אז הגעתי לשדה תעופה, העמסתי מזוודות ולקחתי כרטיסים
ואז גיליתי ששמו אותי במחלקת עסקים.. WTF
ואז גיליתי שהטיסה שלי מרומא לטרייסטה היא טיסה שונה מזאת של מיכל [זאת שטסה איתי] וזה אומר שאני צריכה לחכות 5 שעות לבד בשדה תעופה רומא WTF
ואז אחרי שנחתתי בטרייסטה לא מצאתי את הסקנדיירס שהיו אמורים לבוא לאסוף אותי מהשדה תעופה, ואיך אני לעזאזל אמורה לדעת איך מגיעים לדווינו כשיש לי 2 מזוודות ו2 תיקים WTF
ואז הכל התערבב ליום כזה נפלא!
בטיסה מישראל לרומא ישנתי מהשנייה שלא ראו יותר את ישראל מהחלון, עד השנייה שנחתנו בערך, והכיסא היה די נוח.. מי אני שאגיד לא למחלקת עסקים? חחח
בחמש שעות שחיכיתי ברומא קראתי את כל המכתבי טיסה המדהימים. וגם עזרתי למישהי שם שהפילה את הכרטיס טיסה שלה על הרצפה ולא שמה לב, אז אני מניחה שזאת הסיבה שהטיסה שלי השתנתה ברגע האחרון.
כשנחתתי בטרייסטה המזוודות שלי היו כמעט ראשונות, ואחרי חצי שעה של מנוחה מהטיסות המעייפות האלה רוברטו הסקנדייר האיטלקי מצא אותי, והכרתי עוד 2 פיירסטייר כמוני [אחת מאיטליה ואחת מיפן], ועוד 3 סקנדיירס [2 איטלקים ואחת אמריקאית], והנסיעה באוטובוס הייתה מקסימה. איטליה נפלאה.
כשירדתי מהאוטובוס כבר היה 16:00, שני סקנדיירס חתיכים מקסימים ועוד סקנדיירס איטלקיה שנסעה איתי באוטובוס עזרו לי להגיע למעונות שלי ולקחת את כל התיקים שלי. לא 2 דקות אחרי שנכנסתי וסגרתי את הדלת וכבר דפקו לנו על הדלת- אלה היו איזה 5 בנות מקסימות שבאו להגיד שלום ולהכיר, אז הן נשארו קצת ואני פרקתי את הטרולי שהייתה מלאה במכתבי טיסה. אחרי חמש דקות שתיים מהן הציעו לי לבוא איתן לסיבוב בקולג', אז כמובן שקפצתי על ההצעה :) דווינו כלכך יפייפיה! יש המון ירוק, הבתים מסוגננים, מעט מכונית אז הולכים על הכביש, כל 5 מטר פוגשים עוד מישהו מהקולג', אין חוף ים אבל יש מן סלעים שקופצים מהם למים וכל האזור הזה של הים מלא בקסם איטלקי יחד עם כל הסירות הקטנות שעוגנות שם. המקום נורא קטן, אבל אני בטוח אלך כאן לאיבוד בין כל הבניינים חחח
קיצר, רק שעתיים אחרי זה חזרתי לחדר כי גיליתי שב18:00 יש פגישת פיירסטיירס של המעונות שלי עם המורה שגרה איתנו במעון, בריטית אנרגטית, מקסימה וחייכנית שמכינה עוגות לימון נפלאות ואחלה תה. אהה וגם יש לה כלב קטן בשם ג'ק! ב19:30 הלכנו ביחד לארוחת ערב, ואז נקלעתי לשיחת הסברה על ישראל עם אחת הבנות שהסתובבתי איתן מהרגע שהגעתי לכאן [רק לי זה יכול לקרות ביום הראשון!@$]
אחרי זה עשיתי עוד איזה סיבוב בחצי כפר, ורק ב23:30 מצאתי את עצמי פנויה לעיסוקים שלי בחדר. עכשיו כבר 00:30, ומחר ב8:30 אני כבר צריכה להיות במעונות אחרים ולפגוש את הטיוטר שלי [בערך המחנכת שלי], ואז תהיה פגישה של כל הפיירסטיירס עם המורים, פגישה של כל מי שישן במעונות שלי, מבחן במתמטיקה ומבחן באנגלית, אז נראלי שהגיע הזמן שאני אלך לישון?
זה היה יום ממש אינטנסיבי, פגשתי מלא אנשים, שמעתי מלא שמות שאני בקושי זוכרת מכל מיני ארצות שאני בקושי מכירה [לפחות עוד לא יצא לי להכיר שני אנשים עם אותו שם!!!], כל היום הייתי על הרגליים והסתובבתי בקולג', אבל כל היום פשוט נהנתי. הכל טוב בנתיים, וכל האנשים כאן פשוט כאלה חמודיםםםםם!
אני לא מאמינה שאני בUWC, אבל אני גם לא חושבת שאני אבין בחודש הקרוב. בנתיים אני פשוט זורמת, חיה את הרגע. אני לא יכולה לתאר איך יראו ה3.5 חודשים הבאים, אבל הבנתי שגם אין לי טעם... המכתבי טיסה חיזקו אותי בטירוף והביאו אותי לכאן עם אמונה גדולה בעצמי ובחוויה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: