עוף גוזל

אני חושבת שהכל עניין של אנרגיה ולאן מנתבים אותה. 

כשהבנתי ביום שישי הקודם שיש לי 6 מבחנים ופרזנטציה בשבוע שאחרי

בהתחלה ממש התחרפתי, מודה.

אבל אז הכנתי עם ניקול NAAN שזה כמו פיתות על טאבון בלי הטאבון 

וניסינו להתחבר לצד האיטלקי שאין לנו

אז הקפצנו את הבצק באוויר והרבצנו לו למוות,

ככה שהוצאנו הרבה תיסכול שהיה עצור בתוכנו

ואז נכנסתי למצב זן, כי רחמים עצמיים לא עוזרים ללמוד והחלטתי שאני מתאספת על עצמי כדי להוציא ציונים טובים.

אספתי את כל האנרגיות הפנימיות, ריכזתי את כל המחשבות והתחושות, והתמקדתי את הלימודים.

הסופש הקודם היה מטורף, הספרים, המרתף השקט וגוגל טרנסלייט הפכו לחברים הכי טובים שלי

וחוץ מהבנות שגרות איתי בחדר, אף אחד לא באמת ראה אותי. 

אבל זה הצליח, הגעתי לכל אחד מששת מהבחנים מוכנה ומצויידת מספיק כדי להצליח פי שתיים מהמחצית הקודמת,

ובכלל לא הייתי מדוכדכת או משהו בסגנון, אלא מלאה ברוח קרב כדי להוכיח שאני מסוגלת. 

אז השבוע בהחלט דרש ממני יותר מחויבות מבדרך כלל, אבל הוא היה מעולה למרות הכל (:

בראשון בלילה הגעתי למצב שהיה לי כל כך הרבה מידע במוח שהרגשתי שצריך לשלוח לשם סדרנים להכניס את הכל לתיקיות וקופסאות, 

אחרת אין סיכוי שאני אצליח להבין שאני צריכה לכתוב על אוליגופולים ומונופולים בכלכלה ועל חלבונים ואקולוגיה בבילוגיה, ולא ההפך. 

אז עזבתי את הביולוגיה והכלכלה והמתמטיקה, וניקול הקריאה לי את הספר שהייתי צריכה לקרוא לשיעור אנגלית- 

"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה"

קראתי אותו לפני איזה ארבע שנים בעברית, אבל זה הרבה יותר חזק באנגלית.

אני ממש אוהבת את הספר הזה, זה מרגיש ממש כמו להיכנס לראש של אדם עם אספרגר,

מחשבות ורגשות והיגיון פרוסים לנו מול העיינים בעזרת מילים פשוטות, כשבדרך כלל כל מה שיש לנו זה סימני שאלה. 

אני תוהה אם אפשר להמציא משהו שמראה בדיוק מה שאנשים רואים בתוך הראש.

אני לא חושבת שזה אפשרי, מבחינת היגיון, כי אנחנו בעצמנו לא בטוחים מה אנחנו רואים בתוך הראש של עצמנו.

אבל תמיד רציתי להצליח להיכנס לגמרי לתוך ראשים של אנשים, לראות מה בדיוק הם חושבים ומרגישים ואיך נראית הסערה הפנימית שלהם. 

ולהיכנס לראש של אוטיסט יכול להיות בכללי משהו שמשנה נקודת מבט. 

התחלנו לעבוד בתיאטרון על ערב מופעים שיהיה חלק משבוע אומנות בקולג' באפריל.

המורה נתן לי להיות אחראית בתוך קבוצה על קטע אחד, ובהתחלה די התבאסתי מהמיקום שלי והקבוצה שלי,

אבל אז ראיתי איך העבודה בקבוצה הזאת והקטע הספציפי הזה נותן חופש אומנותי ויצרתי ממש מגניב

ואני דווקא ממש מרוצה מהכיוון שאנחנו הולכים. 

הנושא הוא "אם העולם היה כפר",

כשמשווים את כל העולם לכפר אחד שכולל 100 אנשים- מה רואים? 

כמה עשירים? כמה עניים? כמה צורכים חשמל? כמה אנשים זוכים לחינוך? איזה שפות מדברים? כמה אנשים מכל קבוצת גילאים יש? בנים מול בנות? וכו'.. 

אנחנו הופכים סטטיסטיקה פשוטה ולרוב כואבת למופע מציאותי שיחדיר קצת משמעות למה שיש סביבנו דרך מוזיקה תנועה ומילים חזקות. 

זה נורא מעניין. 

מתישהו בשבוע השני הלכתי לטיול עם ניקול מסרינלקה ואנה מבוסניה, 

הלכנו לחקור חלק מדווינו שאנחנו בדרך כלל לא מחשבים כחלק מהכפר שלנו

ופתאום ראיתי כמה מקומות ממש יפים שיש במרחק עשר דקות מאיתנו.

אז יש כבר מיקום לפיקניקים של הקיץ [: 

אנה היא סקנדייר, ובדרך כלל היא מדברת יותר עם ניקול אבל מידי פעם יוצאות גם לנו שיחות נחמדות. 

בעיקרון מי שרואה אותה יחשוב שהיא ילדה, היא מתנהגת בצורה מאוד ילדותית ומתוקה שכזאת, 

אבל יש הרבה מעבר לתמדית הזאת בתוכה, והיה לי ממש כיף להוריד קצת את השכבות.

עוד אחד מהרגעים שמכירים בנאדם באמת ומקרוב לזמן קצר, 

והופכים אחר צהריים אחד, פשוט ונינוח, לבלתי נשכח וממלא באנרגיות וטובות ומוטיבציה מאושרת. 

גם היו לנו איזה יומיים בשבוע השני שהיו בעיות עם החימום בבית 

אז לא היו לנו מים חמים

אבל בנות כמו בנות- חייבות לשטוף את השיער. 

שאלתי את ניקול אם היא רוצה להתנסות כעוזרת ספר ושכרתי אותה לעבודה. 

היה כבר 12 בלילה ככה שרוב הבנות בבית כבר ישנו אז לא יכלנו לעשות רעש ממש

הבאנו כיסא וכוס, השתמשנו בכיור כמו מספרה חובבנית, ועברתי חצי שעה של עינויי ראש במי קרח.

אני בעצמי לא חופפת לעצמי את השיער במשך כל כך הרבה זמן, אבל ניקול הייתה חייבת לעשות עבודה יסודית..... 

בכל מקרה, לא לנסות בבית! 

השבוע אותו מוטיב חזר על עצמו עם איזדורה ששטפה לקטיה את השיער,

אבל כן היו לנו מים חמים וזה סתם כי קטיה הייתה עצלנית חח

בסוף יצא שאיזידורה הייתה בתוך המקלחת יחד עם הראש של קטיה [אויש זה נשמע ממש רע], 

אבל ככה זה כשחיים עם אוקראינית עקשנית.

אנחנו נמצאים כרגע בקולג' בתהליך של מחשבה על מה אומרים ערכי היודבליוסי, איך אנחנו באמת צריכים ליישם אותם, ואיך אנחנו יכולים לחיות בקולג' בצורה הטובה ביותר. 

מרגיש שיש כן המון היהורים ודברים מעורערים, 

אבל מצד שני ברור שיש עבודה קהילתית משותפת, ואני מקווה שנצליח להצמיח משהו שכולם יהיו יותר מרוצים. 

כיף שיש עם מי לדבר, כיף שאפשר להטיל ספק ולשאול שאלות כדי להיות שלמים עם הדרך של החיים שלנו, כיף שלא צריך ללכת בעיניים עצומות אחרי ההנהלה. 

אז השבוע השלישי נסגר במצברוח מעורבב בהחלט,

בשמחה, אהבה, דיכדוך קטן, המון אנרגיות חיוביות, מחשבה על עתיד, רצון להשתפר,

הרגשה שהתמקמתי ביותר יציבות כאן בקולג', געגוע כנה, הבנת המיקום שלי,

ועם הידיעה ששבוע הבא הולך להיות מהנה וחווייתי ביותר (:

שולחת הרבה חיבוקים והאהבה לכל מי שרוצה או צריך 

גם מצאתי מקום שהסקייפ עובד מעולה אז אני פתוחה לבקשות מחדש!