וכהרגל נושן, חזרה הציפור בבוא החורף לאדן חלוני. 
מטפסת על העצים העבותים שממזמן כבר מסתירים לי את הנוף. 
כבר בחורף שעבר ביקרה כאן אצלי והבטיחה שלא תעזוב. 
אך ברגע שקרן אור השמש הראשונה הפציעה, 
התעופפה לה משם כלא הייתה אפילו לרגע קט אחד.
ואילו ידעה שזהו הקשר הכי מיוחד, הייתה עוזבת גם כן -
כי ציפור כציפור לא רואה כלום חוץ מקן וביצים.
ואילו ידעה שפגעה בי נורא, הייתה עוזבת גם כן -
כי ציפור כציפור רגשות האנשים לא מעניינים, רק הלחם המעופש המוגש מכף היד הקטנה.
למרות כל ידיעתה אלו, חוזרת היא ומבקשת סליחה. 

עד קרן האור הבאה.