עוף גוזל

דברים מתחילים לזוז בקצב, אני מתחילה להרגיש שהטיסה קרובה (: 

שלחנו את כל הטפסים שהקולג' ביקש, למרות שאני בכלל לא בטוחה במקצועות לימוד שבחרתי.

עוד לא החלטתי אם אני רוצה ללמוד עברית או אנגלית בתור שפת אם, וכמה טוב אני רוצה לדעת איטלקית כלומר אם לקחת איטלקית ברמה גבוהה [זה אומר שאני אצטרך להתאמן על האיטלקית כל יום לפחות שעתיים] או לקחת איטלקית ברמה בסיסית ולזרום עם מה שיוצא. 

ואם לבחור היסטוריה, כלכלה או פילוסופיה? ולקחת ביולוגיה או להתעלל בעצמי ולקחת פיזיקה? ובכל מקצוע אני צריכה לבחור אם לעשות מוגבר או בסיסי!

אני שונאת דילמות

ביום שישי היה מפגש עם כל הסקנדיירס הישראליים, היה ממש נחמד, סופסוף פגשתי את הסקנדייר האיטלקייה שלי

ובכללי לראות את האנשים שעוברים כרגע את החוויה הזאת מאושרים ושמחים עשה לי טוב והרגיע אותי.

הרי בסופו של דבר, אני לא באמת יודעת למה אני נכנסת, אין לי שמץ של מושג איך זה ירגיש לחיות שם,

אני גם לא מסוגלת לדמיין לעצמי איך הולך להראות השבוע שלי-

בלי צופים בשני-שלישי-שישי-כל החיים

בלי לימודים ביום ראשון

בלי זואי פעמיים ביום

בלי יציאות חסרות משמעות לקניון בשישי בערב

בלי לדבר בעברית

זה בהחלט מלחיץ לפעמים, אם אני חושבת על זה לעומק, הידיעה שאני הולכת לחוסר ידיעה, אבל אני חושבת שזה חלק מהחוויה. אני לא רוצה לראות את הקולג' בתמונות, אני לא רוצה שיסבירו לי איך נראים החדרים, מה אוכלים בארוחת צהריים ואיזה פעילויות יש שם. אני רוצה לחוות את זה בעצמי בפעם הראשונה שאגיע לקולג'. אני פשוט לא רוצה ליצור לעצמי ציפיות שיהפכו לאכזבות. 

אני גם לא רוצה להיכנס עכשיו לעולם של UWC, עוד לפני שאני עוזבת את הארץ. 

אני רוצה להתמקד במה שיש כאן ועכשיו, להתקרב לאנשים עוד יותר, להנות מהימים שלפני הטיסה עם האנשים שכאן, ולהתחיל להבין איך אני אמורה להיפרד מהכל ומכולם ככה שזה ירגיש רק ריחוק קטן ולא ניתוק קשר או יותר מידי כואב בלב. 

אם עכשיו אני כבר אתחיל לחלום על הקולג' אני אפספס את כל הזיכרונות הטובים שאני אצטרך שיחזיקו אותי שם ויעזרו לי להתמודד עם השינוי. 

נשאר עוד מפגש הרצאות אחד בחיפה שיהיה עוד יומיים, ואת הסמינר סיום שיהיה בתחילת אוגוסט שיכלול גם את הסיור בת"א שנשמע מעניין. 

דווקא נהנתי מכל תהליך ההכנה הזה, ההרצאות די מעניינות והדיונים תמיד נגררים לנושאים רגישים ומעניינים שאף אחד לא מדבר עליהם ביוםיום אז אני מגלה שיש לי דעות בנושאים שבחיים לא חשבתי עליהם ואני מגיעה למסקנות מאוד מיוחדות על הקיום האנושי שלנו. חוצמזה, יש לנו ממש אחלה קבוצה, האנשים באמת טובים וכל אחד נראה לי מאוד מעניין בפני עצמו. נראה כמה קשר נשמור במהלך השנתיים האלה וכמה באמת נצטרך אחד את השני לתמיכה, בכל מקרה אני שמחה שיצא לי להכיר אותם קצת. 

אז אנחנו מתקרבים לתאריך המיועד! 

אני צריכה לקנות נעלי טיולים, נעלי ספורט ונעליים יפות

המחשב הנייד החדש צריך להגיע 

צריך לעשות סדר בארון ולהחליט איזה בגדים אני אארוז איתי

צריך לוודא שאני אשיג את המחשבון המשוכלל הזה

וצריך להיפגש עם אנשים ולעשות רשימה של מה שאני רוצה להספיק לעשות ב40 יום שנשארו כאן :)