתוב זאת בצורה נכונה. נראה שבפרקים הקודמים לא היה לך חשוב כל-כך לתאר את הבית, החדר שלה, ואת שאר המקומות שבהם היא הייתה. ופתאום כל דבר היה חשוב לך לפרט. עוד משהו שממש עיצבן אותי- זה בסדר שלקחת השראה של שמלת הכלה, ושל התסרוקת שלה ממקומות אחרים (אני גם עושה את זה), אבל אין צורך לתת לנו את הקישורים ולראות את הדברים האלה. כותב טוב יצליח לתאר את השמלה בצורה נכונה גם מבלי להראות תמונה לפני זה. וזה גם היופי שיש בסיפורים- שכל אחד מדמיין ורואה את השמלה והתסרוקת בצורה אחרת מהאחר. זה מקסים לדעתי. ותמונות קצת הורסות את זה. אחרת, הייתי יכולה לראות סרט וזהו. אבל בחרתי לקרוא ולדמיין.

בפרק הרביעי והאחרון שקראתי התאכזבתי במעט- הכל פתאום נראה מתוק וורוד מידי, ולעזאזל- איפה הקאץ'?! איפה הדבר שיהרוס הכל ויכניס עניין לסיפור? נראה שהסיפור בסופו של דבר לא הוביל למקום מסוים, או שהוא הוביל ואני לא הגעתי למקום הזה עדיין. 

עוד משהו שמאוד- מאוד הציק לי- הדמויות שלך לא כאלו מיוחדות. דבר ראשון- אני לא יודעת כמעט כלום על הדמויות. כן למדתי המון על הדמות הראשית, אבל אני לא חושבת שיש בה משהו כל-כך מעניין. היא גם לא אמינה, כמו הרבה דברים בסיפור. היא סוג של מושלמת כזאת- דורשת לצדק, עקשנית ועומדת על הדברים שלה. ובכל זאת- אין בה שום פאק מסוים. כל הדברים שהיא עושה מציגים אותה באור חיובי. דמות טובה, היא דמות שקל להזדהות ולהבין אותה. אי אפשר להבין דמות מושלמת, שכל המעשים שלה נכונים. בכל זאת כן הצלחתי להבין את הדמות שלה, ובכל זאת ציפיתי שהיא לא תהיה מושלמת מידי. גם שאר הדמויות היו צפויות; האבא רע, האימא רעה, האחיות טובות-לא טובות. מקנאות בקטנה. האחים בקושי נשמעים בסיפור, מלבד אח אחד- ג'ק, שממש רציתי שתפתחי יותר. הוא באמת מעניין. הייתי רוצה לדעת עוד על החיים שלו. מר תומאס הזה מקסים וחמוד ועשיר. החתן שלה עשיר מתחשב ומתוק. אז מה מיוחד פה? בסיפור צריך להיות משהו שיתלתל את כל הטוב והורוד הזה! 
הדברים שהכי הפריעו לי בסיפור זה שהוא לא כל-כך אמין, לא מבחינת הזמן וההתנהלות של הדמויות. גם לא היה משהו מעניין. החתונה הייתה אירוע מרכזי בסיפור, ובאירוע המרכזי היה אמור לקרות משהו. אחרת, למה קראנו את כל זה? סיפור טוב, זה סיפור שמגיע למסקנה ומטרה מסוימת. ופה לא ראיתי שום התקדמות. במהלך 4 פרקים לא היה שום דבר. הפרקים גם היו קצרים. יכולת להרכיב את כל ה4 פרקים האלו ל2 וחצי פרקים. לקצר את הפרק הרביעי, ולחבר בניהם. אני באמת לא יודעת לאן הסיפור היה אמור להתקדם, אבל אולי זה גם משהו שטוב בו- אני לא יודעת מה קורה, וכן רציתי להמשיך לקרוא רק כדי לראות בשביל מה משכת אותנו כל-כך הרבה פרקים, ומה את מתכוונת לעשות בהמשך. 
הדברים שאני כן יכולה להגיד לטובתך (ואני מצטערת אם עד עכשיו לא ציינתי אותם!) זה שכן גרמת לי להיכנס פנימה, וכן הייתי במתח (וזה דבר שקשה לעשות). רציתי לדעת מה יקרה בחתונה, רציתי לדעת מיהו הבעל המסתורי. זה כן מקורי במקום מסוים, אבל אני חושבת שיכולת לפתח אותו אחרת לגמרי, ולגרום לו ליצור הרבה יותר עניין. אבל רואים שהשתפרת מפרק לפרק, ואני בטוחה שאם קצת יותר דמיון, ואם היית שמה לעצמך מטרה מסוימת, היית מצליחה להפוך אותו למעניין ומוצלח ביותר. יש המון מה להשתפר, גם מבחינת כתיבה וניסוח. אבל רואים שאת מתקדמת יפה מאוד.

בהצלחה בהמשך, ואני מקווה שלא הייתי רעה מידי ♥