אנשים באים והולכים...והולכים. והולכים. והנה אני לבד. זה קצת מצחיק... איך שאני מושפע מסדרות טלוויזיה וסרטים, לראות.. איך הכל שם מסתדר, איך אנשים מתאהבים .. להאמין לרגע שיש דבר כזה חברות אמת . או אהבת אמת. ואז לרגע לחשוב עלזה. למצוא את אמאשלך, הבן הכי חזק שאתה מכיר . עצובה ולבד.. אחרי שהיא וחבר שלה נפרדו אחרי שנתיים דברים כאלה באמת משאירים אותי חסר מילים, זה גורם לי לחשוב לפעמים למה בכלל לנסות ? הרי, גם ככה כל דבר שאני מנסה לא מצליח לי אולי פשוט.. לוותר מראש במקום להשקיע מחשבה ולהיכשל, אני שונא להכישל ומשום מה. זה כל מה שקורה הכל. פשוט.קורס. אני חוזר לבית ספר עכשיו וזה לא שאין לי חברים אבל וואו. אני מרגיש כ"כ בודד. לבד. כ"כ הרבה נקודות בפיסקה אחת. למה. לפחות פעם אחת משהו יכול לבוא אליי בקלות, אני לא רוצה תגובות כמו " שום דבר לא בא בקלות " כי אני יודע אתזה, פשוט קשה לי לקבל אתזה, אני יודע שצריך...
למה לפחות פעם אחת.. החיים שלי לא יכולים להסתדר כמו בסרטים. פעם אחת ?
סתם שיר מהסדרה שראיתי, היא חמודה. גרמה לי לחשוב קצת את האמת, מכירים אתזה שלפעמים.. הדברים הכי לא קשורים פתאום.. אתם מקבלים מהם הארה ? פתאום, זה מעורר בכם דברים.. מחשבות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
collar bones