עוף גוזל

והנה הגיע היום האחרון.

אנחנו עומדים בתחנת אוטובוס ואנשים עוזבים בקבוצות. לחוצים לתפוס אוטובוסים, רכבות, מטוסים מאיטליה לכל רחבי העולם. 

ויש הרגשה נורא עצובה בקולג', אני חושבת שבעיקר לסקנדיירס. וזה כי אנחנו יודעים שכשנחזור, נחזור בפעם האחרונה. תחושה של סוף מקיפה אותנו, ואנחנו לא אוהבים את הסוף הזה, לא מוכנים לקבל אותו. ובכל זאת, אנחנו שמחים לקבל קצת חופש, נראה שאנשים צריכים את זה, קצת לצאת מהקולג', לראות משפחה וחברים. וכשנחזור, זה יהיה מטורף, IB time. :(

לכולם עצוב להיפרד. גם אם לא כולם חברים של כולם, ויש אנשים שבכלל לא החליפו משפט בחודשיים האחרונים, עדיין חיינו ביחד למשך השלושה וחצי החודשים האחרונים והיינו חלק מהיומיום והלילה והאחר צהריים אחד של השני.

אני זוכרת ששנה שעברה היה לי הכי קשה לישון בחדר לבד. לא רק לישון, פשוט שלא היו לי שותפות לחדר. אני כבר לא רגילה לזה, ולפעמים בלילה כשחוזרים מיום ארוך- צריך את המישהו הזה שיהיה בחדר, שיתן חיבוק, או שישים מוזיקה וירים אותך לרקוד עד 3 בלילה. ולא רק סתם מישהו, אלא פשוט הבנות המסויימות האלה, אותן צריך בשביל להעביר לילות משוגעים. גם התגעגעתי לים שלנו, לנוף. התגעגעתי למסיבות בשישי, וללדבר באנגלית. אני בטוחה שאתגעגע לכל אלה גם השנה, אבל בסופו של דבר, זה רק חודש אחד! יאללה, יעבור.. 

את רוב השיעורים היום העברתי בלכתוב מכתבי נסיעה לבנות. חמישה מכתבים, בדיוק אותו דבר, ועוד אחד לטיוטה. זה לקח לי שלוש שעות האמת, די מפתיע, אבל פשוט רציתי לכתוב את מה שהיה לי על הלב. אני מקווה שהן יעריכו את זה ושלא יצא יותר מידי קיטש. ואחרי הכל, לכולנו יש מה להגיד ואנחנו קצת שומרות בבטן, וזה זיכרון שטמון במילים כתובות שישמר לשנים, אז אני שמחה על זה. הבאתי להן את המכתבים בארוחת צהריים, ואז יצאנו להליכה קצרה וישבנו בין הקולג' לתחנת דלק שעל הכביש הראשי, מקום חביב עלינו. שיחת סוף כזאת. פצ'קה עזבה לפני חצי שעה, ואני בכלל לא מאמינה התחילה החופשה. זו הרגשה מוזרה לגמרי. אני חושבת שזה מסוג הדברים שמתחילים להאמין רק כשרואים את זה, או מרגישים את זה. אז אני מאמינה שאחרי שאתפוס את הרכבת יותר מאוחר, ברבע לחמש בבוקר, ארגיש אחרת. וכשאגיע לספרד מחר ב12 בצהריים ואראה עולם חדש, זה יהיה שונה לגמרי. 

אתמול הצטרפתי לקבוצת אנשים שהלכו מדלת לדלת בכפר ושרו שירי קריסמס. אויש, זה היה נפלא, באמת עשה אווירה סיום טובה. כשאני הייתי, שרנו למוכרת בחנות פרחים, לבעלת הבר וכמה אנשים שהיו שם, מוכרות בחנות בגדים וחנות תכשיטים, ולשני זקנים שגרים בבית שמלא בקישוטי קריסמס מהממים. אחרי זה הם עשו סבב בבתים של מורים. בעלת הבר, המוכרת של חנות הפרחים ושני הזקנים בכו, הם כל כך התרגשו. זה שידר אווירה קסומה, זה קירב את כולנו. לאנשים האלה אין הרבה תרבות כאן, כי זה כפר קטן, וקריסמס זה כזה עניין גדול בשביל הנוצרים, ככה שהם כל כך העריכו את המחווה הזאת. ואנחנו נהננו. אני נהנתי. תמיד כיף לשיר בזיופים ולחייך לאנשים. 

גם בסופש הייתה חגיגה לכתוב יום ניקולס הקדוש, חילקו שוקו חם ועוגות וסוכריות, הקימו עץ מקושט באמצע דווינו, המקהלה של הקולג' שרה כמה שירים, התלמידים מכרו כרטיסי קריסמס שהכינו בעצמם ועוד כל מיני שטויות קטנות, וסתם היה נחמד. היה מוזר לראות כל כך הרבה אנשים, פתאום גיליתי שאנשים באמת גרים כאן באזור, למרות שלא רואים אותם בכלל במהלך השבוע. 

אהה גם שבוע שעבר היה שבוע תרבות מזרח אירופית! טוב האמת שלא היה כזה מיוחד, הם הרימו מופע נחמד, אבל לא הראו מספיק תרבות כי הם רבו מלא בינם לבין עצמם. אבל ביום ראשון הם בישלו מאכלים מסורתיים והייתה ארוחת טעימות גדולה, וזה בהחלט היה מעולה. אחד מהתלמידים עשה הרצאה על לוקשנקו, נשיא בלרוס, ובעיקרון הפואנטה היא שרוב הממשלות במזרח אירופה די משוחדות, זו למשל הסיבה שיש עכשיו מהומות באוקראינה.. בקיצור, היה נחמד. 

בכל מקרה, אחרי שירי הקריסמס דיברתי עם בנות שלא יצא לי לשבת איתן לשיחה נורמאלית כבר הרבה זמן, והן העניקו לי את הגילוי השבועי-

איך אומרים למישהו שהרוכסן שלו במכנסיים פתוח? 

כולנו יודעים שבעברית אומרים 'החנות שלך פתוחה'

בדנית אומרים Tivoli is open. טיבולי זה פארק שעשועים מאוד מפורסם בדנמרק. 

בצרפתית אומרים Your garage is open, או שאומרים Little bird, וגם I can see your car. יצירתיים, לא? 

בגרמנית-אוסטרית אומרים H2O, כי זה מתרגם לYour zipper is 2 meters open.

באנגלית אפשר פשוט להגיד Dude, your zipper is open.

ועכשיו, אם תטיילו בדנמרק, צרפת או אוסטריה, תדעו איך להפוך סיטואציה מביכה לקצת פחות מביכה :) 

יש לי עוד הרבה מילים, אבל זה לא הזמן. אז לסיכום, המחצית הזאת הרגשתי ש

מכל המקומות הקיימים בעולם, מכל הבחירות שיכולתי לבחור,

הקולג' היה המקום שרציתי להיות בו בלב שלם, והמקום שהכי התאים לי להיות בו. 

היה טוב. עדיין טוב. זו הרגשה נפלאה.  

אוהבת, מתגעגעת

ולכל מי שחושבת להגיש מועמדות- תרגישו חופשי לשאול שאלות!!

~אלה~