עם כל העליות והירידות התלולות, עם כל האתגרים, הגילויים, המחקר והבנייה האישית, הפיתוח העצמי, ההתרגלות למסגרת, ההתמודדויות החדשות, ושבירת הסטיגמות
אני פשוט מבינה כמעט כל יום מחדש כמה שאני אוהבת את המקום הזה.
בחודש האחרון טיילתי יחסית הרבה, ככה שהיו לי כמה הפסקות מהטירוף של הקולג', וכל אחת מהן הביאה לי המון שלווה.
לפני חודש הייתה לי תקופת געגועים ממש קשה, היה לי קשה להיות רחוקה מישראל, מהמשפחה והחברים ופשוט המדינה.
נכנסתי למערבולת לחץ שכזאת מכל הדרישות הלימודיות, הדרמות החברתיות, וכל הדברים הרגילים שסתם נאגרים, וכל מה שרציתי היה לשכב על הספה בבית שלי.
אבל איכשהו ההרגשה השתפרה לאט לאט. עם שיחות פה ושם עם אנשים מיוחדים ורגילים כאחד. עם שוקולד טעים. עם מכתבים מהבית. ועם יציאות מהקולג' (:
סופ"ש אחד נסעתי עם קבוצה מהקולג' לכנס בנושא אירופה וחיי הנוער ודברים כאלה. זה היה בארצו, שנמצאת בטוסקנה, עיר מהממת. הכנס היה באיטלקית כמובן, והבנתי הרבה פחות ממה שציפיתי, אבל המבטאים שלהם היו ממש מבלבלים, אז לא הרגשתי יותר מידי רע עם עצמי. ההרצאות היו רק רבע מהכנס, בשלושת הרבעים האחרים היינו בארוחות מפוארות. וואו, קיבלנו שם כל כך הרבה אוכל. היינו במסעדות יוקרה עם 9 מנות בכל ארוחה, וכל ארוחה לקחה 4 שעות, באמת אבל. זה היה מטורף, ומפוצץ לגמרי, ככה שכשחזרתי לקולג' באמת לא הייתי רעבה ליום שלם חח. אז נסענו לשם בשישי בבוקר, הגענו בערב למלון, שהיה סתם באיזה חור מחוץ לעיר וסתם הלכנו לטייל מסביב לאזור. נכנסנו בטעות למטעים פרטיים של אנשים, אבל למזלנו אף אחד לא היה שם. בשבת יצאנו ב9 מהמלון, וחזרנו אליו ב11 בלילה, אולי 6 שעות מהזמן הזה היינו בהרצאות, וכל השאר הוקדש לארוחת צהריים וארוחת ערב. בראשון בבוקר היו לנו שעתיים להסתובב בעיר, עשינו סיבוב שופינג קצר, וקנינו מזכרות. ואז חזרנו קולג'.
בסופ"ש שאחרי זה נסעתי בשבת עם כיתת תרבויות ואומנויות העולם לטיול ברוונה [לא ורונה!] בעקבות עיצובים של כל מיני כנסיות. היה מאוד מעניין דווקא, מאוד נוצרי והיה משעשע לשמוע כל מיני איזכורים ליהדות. פתאום הציורים והאומנות תקרה של כנסיות קיבלו סיפור שלם, גיליתי את המשמעות של כל מיני סמלים שחזרו על עצמם וכל מיני דרמות נסתרות שהיה אפשר להבין מהאומנות. היה נפלא, וגם היה לנו שעתיים חופשיות שהשתמשנו בהן סתם לסיבוב בעיר, ובאמת שהאזור היה מהמם.
הסופ"ש שאחרי היה מרוכז סביב ביולוגיה, כי היה לי מבחן בביולוגיה בשלישי הקודם, אבל היו אירועים קטנים בשישי ושבת של הקולג' שהיו ממש מגניבים, ויצא לי להכיר קצת יותר אנשים שעוד לא יצא לי לדבר איתם.
ואז בשלישי האחרון, כמה שעות אחרי המבחן, יצאתי ללונג וויקנדדדדדד! זה בעיקרון כמו חופשת אמצע סימסטר של חמישה ימים. וזה היה נפלא.
יצאתי עם קבוצה נפלאה- דומיניק ממלזיה, רפאל ממקסיקו, פיטר מאיי הבהמה, קורה מאנגליה, ויויינג מאוסטרליה, אנשים לגמרי מגניבים שאהבתי עוד קודם אבל רציתי להכיר יותר לעומק. אז בשלישי לקחנו אוטובוס לפולה, עיר בקרואטיה, ונשארנו שם עד שישי אחר צהריים. כל יום היינו ליד הים! יום אחד עשינו טיול לצד שני של העיר, הגענו לאזור נופש מלא מלונות שכאלה, אבל זה היה כמו עיר רפאים. לא הייתה שם נפש אדם, בכלל, הכל היה נטוש. והמלונות היו מפוזרים בתוך יער שכזה, אז היה טיפה מלחיץ, אבל הפכנו את כל העניין לממש כיף. יום אחר ביקרנו במקומות תיירותיים בפולה, ואז נסענו לעיירה קרובה, שכרנו אופניים, ונסענו דרך היער לעבר הים כדי לראות את השקיעה. אויש השמיים היו מהממים. בשני הימים בישלנו ארוחת ערב בעצמנו, היה כל כך נחמד לבשל, ונחמד לקבל מחמאות על האורז הטעים שלי ;) בכללי, כל החברים היו כל הזמן מוקרי תודה לכולם, על כל דבר קטן. על שמישהו חתך את הלחם, או שמישהו הלך לקנות אוכל לכולנו, או שמישהו צילם תמונה יפה שלנו, או שמישהו הוביל אותנו למקום יפה, או סתם על זה שהיינו שם ביחד. השתמשנו במילה תודה כל כך הרבה כל יום, בהתחלה זה נראה לי מגוחך, אבל אז זה באמת נתן הרגשה ממש טובה. הימים האלה היו נינוחים ורגועים, כל אחד היה שקוע בעצמנו ובמחשבות שלו, אבל גם צחקנו הרבה וחלקנו כל מיני סיפורים שטותיים. זו הייתה פעם ראשונה שנחתי תוך כדי טיול, וזה באמת עשה טוב לנפש, כולנו היינו צריכים לנשום קצת אחר תקופה עמוסה בקולג'.
ביום שישי בצהריים נסענו לסלובניה, להתארח אצל דינו, שגר בפיראן. הבית שלו כל כך יפייפה, יש הרבה ציורים מהממים בכל מקום, ואמא שלו ואחותו הן אנשים נפלאים. היו לנו שיחות מאוד מעניינות, על הקולג', על בחירה חופשית ודטרמיניזם, על משפחה, על חוויות עבר וחינוך, על גרייט גאטסבי, באמת מגוון רחב, והיו שם דעות מיוחדות שניערו אותי קצת ושינו לי את המחשבה. רוב הזמן פשוט ישנו, או קראנו ספר, או עשינו כלום. בערב שבת הלכנו לטיול בנמל הקטן שנמצא שם, ואחר צהריים של ראשון נסענו לפיראן עצמה. דינו לקח אותנו לנקודת תצפית מדהימה על כל העיר, ואז סתם סיבוב ברחובות, והראה לנו חנות שוקולד מתוקה שהזכירה קצת את מקס ברנר. לארוחת ערב אמא שלו הכינו לנו ניוקי אמיתי, כאילו היא הכינה את הבצק בעצמו, וזה היה טעים בטירוף. חזרנו לקולג' בעשרה ל11 בלילה, בדיוק בזמן לקרפיו, ובאמת התרגשתי לראות שוב את השותפות שלי לחדר וכל מיני אנשים, למרות שלא ראיתי אותם רק שישה ימים.
החופשה הזאת הייתה מיוחדת, הביאה שקט לנשמה, נתנה זמן לעשות סדר במחשבות, ומילאה באנרגיות לקראת החודש+שבוע האחרונים לפני חופשת החורף.
אהה גם החלטתי שבסוף הסימסטר, לפני שאחזור לישראל, אצטרף לפרוייקט שאחד התלמידים מארגן בספרד יחד עם עוד 16 אנשים. זה יהיה בוולנסיה ובמדריד, נעביר סדנאות על יודבליוסי, נארגן מופע רחוב, נעבור סדנאות מארגונים מקומיים, ונבקר במוזיאונים. אני די מתרגשת האמת [:
בשיעור אנגלית למדנו בחודש האחרון את The Great Gatsby. האמת שהיו לי הרבה ציפיות, כי כולם אמרו שהסרט שיצא בקיץ היה מדהים וכו', אבל אחרי שלמדתי את הסיפור מהמון אספקטים, אני יכולה להגיד בלב שלם שאני לא מבינה על מה כל ההתלהבות. זה נראה לי סיפור נורא רגיל, יש עוד עשרות ספרים דומים שכתובים יותר טוב. העלילה הייתה נורא תקועה, קצת מעורפלת, ודי שטחית. לא מצאתי שם מסרים נסתרים. חוץ ממשפט מרכזי בדף הראשון שהוספתי לרשימת הציטוטים פה בצד-
"Whenever you feel like criticizing anyone, just remember that all the people in this world haven't had the advantages that you've had.".. and I understood that he meant a great deal more than that.
אני חושבת שהמשפט הזה באמת יכול להועיל לאנושות. בכל מקרה, בסלובניה הייתה לי שיחה על השעמום שבסיפור עם אחותו של דינו [הסלובני], ואחרי שעתיים היא גרמה לי לחשוב שיכול להיות שהסיפור עצמו אולי לא משמעותי, אבל יכול להיות שהוא מצביע על דרכי התקשורות בין אנשים ואיך שיחסים בין אישיים מתנהלים. הם גם שיכנעו אותי שאני צריכה לראות את הסרט האחרון, המודרני עם כל המוזיקה, ויכול להיות שזה ישנה את דעתי. אני חושבת שאחכה לחופשת חורף כדי לבדוק את זה.
למרות כל הלחץ הלימודי, אני מרגישה שאני מצליחה להסתדר עם הכל, והציונים שלי באמת עולים. זה עושה לי ממש טוב. אני עדיין קצת חוששת מהמבחנים הסופיים, במאי, אבל אני מתנחמת בעובדה שיש לי עוד איזה חצי שנה ללמוד ולהשתפר, אז יהיה בסדר.
ביום שני הקרוב זה הדדליין להגשה הסופית של עבודת המחקר הגדולה. אני לא לחוצה מהעניין, זה לא יושב לי על הנשמה, וזה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שעדיין יש לי שיפורים חשובים לעשות שם. אני מקווה שיהיה בסדר. בכל מקרה אדע את הציון הסופי על העבודה רק ביולי :( אבל אחרי שזה יהיה מאחוריי, הרבה זמן יתפנה, ואוכל להתרכז בפרוייקטים אחרים שיש לי בראש.
עוד חודש וחצי בדיוק אני מגיעה לישראל!
איזה כיף :)
שולחת המון אהבה לכולם,
אלה
נ.ב. גיליתי כמה דברים מעניינים בזמן האחרון.
אחד- אין רכבת באקוודור. למרות שבעבר הייתה.
שני- בקובה יש שני סוגי מטבעות, כאילו שני סוגי כסף.
שלישי- קומוניזם היה מאוד רע לאנשים מסויימים, ומאוד טוב לאנשים אחרים.
ויודניקים יקרים, אם יש לכם שאלות- אני כאן לכל מה שאתם צריכים! שלחו אימייל או אינבוקס או יונת דואר, ואענה בהקדם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
