‎‏

מיכל- 'טיפות דם':

למה, לעזאזל, את יורדת שורות סתם ככה, בלי סיבה? 

נראה שאת יורדת את השורות האלה

סתם

כדי שיהיה אסטטיקה ויופי

אבל זה בסך הכל 

מפריע לרצף 

הקריאה

ומעצבן את העין

לפחות את העין שלי.

זה לא נוח לקריאה. שורה יורדים כאשר המשפט נגמר, כאשר הקטע עצמו נגמר, כדי לסיים חלק מסוים ולהתחיל אחד חדש. כדי להפריד בין משהו אחד לאחר. לא סתם כדי שזה יראה יפה. 

בנוסף, כל הקטע הראשון של הסיפור נראה קטע שכתבת כדי להרשים את הקוראים על ההתחלה. התיאורים אכן מפורטים וספרותיים מאוד. אבל במהלך הקריאה של הקטע תהיתי לעצמי אם כך יראה כל הסיפור, וידעתי היטב שאם דבר כזה יקרה- אני אתייאש מהר מאוד. הפסקה הראשונה כולה התעסקה בתיאור של דם שמתפשט על חולצה של בחור מסוים. זה בסך הכל דם שיוצר מספר שובלים ואת מצאת לנכון לפרט על כך המווון. אני מבינה דרך הפסקה הזאת ודרך שם הסיפור שדם הוא מרכיב מאוד חשוב בסיפור, אבל ברצינות- למה צריך לפרט עליו כל-כך הרבה? בשלב מסוים זה כבר מייאש ומעצבן. 

גם לא קשה להבין שהסיפור הוא על ערפדים. ומפה יש שני דרכים שהסיפור עלול להתגלגל אליו- 1. זה יהיה משהו בסגנון 'דמדומים' החרוש. 2. שתקחי את רעיון הערפדים למקום אחר ושונה. ואני כל-כך מקווה שתעשי זאת.

ואכן צדקתי- כל הפרק הראשון והקצר מאוד היה כתוב בשפה גבוהה למידי ומרוח ביותר. קשה לי להתחבר למשהו שכתוב בצורה כזו, גם כי השפה הגבוהה הזאת רחוקה מאוד מחיי היום-יום שלי, וגם הרגשתי כאילו כתבת את זה בצורה מאולצת למדי. היו חלקים שמאוד התרשמתי, כמו המשפטים האחרונים של הפרק הראשון, אך היו מקרים שפשוט לא הבנתי את מה שניסית לכתוב. נגיד הקטע הזה- "אולי, ורק במקרים מועטים אפילו יותר מהמוות האיטי והמייעש, הנסיגה הקלה של הצבע מהפנים, העיניים המתגלגלות, תחושת הריחוף  והעילוי, האימה והאושר שבאים ומציפים אותך לכמה רגעים, מכניסים בך תקווה שתעלם בעוד מספר שניות ולא תחזור לעולם - ואולי כן?"- מה אולי? אני באמת לא הבנתי את הפסקה הזאת. התחלת אותה במילה אולי, וצריך להגיע משהו אחרי ה'אולי' הזה, צריך לבוא ההמשך של המשפט, אבל במקום זה התחלת משהו אחר, ובאמת שלא הצלחתי להבין אותו. ואחר כך כתבת- 'ואולי כן?' ואני אשאל שוב- מה אולי? את לא יכולה להתחיל משפטים מסוימים ולא לסיים אותם. ועוד יותר- את לא יכולה להתחיל משפט חדש בתוך משפט לא גמור. תסיימי משהו אחד ותתחילי אחד חדש.

הפרק השני בהחלט מפצה על הפרק הראשון והלא מובן בכלל. אני מבינה שזה יומן עתידני. והבחורה שהיא לא אנושית כותבת על החיים האנושיים שהיו לה בעבר, בתקופה שאנחנו חיים בה, כנראה. פה הצלחת קצת לסקרן אותי. העלילה כן מתפתחת, ויש פה משהו שעדיין לא קראתי בעבר. אבל הדרך שבה הסיפור מסודר מעצבן אותי בעין. אל תרדי יותר מידי שורות. מצידי שזה יראה גוש אחד ענק ומפלצתי. זה עדיף על שורות קטועות שמשגעות לי את השכל. 

בנוסף, את לפעמים כותבת משפטים כמו המשפט הזה- "כשצעדתי באיטיות במורד הרחוב, סוחבת את גופי לכיוון מועדון הריקודים שהיה במרחק מספר רחובות מביתי, היה חשוך." המשפט לא מסודר נכון. הוא היה הרבה יותר מובן כך- "היה חשוך כשצעדתי באיטיות במורד הרחוב, סוחבת את גופי לכיוון מועדון הריקודים שהיה מספר רחובות מביתי." ראית איך בשינוי פשוט המשפט נשמע פתאום היגיוני ויש רצף וחיבור בין דבר אחד לדבר אחר? 

נראה שממש חשוב לך לכתוב בצורה גבוהה ובדרך שתראה ספרותית ומיוחדת, אבל את לא עושה זאת בצורה הנכונה. פשוט תקראי לעצמך את המשפטים שאת כותבת בקול רם, או שאפילו תקראי אותם לחברה טובה. אם הם לא מובנים, כנראה שמשהו בהם לא כתוב במקום הנכון ובצורה הנכונה. 

הפרק השלישי קוטע את הפרק השני ומחזיר אותנו לעללית הפרק הראשון. אני לא בטוחה אם זה דבר נכון לעשות. אני חושבת שאם היה בך הצורך לעשות דבר שכזה, היית צריכה לחבר את זה. למשל, לכתוב שעד היום השמלה הזאת נחה באחד מהארונות בביתה, ממש כמו דברים רבים אחרים שהיא שומרת באובססיביות רבה, ומשם להתחיל לפרט על שמץ האנושיות שעוד נותר בה. אבל הפרק השלישי פשוט נותק מהפרק השני בבום, וזה מפריע לרצף הקריאה. אם זה יומן, תני למחשבות לזרום ואל תעצרי אותן. אל פשוט תכתבי- אני חייבת לספר לך קודם מהיכן הגעתי. אם את רוצה לציין את העבר שלה, תחברי את זה לתוך הקטע שכבר כתוב, כמו שהדגמתי לך עם האובססיה שלה לשמירת דברים. 

מה שכן, אני חייבת לציין שהכתיבה בפרק השלישי כבר הפכה לזורמת יותר וקלילה מהפרקים הקודמים. נהניתי מהפרק השלישי יותר מהשניים הקודמים.

הייתי ממליצה לך יותר להאריך את הפרקים, לסדר אותם בצורה נוחה יותר לקריאה. בנוסף, תכתבי בוורד, או שתתני למישהו לעבור לך על הפרקים לפני שאת מעלה אותם. יש מספר טעויות הקלדה ושגיאות כתיב. וגם אל תנסי לתת לעצמך מסגרת מסוימת, פשוט תכתבי את מה שזורם לך באותו הרגע לראש, כי ההרגשה שאני קיבלתי היא שחלק מהדברים נכתבו באילוץ, כאילו הכרחת את עצמך לכתוב את זה בצורה כזו ולא שחררת קצת. תני לעצמך לזרום עם הכתיבה והכל יראה אחרת. בהצלחה בהמשך, ומקווה שתקחי את הערות לתשומת ליבך (: