‎‏

רעות, סיפור- 'ממלכת תיאדור'

*הביקורת נכתבה על ידי לין*

לקריאת הפרק הראשון- כאן.

הדבר הראשון שאני יכולה להחמיא עליו זה על הלבן הנקי שאני רואה בבלוג. לא שזה משנה, אבל זה משהו שכן מושך אותי לקרוא. זה פשוט נראה יפה. 

דבר שני שאני יכולה להחמיא עליו זה יכולת הכתיבה וההתנסחות. זה יפה, נעים וקליל. זה כתוב בצורה רהוטה- לא בשפת היום-יום שלנו- ובכל זאת בשפה שכולם יכולים להתחבר אליה. אני אוהבת! 

הדבר היחיד שמרתיע אותי זה כל עניין הלחימה והחיילים בסיפור. זה פחות סגנון הקריאה שלי, אבל אני ממשיכה לקרוא, ואני אפילו נהנית. טוב, כתיבה טובה מפצה על הכל. מה שכן, נראה שיש כמה פעמים שאת מעדיפה לשים פסיק ולא נקודה. אני לא בטוחה אם זה ככה בכוונה. נראה שהפסיקים האלה, במקום הנקודות, שגורמים לנו להמשיך לקרוא את זה כמשפט אחד, מתארים בצורה טובה את רצף המחשבות שלה.

אני מתחילה לתהות אם תפרוץ מלחמה נגד הממלכה. טוב, כל הפסקה הראשונה עסקה בכמה המלך רע ולא מתחשב.

הפרק הראשון כבר נגמר בכך שיש ניצוצות של עלילה. אנחנו מבינים מה הולך לקרות, והרבה רעיונות להמשך עולים בי.

אני מגלה שבחלק מהמקומות המחסור בנקודה ממש חשוב, ושאין בכלל ירידה בשורות. בהתחלה זה לא הפריע לי, אבל אני חושבת שזה חשוב. בשביל אסטטיקה ובשביל שיהיה הפרדה בין דבר אחד לאחר. גם הנקודות חשובות מאוד- גם הן נועדו כדי לעצור משהו ולהתחיל משהו חדש. לרוב, כשאנו שמים נקודה, אנחנו גם יורדים שורה, אך יש מקומות שבהן ממשיכים את המשפט, וזה בסדר גמור. רק שימי לב מתי את זקוקה לשים נקודה ומתי את שמה פסיק. דרך טובה לבדוק את עניין הפיסוק הוא לקרוא את המשפט שכתבת בקול רם- כאשר את לוקחת נשימה- שם צריך להיות פסיק. כאשר את עוצרת- יש נקודה. תעבדי על זה, עם הזמן את תביני לבד היכן צריכה להיות נקודה, ומתי צריך לשים פסיק. 

בפרק השני, שבו יש שיחות בין הדמויות, אני גם מבינה שאת לא יורדת שורות כשדמות חדשה מדברת. אני אביא דוגמא:  "אתה מבין שאין עוד דרך אחרת?" אמר אלפרדו בקולו העמוק והביט בו. מלווין אסף את כל מחשבותיו ושתק בכובד ראש. לבסוף אמר "אני לא יודע אלפרדו, אני מכיר אותה טוב ואני חושב שהיא לא תעמוד במשימה. אני לא רוצה להיות אחראי למותה".

בעצם, זה אמור להיות כך-  "אתה מבין שאין עוד דרך אחרת?" אמר אלפרדו בקולו העמוק והביט בו.

מלווין אסף את כל מחשבותיו ושתק בכובד ראש. לבסוף אמר "אני לא יודע אלפרדו, אני מכיר אותה טוב ואני חושב שהיא לא תעמוד במשימה. אני לא רוצה להיות אחראי למותה".

שיורדים את השורות האלה- זה נראה יותר טוב בעין, ובנוסף- זה עוזר לנו להבדיל בין הדברים ולעשות הפרדה. תעבדי על זה.

שמתי לב שישנם כמה משפטים ומקומות שיכלו להשתפר קצת. עריכה קטנה לפני שאת מעלה את הפרק הייתה יכולה לסדר אותם. 

בסוף הפרק השני עיצבן אותי שהיא עדיין לא יודעת שהיא נבחרה, ובכל זאת היא מספרת את הדברים בראש שלה כאילו היא כן נבחרה. אם היא לא נבחרה היא צריכה להיות מלאה בחששות ותהיות. לשאול את עצמה- אני הולכת להיבחר? ובמקרה וכן- מה יקרה לי? ובמקרה ולא- מה יקרה בכל זאת? איך אני אעמוד מול שאר האנשים במחנה? ודברים בסגנון. במקום התהיות נראה שהיא כבר בטוחה שבחרו בה. זה פחות אמין.

עוד משהו שהפריע לי- את שמה את המחשבות שלה בתוך ציטוט. למה? את כותבת את הקטע שלה בגוף ראשון, כשהיא מספרת הכל, אז למה צריך לשים את זה כציטוט. הנה דוגמא- 'רגע, אני מתחרטת?' שאלתי את עצמי, 'אני יודעת למה אני עושה את זה, בשביל אבא שלי'. הוא אף פעם בחיים שלו לא היה גאה בי, אז אולי עכשיו אני אצליח, ואגרום לו להיות גאה בי איפה שהוא לא יהיה.

יכולתי לכתוב זאת כך- אני מתחרטת? אני באמת יכולה להתחרט עכשיו? השאלות לא חדלו לרוץ בראשי. אבל אני ידעתי את הסיבה לכך שאני מבצעת את כל זה. אני חייבת להמשיך בשביל אבא, בשביל שיוכל להתגאות בי פעם אחת לפחות. הרי, לעולם לא הבאתי לו גאווה. ועכשיו, כשהוא כבר לא איתנו, אני חייבת להצליח. לא בשבילי, אלא בשבילו.- אנחנו מבינים שאלו המחשבות שלה, גם מבלי לשים אותם בתוך ציטוט. 

הפרק השלישי גורם לי להתאכזב. רק כשאני מתחילה אותו אני מבינה כמה באמת יש חשיבות לפיסוק ולירידה בשורות. אני מתאמצת יותר מידי כדי להבין כל משפט. אני קוראת את אותם המשפטים כמה פעמים בניסיון להבין את מה שניסית להעביר. אם הייתה עצירה מסוימת- היה הרבה יותר נוח להבינם. בנוסף, אני מרגישה שלמרות שהכתיבה שלך חביבה ביותר, היא ירדה מעט מהפרק הראשון. אין בכלל תיאורים, של שום דבר. גם ההסברים שהיו בפרק הראשון נעלמו. נגיד, יכולת פשוט לכתוב שלאחר ארוחת הבוקר סלסט החליטה לבקר את חברתה הטובה, וכשהתקדמה לכיוון ביתה לא הייתה מופתעת לראותה מנמנת על הערסל. ומיד אחר כך להסביר שעל אף שלאביה יש תפקיד כה חשוב במחנה, קייט לא מצאה נכונות להראות עצמה בפני שאר המחנה, או לקחת חלק בכל פעילות מסוימת שלא כוללת שינה. - אנחנו כבר מבינים בהסבר הפשוט הזה המון פרטים, אבל אפילו זה היה מעט חסר לי בסיפור. הקוראים לא נמצאים בראש שלך, מה שאומר שזהו תפקידך להסביר לנו כל דבר! לא להגזים ולהסביר כל שטות קטנה, אבל כן לתאר ולפרט את הסיטואציה והמצבים שנוצרים. 

הפרקים שלך קצרים מאוד. הם אכן מקדמים את העלילה, אבל כל פעם בצעדים מאוד קטנים. אני ממליצה לך להאריך את הפרקים, לרדת שורות כשדמות חדשה מתחילה לדבר, וכאשר המשפט נגמר. חשוב מאוד שתעבדי על פיסוק נכון, כי הוא מאוד חסר אצלך בסיפור. והדבר האחרון- תיאורים והסברים. 

בכללי- התלהבתי מאוד מההתחלה, ולאט-לאט ההתלהבות ירדה. הדברים נראו פחות מובנים, וההנאה בקריאה ירדה. מקווה שתקחי הערות אלה לתשומת ליבך. בהצלחה בהמשך (: