רגליי עלו לאט לאט, הרוח התחילה לזרום בעורקיי, עמדתי בקצה הגשר, הסתכלתי על אורות המכוניות שנסעו במהירות, על הנהג שלא הפסיק לצפור... אם הייתי יכולה הייתי מפילה עליו את הגשר. בראשי התחילה להתנגן מנגינה, מלודיה של תווים וצלילים. הרגשתי שזהו הרגע, הרוח כמן מנחה אותי להרפות. לעוף ולברוח מכאן. התחלתי להתקדם, אבל אז משהו עצר אותי, אותה המנגינה, אותם התווים שחזרו על עצמם... 
ירדתי מהגשר, שמתי נעליים ורצתי משם עם מוזיקה באוזניי.