‎‏

'תמיד אותו החלום'- אילנה:

אין שגיאות כתיב. שפה גבוהה ונעימה לקריאה. בהתחלה של הקטע הרגשתי כאילו את מנסה לתאר משהו, ואת עושה אותו בכוח. אולי כי היה לי יותר מידי הסחות דעת בקריאה הראשונה, או בגלל שבאמת הרגשתי ככה בהתחלה. אבל בקריאה שנייה זה נראה לי רצוי ונחוץ. בכל מקרה, אני לא חושבת שהקטע היה צריך להיות כזה ארוך. ההתחלה נראית לי מעט מרוחה. זה לא אומר שההתחלה לא כתובה טוב, זה אומר שכחלק מהסיפור פחות נהניתי ממנו. בנוסף- הכל אצלך דחוס. את לא יורדת הרבה בשורות. כשחלק מסוים מסתיים צריך לשים נקודה ולרדת שורה. יורדים שורה יותר בשביל יופי ואסטטיקה, וגם כדי לעשות הפסקה מסוימת. יש הרבה מקומות שהיה נחוץ לרדת בהם שורה, ולא עשית את זה. לצערי הרב אלו הערות היחידות שאני יכולה לתת לך. אני באמת מנסה להבין מדוע את בכלל מבקשת ממני ביקורת, כשאת מודעת לכמה אני מעריכה את הכתיבה שלך, שכל פעם מחדש רק משתפרת. 

הייתי מעט בהלם לגלות שהאם נפטרה, ואני מעריכה אותך על כך! לרוב אני מגלה את הדברים האלה מוקדם בסיפורים בישרא-בלוג, אבל כאן זה היה שונה.

נהניתי מאוד מאיך שדברים מסוימים התחברו לדברים אחרים בהמשך. גם הסיפור מאוד מצמרר. אני חושבת שזו התחושה שרצית להעביר בסיפור הזה, לא? 

חוץ מזה, הייתי מוקסמת מהדרך שבה כתבת ראיית עולם של ילדה קטנה. פשוט מקסים. באמת כל הכבוד על הרעיון, על הכתיבה המפולאה (:

'בכי התינוק'- קלואי:

אין פואנטה לסיפור. אין בו קאץ'. תינוק נטוש, גבר שלוקח אותו מרחמים, וחברה של הבחור שמחליטה להשאיר אותו ביחד איתם. הדבר היחיד שקרה זה שהאהבה שבה אליהם. אבל אין בו איזה משהו מעניין. זה קטע קצר מאוד, ובעצם אין בו כלום. אין מסקנה, עלילה, דמויות מיוחדות... אין כלום. 
הקטע דווקא כתוב בצורה טובה! כן חסרות לי מילות קישור, שיהפכו את המשפטים מרשימת מכולת לסיפור, ותיאורים, אך בכללי- הוא כתוב בסדר גמור. אבל מה שיותר מעצבן אותי מהרשימת מכולת שאני רואה בקטע, זה שלא קרה כלום בסיפור.

היה הרבה יותר מעניין אם היה בסיפור קטע מסוים, נגיד- הבחור והבחורה נשואים, זוג צעיר שבמשך שנים רבות מנסים להביא ילד לעולם, ובגלל אי ההצלחה שלהם האהבה אט-אט נכבתה, ורק הכעסים נראים על פני השטח. ואז כשהתינוק יופיע בחיים שלהם הצרות ישכחו, והאהבה תחזור. 

אגב, הריב בניהם היה מאוד חסר בסיפור- על מה רבו? איך הגיעו למצב הזה? ואיך התינוק הצליח להשכיח זאת? זה קשור לילדים?

גם עיצבן אותי שהוא לקח את התינוק במהירות כל-כך.זה תינוק, לעזאזל! לא לוקחים דבר כזה מהרחוב כמו צעצוע. לדעתי הדבר הטבעי שהוא יכל לעשות זה לחכות לאימא, וכאשר היא לא מגיעה לפנות למשטרה, או לקחת אותו. 

במילות סיכום- תשתדלי לחבר בין המשפטים, ולא פשוט לכתוב אותם כעובדות. וכשאת מחליטה לכתוב משהו, תחשבי על משהו שיהפוך את הקטע למעניין ומיוחד. 

ח.ס- קטע ללא שם:

דבר ראשון- אני נגד זה שאין שמות לקטעים מסוימים. לפעמים זה באמת קשה למצוא שם, אבל אני מאמינה שרצוי שיהיה לו שם. אחרת, איך יזהו אותו, או ידברו עליו? 

עוד בעיה נוראית שאני מוצאת בקטע זה החוסר בפסיקים. יחסית, את כותבת די טוב! באמת, יש לך כתיבה במשלב לשוני בינוני, הדברים מוחברים זה לזה. אין דבר אחד שלא מתחבר לאחר. הסיפור מובן- וזה כבר הרבה! אבל ברצינות, המשפטים שלך ארוכים והם לא נעצרים באף מקום! תנסי לקרוא את המשפט שלך בנשימה אחת- בלתי אפשרי. זה ארוך מידי ומסורבל. במיוחד בשביל זה המציאו את הפסיקים הנחמדים, שתפקידים לתת הפסקה ועצירה בין הדברים. תקראי את המשפט בקול רם, וכאשר את לוקחת נשימה- שם צריך להיות פסיק. 

משהו שדי עיצבן אותי בקריאה זה המשפט הזה- "....מרוב העצירה הפתאומית מעדתי וכמעט נפלתי." מעדתי ונפלתי הן מילים נרדפות. יענו- מילים שונות עם אותה המשמעות. ואת כתבת שהוא מעד ואז כמעט ונפל. סתרת את עצמך. יכולת לכתוב- "כמעט מעדתי, אך מיהרתי לייצב את עצמי מול החבורה הגדולה" או משהו בסגנון.

הרעיון של הסיפור מאוד נחמד. משהו קלאסי כזה. אך נראה שמשהו בו התפקשש לך. לא יודעת- פחות נהניתי ממנו ומהסוף שלו. אולי כי זה היה צפוי מידי? אולי כי וויתרת על אחד מהחלקים החשובים בסיפור- איך הנער הגיע למצב שמכים ומתעללים בו על בסיס יום-יומי? משהו שם התפקשש, ואני לא מצליחה ממש להבין מה. 

מה שכן, הייתי ממליצה לך קצת לעלות את המשלב הלשוני. הוא נמוך-בינוני, ובסיפורים רצוי שהמשלב יהיה קצת יותר גבוה. יש גם מעט שגיאות הקלדה/כתיב. זה משהו שעריכה קצרה יכולה לתקן. בכללי- זהו קטע חמוד ביותר. לא הרשים אותי במיוחד. אבל חמוד. 

רודף ושורף- לאמפי:

ההתחלה של הסיפור מייגעת. את מתעמקת ומתארת פרטים קטנים שגורמים לי להשתגע. זאת התחלה, והיא כמעט ולא תורמת לשום דבר בהמשך הסיפור- אז אין צורך לפרט ולתאר אותה כל-כך הרבה. 

הרעיון של הסיפור ממש טוב! באמת- הופתעתי ולטובה! וזה קשה לעשות את זה, במיוחד אצל מישהי כמוני. שמעתי ברקע גם שיר שתרם לאווירה הדרמטית בסוף. אם תרצי- אני אשלח לך ;]

הסוף לדעתי היה אדיר! מצמרר שכזה. מתאר בצורה מושלמת את רגשותיו של האב המפוחד. מה שכן- תעבדי יותר על הנקודות. את שמה כל הזמן רק פסיקים, על אף שיש חלקים מסוימים הדורשים נקודה. בנוסף- את יכולה להשתמש בנקודה כדרך להעצים משפטים או אימרות מסוימות הנאמרות במהלך הסיפור. למשל: "לרגע האמנתי שאני רואה את טובי ניצב כמה מטרים ממני, כמעין גוש אנושי שחור, שרוף, חסר ישע" יכולת בסוף המשפט לשים נקודה, ככה: "לרגע האמנתי שאני רואה את טובי ניצב כמה מטרים ממני, כמעין גוש אנושי שחור ושרוף. חסר ישע." זו דוגמא פחות טובה, לדעתי. אבל זה ממש גורם ל'חסר ישע' לקבל צורה אחרת, לא? בכל מקרה, מקווה שהבנת את כוונתי.

חוץ מהערה על החוסר בנקודות, וההתחלה המייגעת- אין לי הערות. שאפו ;] 

אהובה- ההיא בעלת השיער הכחול:

בין הדברים שאהבתי בסיפור זה את המשחק שלך עם המילה/שם אהובה ואת הפקט ההפתעה שבא בסוף הסיפור. לא ניחשתי שזה אבא שלה. כל הכבוד על זה.

מה שכן, הסיפור מעט מסורבל. נראה שהוא מצא אותה אחרי שהיא ברחה, ואז היא החלה לברוח ממנו מחוץ למלון בו שהתה. תארת המון את מהלך הריצה שלה, וציפיתי שבעקבות הריצה המתוארת הזאת יגיע משהו ענקי- וזה לא הגיע. כאילו.. הוא תפס אותה, הניח אותה על הרצפה בכוח ופגע בפניה. לא יודעת, זה לא הכי הרשים אותי. הסיפור עצמו לא הכי עניין והרשים. נראה שהכתיבה הייתה מסורבלת מידי. גם התמונה שבחרת- היא לא הכי מתקשרת לסיפור. אז היה לו רובה בתחילת הסיפור. זה לא באמת מקשר בין התמונה לשאר עלילת הסיפור. 

נראה שמה שניסת להעביר פה הגיע בסוף הסיפור. ה"כן, אבא." בהחלט עשה את העבודה שלו. אבל עד שהגעתי לחלק הזה- כבר התייאשתי. אולי אם היית מספרת תוך כדי הריצה שלה איך היא הגיעה למצב הזה זה היה מוסיף עניין. אבל בכללי הסוף היה משהו שהדמות עצמה ציפתה שיגיע, והקוראים ציפו למשהו אחר, כדי שיהיה עניין בסיפור. ושום דבר לא קרה. אם היא הייתה מצליחה לקום על הרגליים, לקחת ממנו את הרובה ולהרוג אותו- זה היה מרשים! במיוחד אם בסוף היא הייתה אומרת "כן, אבא." אבל שום דבר מיוחד לא קרה. וזה הוריד המון מהסיפור.

kill the fear- Beth_Y:

לא הבנתי מדוע הדגשת את הציטוטים של הדמויות. לדעתי זה סתם מיותר.

ממש אהבתי את הסיפור. כל הדמויות היו מובנות לחלוטין, ויכלו לראות את האנושיות שבהן. יכלו להבין את הילדה- הרוצחת. יכלו להבין מדוע ניסתה לרצוח את האב. בעוד שגם הצליחו להבין את האב שרצה להמשיך לחיות למען משפחתו, והצטער על מעשיו. בדרך כלל בסיפורים בישרא-בלוג מציגים רוצחים כרשעים. ופה לא היה כעס על הילדה. פשוט חרמים. וזה מאוד מיוחד.

הדבר היחיד שנראה פחות אמין בסיפור, היה הקטע שבו הילדה שואלת את האב מה עשה, והוא כל פעם מחדש עונה לה בתשובה אחרת. אני חושבת שזה לא אמין. ביטואציה כזאת לא הייתה קוראת במציאות, נכון? הייתי מאמינה יותר אם האישה החדשה של האב הייתה שואלת "מה הוא עשה לך?" ובתגובה הייתה הייתה צוחקת ומספרת הכל. האב היה מאשר את הדברים של הילדה בכך שהוא משפיל את מבטו או משהו בסגנון.

הסוף היה ממש מרשים. ממש אהבתי אותו ואת כל הסיפור. באמת נהניתי ממנו. השאלה היחידה היא- מדוע היא חשבה שהיא הפחד שלה ולא האב?

בכללי- מאוד אהבתי! כל הכבוד!

חשבתי הרבה מי יהיה המנצח בתחרות הזאת- אילנה, שהגישה משהו על אף שלא נרשמה. היא הגישה לתמונה של מישהו שלא הגיש. או Beth_Y שהייתה רשומה עוד מההתחלה. בסופו של דבר, שתיכן ניצחתן, כי הסיפור שלכן היה חרוט בזיכרון שלי שבוע+ אחרי הקריאה שלו. וזה קשה לעשות דבר כזה, במיוחד איתי. אבל בגלל שצריך לבחור, אני אבחר באילנה המקסימה. אבל כל הכבוד לשתיכן ♥

הייתי מאוד מאוכזבת מכמות ההגשות. למה נרשמתם אם לא הגשתם? זה באמת מייאש. אבל נהניתי מכל עניין התחרות הזאת. זה בהחלט מעניין ומעסיק. הייתם רוצים עוד תחרויות כאלו?

ועכשיו נעבור לעניין אחר- אני ממש רוצה להפוך את הבלוג הזה למקום שיהיו בו עזרים לכותבים. ובגלל זה אני מחפשת עוד שותפים. אני לא מחפשת יותר מ2 שותפים, אבל רצוי שהם יהיו רציניים.

הקרטריונים די מעיקים על אלו שירצו להיות שותפים- רצוי שתהיו מעל לגיל 15 ובעלי ניסיון כתיבה של מעל ל3-4 שנים. אם יהיו כאלה שממש ירצו ולא יעמדו בקרטריונים, אני לא אשלול ישר. המעוניינים יכולים לפנות אלי בתגובות, או במייל- [email protected] 

אתם גם רוצים לקבל ביקורת? כנסו ל-כאן כדי לקרוא קצת על הבלוג ועל דרך הביקורת שלי. ותמלאו את הטופס הבא:

שם-
שם הסיפור/קטע-
קישור לבלוג-
קישור לפרק הראשון/קטע-

אוהבת המוןהמוןהמון ♥♥♥♥♥