בערב שלפני ערב ראש השנה עשינו ארוחה ישראלית- קנינו פיצה, הלכנו לפורטו ודיברנו בעברית איזה 3 שעות חחח.. זה היה ממש כיף כי הרגשתי שכל אחת נפתחה קצת יותר ואני ממש יכולה לסמוך עליהן. אני ממש שמחה שאנחנו עוברות ביחד את החוויה הזאת, אני חושבת שהכל היה ממש שונה בלעדיהן והרבה פעמים הן נתנו לי קצת ביטחון\יציבות\העלימו קצת את הגעגועים הביתה.
בערב ראש השנה לא עשינו שומדבר מיוחד אבל בערב כמה בנות עשו לנו הפתעה והכינו עוגה ממש טעימה. ביום שאחרי זה חיכה לי על השולחן כרטיס ברכה מכל הבנות של הבית שלי, זה היה ממש מתוק מצידן כי ממש היה חסר לי אחווה ואהבה משפחתית. עכשיו אני ממש מעריכה את החגים בישראל.
כעיקרון תיכננו לעשות משהו קטן לקולג' לכבוד ראש השנה היהודי, אבל אז היה את כל הבאלגן בלוב והחליטו להקדיש את ערב ראש השנה לדיון על הנושא עוד לפני שהודענו שאנחנו מארגנות משהו, אז ויתרנו על זה. דווקא כן רציתי לשמוע את הדעות של אנשים כאן על מה שקרה, כי יש לנו בקולג' אנשים גם מארה"ב וגם ממדינות ערב, גם יהודים, גם מוסלמים, גם נוצרים, וכו'. לא יצא לי ללכת לדיונים, שמעתי שהיו קולות קצת גבוהים אבל שומדבר גדול.. חשבתי אולי ישתנה היחס בין האמריקאים לבחור מלוב, אבל כולם כאן מבינים שדברים כאלה קורים ואנחנו לא צריכים להשליך את האשמה על האנשים שלא קשורים לעניין.
באותו שבוע היו לי בערך שלוש שיחות די ארוכות על ישראל-פלסטין-יהדות וכו'.. שאלו אותי מה הגישה של מדינת ישראל לגבי הקהילה הגאה, מה הגישה של היהדות, איך הדתות משתלבות ביחד במדינה אחת, למה אנשים מפלסטין צריכים לבקש אישור מיוחד להיכנס לישראל, אם אני מתכוונת ללכת לצבא, למה יש לנו צבא וכו'.. אני נהיית יותר ויותר מומחית בפוליטיקה חחח ;)
השבוע האחרון היה אחד הכיפיים, מלא בפטריוטיות וגאווה לאומית.
אנחנו שוקעים יותר ויותר לשגרת לימודים-
ביולגיה נהיה יותר ויותר קשה משיעור לשיעור, רק בגלל כל ההגדרות באנגלית שהן ברורות מאליו לדוברי אנגלית, אבל אני מכירה אותן רק בעברית, וזה בלתי אפשרי לעשות את החיבור בין הידע שלי בעברית לבין המילים באנגלית תוך כדי השיעור, אז אני מפסידה חומר ואני צריכה להשלים אותו אחרי השיעורים [אבל אני לא עושה את זה חחחחחחח]. הבעיה היא שיש לי ביולוגיה כמעט כל יום, אז זה לא שיש לי יום-יומיים הפסקה שאני יכולה לחזור על השיעורים בנחת, אני אצטרך לשבת כל יום וללמוד בילוגיה בעצמי אחרי השיעורים..
מצד שני כל יום אני מחכה לשיעורים של כלכלה ופילוסופייה, הם כאלה אדירים! שני המורים די זקנים ונינוחים כאלה, אז המהלך שיעור נורא שונה, בעיקר בפילוסופיה- אנחנו יכולים להכין לעצמנו תה במהלך השיעור, המורה הביא לנו היום בסקוויטים טעימים לכיתה והכל נורא פתוח איתו. בכלכלה המורה פשוט מערב כמעט את כולם במהלך השיעור כי הוא נותן דוגמאות חיות מהמציאות לכל דבר [במקום רק להסביר את ההגדרות והכללים הבסיסיים כמו בדרך כלל], ככה שאנחנו נחשפים לתרבויות השונות לפחות ב15 מדינות שונות בעולם. גם יש לו ידע עצום, הוא ביקר, טייל ועבד במדינות מכל קצוות העולם, ככה שהוא יודע המון דברים על מקומות שאפילו לא חשבתי שיש להם מטבע משלהם. אני חושבת שזה מאוד מיוחד ואם הייתי לומדת כלכלה באוניברסיטה בישראל זה היה שונה לחלוטין. בפילוסופיה נחשפנו לשני ניסויים חברתיים נורא מעניינים, אחד זה milgram experiment והשני Stanford Prison Experiment, הם די זיעזעו אותי בהתחלה, אבל אז היו לי המון מחשבות על היחסים שבין אדם לאדם, מה מניע אותנו להיות הכי חזקים בחברה מסויימת ומה מנטרל את הרגש שלנו במצבים מסויימים. אני אוהבת פילוסופיה :)
כל שאר הלימודים לא מעניינים במיוחד חחחח
בכל מקרה, השבוע למדנו רק שני-שלישי-רביעי, כי ביום חמישי היה "טקס פתיחה" של הקולג'. כל אחד לבש את התחפושת הלאומית שלו [לחלק מהמדינות כמו ישראל אין תחפושת לאומית אז חלק פשוט התעפו בדגלים שלהם וחלק פשוט התלבשו כרגיל] ונסענו למקום כלשהו, שם הלכנו לאורך אנדרטה ממש גדולה של כל האנשים שמתו במהלך מלחמת העולם ה-1 באיטליה ואז הלכנו לבין קברות אוסטרי-הונגרי [נראלי], במטרה לחשוב על כל האנשים שאיבדו את חייהם בגלל מלחמות, כמה נפשות איבדנו וכמה כאב סבב את המלחמות המיותרות האלה.
אחרי זה הלכנו למקום ממש גדול שיש בו פסל למען השלום שמזכיר את כל המלחמות שהיו בעולם ועשינו שם את הטקס פתיחה עצמו. הטקס התחיל עם שני שירים של המקהלה והתזמורת שיש לנו כאן בקולג', ואז מצעד דגלים של כל המדינות שיש בקולג' [בערך 90]- אני צעדתי עם דגל ישראל! זה היה כזה מדהים להיות הנציגה של ישראל, מדינה קטנה במזרח התיכון שלא רואים אפילו על המפה, לעמוד ליד הנציגים של כל המדינות הערביות\המדינות הגדולות ובאמת להרגיש שישראל כאן, חיה, קיימת ובועטת, וכולם מקבלים את זה בהבנה ותמיכה. אחרי זה היו נאומים בנושא השלום של הסקנדיירס מאזורי הקונפליקט -ישראל ופלסטין, ארה"ב ואיראן, אנגליה ואחת המדינות הלטיניות, שהיו נורא מעניינים ומעוררי השראה. אחרי הכל- צריך לדעת להפריד בין הממשלות של המדינות לבין התושבים של המדינות, כל אדם בפני עצמו, המדינה ממנה אנחנו באים היא לא כל האישיות והפנימיות שלנו. [ואז הגיע החלק של הנאומים הארוכים והמשעממים] אחר כך נסענו לאיזה פארק ממש נחמד באיזה כפר איטלקי לא מוכר ואכלנו שם אוכל נורמלי שהזכיר טעם של בית 3>
ביום שישי היה "PEACE ONE DAY", הייתה לנו ארוחת בוקר של כל הבית ביחד- מלא מאפינס מדהימים, עוגות, לחם טעים, סלט פירות, פנקייק ודברים טעימים :)) אחרי זה התאספנו כולם באודיטורים לשמוע הרצאה של מישהי מבלגיה (?) בנושא השלום- מה מניע אנשים לעמוד בעמדת כוח ולהרחיק את השלום וכו' [האמת שדי נרדמתי בהרצאה כי הייתי קרועה מעייפות אבל הבנתי שהיא הייתה ממש טובה]. משם התפצלנו לסדנאות שהעבירו אנשים מהקולג'- ציור מאנדלה, משחקי כדור עם דימוי של בעלי מוגבלויות פיזיות, יוגה ומדיטציה, הייקינג בגבעות הסמוכות, פוטבול, ריקוד, דיון בנושא הסרט האיסלאמי ועוד.
יותר מאוחר נסענו כל הקולג' לטרייסטה, כל אחד לבוש בתחפושת הלאומית שלו והקולג' הביא דגלים של בערך 40 מדינות, ועשינו שם הופעת רחוב למען השלום שכללה ריקודים ושירים של תרבויות שונות וצעדה קצרה. התאספו בזכותנו בערך 150 אנשים לפי דעתי, איטלקים ותיירים שהיו במקום, זה היה מהמם. את הצעדה עשינו עם חבורת מתופפים ממש מגניבה [כמו טררם או משהו כזה], הלכנו לפיאצה הקרובה [זה למעשה פשוט רחבה פתוחה ממש ענקית שמוקפת בבניינים עתיקים ויפים] ויחד עם כל האיטלקים שהתלוו אלינו עשינו מעגל ענק מסביב לדגל השלום, אני חושבת שהיינו בערך 400 אנשים במעגל הזה.
הימים האלה היו עטופים בתקווה לעתיד טוב יותר. הקולג' הזה, ובכללי UWC, הם ההוכחה שחלק מהדור שלנו מאמין בשלום ושואף לשינוי ביחסים שיש בין המדינות בעולם כרגע. הם ההוכחה שיש מי שיפעל למען הקשבה וחגיגת השוני שיש בעולם. הם ההוכחה שהעולם שלנו לא אכזרי לחלוטין ואנחנו כן מוקפים בערכים אמייתים ונכונים. הם ההוכחה שלאנשים הטובים יש שגרירים בכל קצוות העולם.
אבל אז גיליתי על התקפה של המחבלים בגבול מצרים, וראיתי את האיומים של איראן למלחמה בישראל והדיבורים על השמדה סופית של המדינה האהובה שלנו, וכל האמונה שלי התערערה.
גם כאן אני מתכוונת לצום ביום כיפור, ואני הולכת לחשוב על כל העניין הזה לעומק- כמה שלום הוא ריאליסטי, איך אפשר להסביר במילים למה ישראל צריכה להתקיים, האם באמת אפשר להפריד את האישיות של בנאדם מהמדינה ממנה הוא מגיע ועוד כל מיני נושאים פוליטים-פילוסופיים.
החלטתי שכן חשוב לי להראות את התרבות היהודית כאן בקולג', אז היום באסיפה הכללית הסברתי לכל הקולג' מה המשמעות של יום כיפור, ומחר בערב, במהלך הצום, אנחנו הולכות לעשות פעילות קצרה בנושא היחסים בין אדם לאדם וסליחות [אולי תשליך או משהו בסגנון], אני מקווה שיבואו אנשים..
כשמישהו אומר משפט ממש מצחיק באיזה שיעור שמזכיר לי אחד מכם
באיזה ארוחת צהריים ממש טעימה או ממש מגעילה שמזכירה את האוכל בצופים
כשאני שומעת את השירים שעטפו את כל החופש הגדול
כשאני נכנסת לחדר ורואה את התמונות שלכם על השולחן שלי
בעיקר בלילה, כשכבר כל הפעילויות נגמרו ומגיע הזמן שאני מתעדכנת בסיפורים מהבית.
יש רגעים שאני כלכך מתגעגעת לחיבוק קטן מכם, או רק ללראות את הפנים שלכם,
ואני יכולה להרגיש את הגעגוע זורם לי בכל הגוף
הלב שלי הופך למגנט שמושך אותי
לחצות יבשות, לחצות גבולות, לחצות את הים התיכון-
להגיע למקום המוכר שלי.
אבל אז זה עובר,
כי אני יודעת שאני רוצה להיות כאן,
כי אני מרגישה שיש כאן משהו גדול שמחכה לי,
כי פתאום חבורת בנים מסלובניה, לוב, יפן ועוד מקום באים אליי ומבקשים ממני ללמד אותם לרקוד הבה נגילה,
כי בבאזר של התלמידים מצאתי מרכך של "כיף" עם ריח של בית,
כי אם הבית שלי, הלן, מדברת לכלב שלה, ג'ק, כמו לילד קטן וזה נורא מצחיק,
כי היום מישהי מהונגריה באה ושאלה אותי באקראיות מה הגישה של היהדות ושל ישראל להומוסקסואלים ואז השוונו את זה עם איך שזה בהונגריה בקהילה היהודית שם ואז הבחור מאיראן הסביר איך זה מצד האיסאלם ומה קורה במדינה שלו,
כי אתמול בארוחת צהריים המורה הסלווקי ישב לידי בשולחן רק כי הוא העדיף לא לשבת בשולחן לבד ונתן לי שיעור בגיאוגרפיה איפה זה סלווקיה ואיפה הוא ביקר בישראל עוד לפני שנולדתי,
כי בסופ"ש הקודם היינו בונציה- את ההסבר באוטובוס המורה סיימה אחרי 2 דקות ואז שאלה אם מישהו רוצה לספר בדיחה. אחרי ההסבר על המקום הראשון שהיינו בו אחת המורות שאלה מורה אחר מאיפה הכי כדאי ללכת, הוא הצביע ימינה ואמר שאם נלך שמאלה אנחנו נאבד, אחד התלמידים אמר "בואו נלך לאיבוד בונציה!!!" ואז המורה אמר "נו טוב" ופנה שמאלה!!! במהלך היום הם נתנו לנו שתי הפסקות של שעתיים כדי להסתובב איפה שבא לנו ולפגוש אותם בערך בקצה השני של העיר [כמובן למצוא את הדרך בעצמנו בעזרת מפה מודפסת שאין בה ממש שמות של רחובות] אז בפעם הראשונה למעשה נאבדתי יחד עם עוד 8 בנות בתוך כל הרחובות הצרים שם,
ובסופ"ש של שבוע הבא יש מצעד למען השלום והופעה גדולה שהקולג' שלי מארגן בעיר הקרובה,
כי זה משעשע לשמוע אנשים מדברים גרמנית או סלווקית או רוסית או ספרדית או איטלקית או ערבית או הונגרית או הולנדית או גם וגם וגם ואז ללכת לשבת עם שתי הישראליות האחרות ולשמוע מאחרים כמה שהשפה שלנו מוזרה ומלאה בח',
כי אני נורא אוהבת להסתובב בדווינו היפייפה או לעבור מבית לבית ולשבת בחדר המרכזי עם אנשים נחמדים,
כי זה נורא כיף לשחק גמד-ענק בגירסאת יודבליוסי [כל אחד מהפיירסטייר קיבל שם של סקנדייר והוא צריך להכין לו דברים קטנים ונחמדים כל כמה זמן שיעזרו לו לשחרר קצת מתח מהעבודה הענקית שהם צריכים להגיש עד נובמבר],
כי זה נוראאאאא מצחיק כשמישהו מזמביה שואל אותי אם ביום העצמאות של ישראל מופיעים אמנים כמו ריאהנה, אמינם וכו'
כי הבנות של הבית שלי נורא מתוקות ואוהבות לאפות עוגות ועוגיות ממש טעימות, אז כנראה אני אלמד לאפות השנה!
כי המקום הזה מלא בקסם :)
ככול שהימים עוברים אני מבינה כמה
המקום הזה שונה מכל מה שאני מכירה.
אי אפשר להגדיר- יותר טוב או פחות טוב, מושלם או גרוע
אי אפשר להשוות בין מודיעין וישראל לבין UWC ADRIATIC
זה עולמות אחרים לחלוטין,
אבל אני מניחה שזה בדיוק האתגר בחוויה הזאת.
כל יום אני מקבלת בערך 10 אימיילים, ממורים ותלמידים, תמיד לפחות 4 מהם זה על איזו פעילות שמארגנים.
זה כזה יפה לראות שכל מה שיש במקום הזה- התלמידים עושים.
אם זה מופע שהתלמידים הכינו ועבדו עליו באחריותם בלבד והמורים לא עשו שומדבר, אם זה פגישה של כל התלמידים כדי לדבר על משהו, אם זה התנדבות חדשה או פעילות יצירתית חדשה שאחד התלמידים הציע, אם זה ערב גיבוש של בנות הבית, אם זה הפקת "מאמא מיה" שמארגנים כאן, אם זה PEACE ONE DAY שזה למעשה יום מלא בפעילויות בנושא שלום, אם זה הכל.
לכל אחד כאן יש את המקום להביע את עצמו בכל דרך שהוא חושב, הכל פתוח, הכל אפשרי,
על כל דבר אפשר לקבל פידבאק ותמיכה, כל דבר אפשר להגיד, ותמיד כולם יקשיבו ויגיבו.
הכל בידיים שלנו.
ייקח לי זמן להתרגל לזה ולאגור אומץ ליזום משהו בעצמי, אבל בנתיים זה פשוט יפייפה לראות איך הדברים מתנהלים כאן בשילוב טוטאלי של תלמידים ומורים שמתפקדים למעשה כמלווים ועזרה אם התלמידים מבקשים ולא כאחראים.
השבוע כל הפעילויות שמעבר ללימודים נקבעות סופית,
בהתנדבות לקהילה קיבלתי קבוצת תיאטרון של אנשים בעלי מוגבלויות
בפעילות הספורטיבית קיבלתי כדורעף
לגבי הפעילות היצירתית אנחנו עוד לא יודעים, האפשרויות שלי היו תיאטרון [עם אחד המורים המגניבים של הקולג']\שיעור פסנתר\מודל או"ם
והתנדבות בקולג' עוד לא החלטתי, כנראה זה יהיה משהו שקשור למחזור נייר\פלסטיק וכו'..
מחר יש לי מבחן באיטלקית על פעלים רגילים ויוצאי דופן בהווה, אני חושבת שהגיע הזמן שאני אמשיך ללמוד.......
מקווה שהכל טוב בישראל! אתם מוזמנים לשלוח לי אינבוקסים מלאים בעידכונים ואני כמובן אענה לכם באינבוקס חופר משלי ;]
כמו שכתוב בפוסט הקודם- היום הראשון היה בהחלט אינטנסיבי, אבל אדיר לחלוטין!
וככה המשיך כל השבוע התאקלמות הראשון :)
ביום השני [יום רביעי] פגשתי את הקבוצה והמחנכת האישית שלי, זה כמו כיתת חינוך רק שאנחנו קבוצה של פירסטיירס וסקנדיירס והמחנכת היא יותר כמו מנחה חברותית ולא מורה, היא אחראית לעזור לנו עם כל הבחירות האקדמיות שלנו או כל דבר שנצטרך [תכלס כל אחד מהמורים נמצא לעזרתנו, הם כאלה אחים]. בקיצור היא בריטית חמודה, יש לה בן קטן בלונדיני ומקסים בשם אורן, ובעלה הוא גם מורה בקולג' וקוראים לו סטיבן [סיפור מגניב עליו בהמשך].
אחרי זה-
כינוס של כל הפיירסטייר באודיטוריום והצגה של כל המורים שמלמדים בבצפר [האודיטוריום נוראאאא מרדים ודי נוח, אז כל פעם שמתכנסים שם כולם כמעט נרדמים על הכיסאות חח]
פגישה של שולץ [זה השם של הבית\מעונות שלי] עם המון חירטוטי בטיחות ואזהרות מאש וכו'
מבחן באנגלית כדי לברר את הרמה הלימודית שלי שהיה להפתעתי נורא קל, זה היה כמו שאלות אמריקאיות כאלה שצריך לבחור את הזמן המתאים בתוך המשפט, ומיד אחרי זה מבחן באנגלית כדי לראות אם אני מתאימה לרמה הגבוה כאן שגם הוא היה להפתעתי נורא קל וכלל רק משוואות של כיתה ח' אני חושבת חח
ואז סתם הסתובבנו בקולג', שיחות אקראיות פה ושם, ביקור בבתים האחרים, ואז בערב יצאנו לבאולינגגגג
האמת שאני התחברתי לשלושה אנשים אחרים ושיחקנו הוקי אוויר והיה ממש מצחיק כי איכשהו יצא שהייתי הכי טובה שם וקרעתי לכולם ת'צורה, ממש אטרקציה, ואז כשנתנו לי שני תורות בבאולינג הפלתי את כל הפינים חוץ מאחד ועשיתי סטרייק אחד [למרות שלא היו באמפרים בצדדים!!] אז זה פשוט היה ערב נורא מוצלח חחח
ביום השלישי [יום חמישי] היו לנו פרזנטציות קצרות על כ-ל המקצועות שאפשר ללמוד כאן, הסבירו לנו איך מתפעלים את האינטרנט המסובך כאן, ואז הסקנדיירס עשו לנו פעילות שנקראה icebreaker- למדנו ריקוד ממש דפוק ומצחיק ואז הלכנו איזה חצי שעה ליער הקרוב, ניסינו לעשות משחקי שמות כדי לקלוט את כל ה200 שמות שיש בקולג', ואז כל הפיירסטייר עשינו מעגל קסם [שכולם כזה יושבים אחד על השני בחצי עמידה] ואז כמה סקנדיירס יצאו פתאום מהעצים וזרקו עלינו מים חחח האמת שזה היה די כושל, רק איזה 10 אנשים נרטבו, אבל אם זה התעלול של הסקנדיירס אז אין לי בעיה לסבול את זה חח.. משם חזרנו לבצפר, היה לנו פיקניק ברחבה שליד החדר אוכל ואז ערב open mike!!
זה ערב מיקרופון פתוח ממש מגניב שפשוט כל אחד יכול לעלות ל'במה' ולעשות מה שבא לו, אז כמובן שכל הבצפר הזה מפוצץ מוכשרים ומדהימים, אז היו מלא שירים יפים, חלק ניגנו בכינור, חלק הקריאו שיר בשני שפות שונות שזה ממש מצחיק לשמוע את ההבדלים, וכו'.. היה פשוט מהמם! בסוף הרבה סקנדיירס מוכשרים ניגנו ושרו שיר שנקרא HOME [קישור בהמשך], ואז הייתה צביטה בלב פעם ראשונה, גל געגוע תקף אותי והיה קצת מבאס, אז בסופו של הערב פשוט הלכתי לחדר שמתי בגד ים ואחת הרומייטס שלי באה איתי לפורטו לקפוץ לתוך המים הקרים :)
היום הרביעי [יום שישי] היה אחד הכיפים, ירד כאן גשם! כשקמנו בבוקר היה קר בחוץ, אבל היינו צריכים ללכת למחנכת האישית להודיע סופית איזה מקצועות בחרנו, ואז לעוד שיחה מרדימה באודיטוריום על הפעילויות מחוץ ללימודים, חזרה לבית לעשות תרגיל אש [אבל בדיוק הייתה רבע שעה של גשם חזק אז לא ממש עשינו אותו], אחר כך קצת מנוחה, פעילות קצרה שהסקנדיירס אירגנו לפיירסטייר [כל אחד צריך לכתוב מכתב לעצמו בלהבלהבלה], הסברה על PEACE ONE DAY [סרטון בהמשך!!!], אספה קצרצרה של הסקנדיירס שמייצגים את התלמידים בהנהלה, ומשם- לאוסמיצה!!!!
אוסמציה זה שם של אחד המנהגים של המקום- הולכים לאיזה מקום במרחק 40 דקות הליכה, אם רוצים משלמים 5 אירו ושותים יין ואוכלים לחם, גבינה, נקניק, אם לא רוצים את הדברים האלה אפשר פשוט להיכנס להיות בסבבה עם כולם.. המיוחד במקום הזה הוא שכל הדבר שיש שם הם home-made, ויש שם אווירה ממש חברותית כזאת :)
חשבתי שהיום החמישי [יום שבת] יהיה יום מנוחה, אבל.. לא. היו לנו איזה שעתיים וחצי של פרזנטציות קצרות על כל ההתנדבויות שאפשר לעשות בקולג', מיד אחרי זה מכירה של student foundation שזה בעיקרון דברים שהבוגרים השאירו בקולג' אחרי שסיימו ללמוד [במהלך השנתיים האלה אוגרים הרבה מאוד דברים, ואי אפשר לקחת הכל הביתה בגלל שיש הגבלת משקל של מזוודות בטיסה, אז משאירים את זה כאן], כ-ל דבר משם עולה אירו אחד ואת כל הכסף אוגרים כדי לעזור לתלמידים עם העלויות של הקולג', אז זה זול ולמטרה טובה! מיד אחרי זה לקחנו כל הפיירסטייר אוטובוס למונפלקונה שזאת פשוט עיירה קרובה שיש בה סופר אסטרונומי שכולל כל דבר שצריך לחיים :)
בערב כל אחד התלבש בצורה נורא פריקית ומוזרה ומצחיקה והלכנו למופע של הסקנדיירס על כל התרבויות של הקולג', היו המון ריקודים, קצת שירים, קטעי קישור וכאלה. המופע היה איזה שעתיים וחצי, אבל היה מאוד מושקע ויפייפה. בריקוד הישראלי היה את השיר "אחד מי יודע" בגירסא נורא דרמטית ועם תנועות נורא דרמטיות, נראלי עכשיו כולם חושבים שיש לנו איזה טקס גירוש שדים נורא מוזר חחח.. משם הלכנו לMIKIES שזה בר מקומי קטן אבל בעיקרון פשוט הייתה שם מסיבת ריקודים של כל ה200 אנשים של הקולג' חחח
היום השישי [יום ראשון]- יום חופשי!!! סופסוף, אחרי שיצאנו כ-ל ערב עד הלילה יצא שהלכתי לישון כל יום בערך ב2+ וקמתי באזור 8 וכל היום הייתי על הרגליים, מתרוצצת בכל רחבי דווינו חח אז בראשון קמתי רק ב11, הלכתי לטיול בטירה של דווינו [יש שם מלא כינורות וצ'לוים], ואז סתם היה מלא זמן של סאטלה וכלום. בערב הייתה מסיבונת קטנה וכושלם באחד הבתים חחח באיזה שהוא שלב הלכתי לביקור באחד הבתים האחרים ואז פשוט אחד הבנים שאל אותי "אלה, אפשר לשאול אותך משהו?"
אני: "כן, ברור"
הוא: "מה דעתך על הקונפליקט ישראלי-פלסטיני?"
כולי הייתי בשוק חחח, השעה הייתה פאקינג 11 בלילה ואני הייתי צריכה לעורר את הצד של ההסברה הישראלית! אז שעתיים וחצי ישבתי איתו לשיחה על הקונפליקט, הצד הישראלי, הצד הפלסטיני, הבעיות העיקריות וכו'.. מדהים כמה אנשים מהקצה השני של העולם יודעים על ישראל, ומדהים כמה הם חושבים שהם יודעים על ישראל ולמעשה זה רחוק מהמציאות..
היום השביעי [יום שני] היו לנו ראיונות אישיים עם המחנכים והיועצת האקדמית על המקצועות לימוד שלנו, לבדוק שהכל מסתדר.. לימודי הIB אמורים לכלול 6 מקצועות, ש3 מהם ברמה בסיסית [3-4 יחידות בארץ] ו3 מהם ברמה גבוהה [5 יחידות בארץ], אבל יש כאן המון מקצועות נורא מעניינים שיכולים לפתוח לי את העתיד, אז בסופו של דבר לקחתי:
שפה ראשונה: עברית [רמה בסיסית]
שפה שנייה: אנגלית [רמה גבוהה] + איטלקית [רמה בסיסית]
מדעים: ביולוגיה [רמה גבוהה]
חברה: פילוסופיה [רמה גבוהה] + כלכלה [רמה גבוהה]
מתמטיקה [רמה בסיסית]
שזה לסיכום 7 מקצועות, 4 רמה גבוהה, 3 רמה נמוכה.. היועצת האקדמית הזהירה אותי שזה לא יהיה קל וכנראה במהלך השנתיים אני אעזוב מקצוע אחד או אשנה את הרמה, אז אני צריכה הרבה בהצלחה !
אחר כך עוד כל מיני שטויות, עוד פגישה של הקולג', עוד פגישה עם הקבוצת חינוך ובלהבלהבלה
היום השמיני [יום שלישי] היה היום הראשון ללימודים! ווהווווו
הוא היה סביר, כאילו משעמם כמו כל יום ראשון ללימודים חחח
אבל כמובן שאתמול והיום כבר קיבלנו שיעורי בית מכובדים [שני חיבורים, לכתוב שיר, להציג פילוסוף ישראלי\פילוסופית אישה ועוד קצת..]
באמת שהשבוע הראשון הזה היה מטורף, כל כך הרבה דברים לעשות, כלכך הרבה אנשים להכיר!
פשוט הולכים ברחוב, ואומרים שלום ומחייכים לכל מי שבא ממולך, ואם זה מישהו שאני עדיין לא מכירה פשוט הולכים ואומרים "שלום אני אלה מישראל" ולוחצים ידיים.. ואם רואים איזה קבוצת אנשים עומדים ומדברים פשוט מצטרפים אליהם.. והזמן פשוט עףףףף קמים ב8 ומיד הולכים לפה, והולכים לשם, וצריך להספיק להיות בכל המקומות בזמן, ואז פתאום כבר 2 בצהריים, וממשיכים להסתובב ולדבר עם אנשים ופתאום כבר 8 בערב WTF?! ועדיין יש עוד דברים להגיע אליהם ודברים לארגן, ואיכשהו צריך למצוא זמן גם לאכול ולהתקלח פה ושם ולדבר עם המשפחה ועם האהובים מהבית..
אבל בסופו של דבר, הכל משתלב לדבר מדהים, אי אפשר לתאר את זה במילים, אתם חייבים לבוא לקולג' לראות מה הולך כאן.
אז אני מניחה שעכשיו התחלנו רשמית את כל חווית הUWC-AD :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
