סיפורים בהמשכים :)

 פרק 16 -

מהפרק הקודם :
"את בסדר?" הוא הסתובב אליי ואני הנדתי לשלילה בראשי, נטמנת שוב בין ידיו הגדולות.
"הוא כפה על אנג'ל, סת', הוא מפלצת. הוא מפלצת שלא מפסיקה לרדוף אותנו." לחשתי לתוך החזה שלו, נותנת לחולצה שלו לספוג את הכעס ואת דמעות הכאב והזעם שנתרו מעיניי.

~

"את יודעת? הקווין ההוא באמת היה נחמד! הוא גם היה ממש חתיך!" אנג'ל מלמלה בעוד היא מרחה את הלק על הציפורניים הארוכות שלה ואני הרמתי את ראשי אליה במהירות, נועצת בה את מבטי. "גם גיליתי שהמספר שלו שמור אצלי בטלפון." היא גיחכה, "אני אפילו לא מבינה איך הוא הגיע לשם.. הוא גם סימס לי אתמול והיה ממש נחמד! טוב.. אני לא זוכרת ממש משהו משלשום שישבנו בבית קפה ואין לי מושג למה.. אבל מה זה משנה, את פשוט לא מבינה מה הוא אמר לי!"
"אנג'ל את ח-"
"הוא הציע לי לצאת!" היא אמרה בהתרגשות, סגרה את הלק הוורוד והניחה אותו על השידה. "נכון זה מושלם? אני חייבת ללכת להיות איתו. הוא נראה לי אחד רציני כזה ומדהים ו-"
"אנג'ל!" קטעתי אותה,
"מה?" היא שאלה, עצבנית במקצת על כך שקטעתי אותה מפנטזיית הילד המושלם שלה שמתגלה כסיוט עלי האדמות. אה, והוא בכלל לא ילד, אגב.
"את לא יכולה לצאת איתו.." לחשתי,
"למה?" היא גיחכה,
"כי.." הבטתי מסביבי, מחפשת אחר תירוץ שישמע הגיוני. אני לא יכולה להגיע אל החברה הכי טובה שלי ולהתיך בפניה על דברים שטותיים שכאלה. ערפדים. חחח. "הוא לא מי שאת חושבת שהוא.." מלמלתי, "יצא לי להכיר אותו דרך סת' והוא לא הטיפוס שלך!"
"שטויות." היא גיחכה, מתרוממת מן המיטה ומדלגת את הארון שלה בקלילות, שולפת משם שמלה אדומה ויפה, "נכון שהיא תהיה מושלמת?"
"אנג'ל.. אני אומרת את זה לטובתך."
"חשבתי שאת תהייה שם לטובתי כריס." היא נאנחה בעצב, "חשבתי שתתמכי בי שאולי יצא לי מזה משהו.. יכול להיות שיהיה לי חבר בקרוב ואת יודעת שאני ממש שמחה בשבילך על סת', למה את לא יכולה להיות שמחה בשבילי!?"
"אני צריכה ללכת.." לחשתי מורידה את המחשב שלה מן רגליי וסוגרת אותו על המיטה,
"אב-"
"אני צריכה ללכת.." חזרתי על עצמי ויצאתי מחדרה בעוד אני שומעת אותה נאנחת ברקע.

~

"לא, כריס, אל תלכי." סת' סינן אותי בעצבים, בערך בפעם העשירית בשיחה הזאת.
"סת', הוא יפגע בה!" אני כמעט וצורחת, מפחדת להעיר את כל בני הבית שלי. לפתע הפלאפון נחטף מידי וסת' עמד מולי, מנתק את השיחה שלנו.
"הבהלת אותי." אני ממלמלת,
"את לא הולכת וזהו. את רוצה להמשיך לסכן את עצמך!?"
"הוא יהרוג אותה!"
"הוא לא!"
"הוא כן!"
"כריס, הוא לא! הוא לא יהרוג אותה תאמיני לי, הוא רוצה להגיע אלייך והוא לא יעשה משהו שיגרום לך לשנוא אותו יותר מעכשיו."
"הוא הולך לצאת עם החברה הכי טובה שלי והוא כפה עליה דברים, אתה חושב שיש יותר גרוע מהשנאה שלי עכשיו?! היא ענקית!"
"אני יודע," הוא נאנח, "אבל בואי נחשוב בהיגיון, בסדר?" הוא אומר ואני משלבת את ידיי. "זה ברור מאליו שאם תלכי והוא יראה אותך הוא ימהר לפגוע בה. ואם לא, הוא לא יפגע בה, בסדר?" הוא אומר ודוחף אותי אל המיטה כשאני מצחקקת בשקט והוא במהירות עולה מעליי, "עכשיו פשוט תפסיקי להיות לחוצה כל הזמן וסוף סוף תתני זמן רק לשנינו." הוא מחייך ומנשק אותי בעדינות, לא מרפה ממני לרגע.
"כריס, כבר הלכת ליש-" דלת החדר שלי נפתחת וסת' ממהר לקום ממני ולהתיישב לצדי ואני מתיישבת במהירות, מסדרת את שערי הפרוע.
אבל זה לא מספיק כדי לשכנע את ג'סטין שלא עשינו כלום, כי לפי המראה שלו והגבה המורמת הוא חושב יותר מדי קדימה בזוגיות שלנו.
"אנחנו..." אני ממלמלת, מעבירה את מבטי לסת'. "מה אתה צריך?" אני נאנחת אחרי רגע.
"תשתמשו באמצעי – מניעה. לא מגניב להיות בהריון בגיל שש עשרה." אני דופקת על מצחי עם היד שלי כשסת' מחניק גיחוך ומרימה את ראשי אל התקרה.
"ג'סטין, מה אתה צריך?" אני שואלת שוב.
"רציתי רק ללכת לבית קפה או משהו, לקחת קפה ללילה. אני לא נירדם."
"אתה לא נירדם ואתה רוצה לשתות קפה?" אני מתאפקת שלא לצחוק והוא מהנהן, "זה חכם מצדך. אבל מה זה משנה כבר? אין לך איזה בת שאתה יכול לקחת איתך?" אני מתרוממת וממהרת לדחוף אותו מחדרי.
"אני לא מבין משהו אחד-" הוא מסתובב לפני שאני סוגרת את הדלת בפניו, אני מעבירה אליו מבט תוהה. "איך את מצליחה כל פעם להכניס אותו לבית בלי שאבא ידע?" הוא מרים גבה אחת וחוקר אותי במבטו, "הוא תמיד עולה על הבנות שאני מביא."
"לפי הקולות שיוצאים מהחדר שלך בלילה-" אני מגחכת, "כולם עולים על הבנות שאתה מביא. נראה לי שאפילו השכנים!"
"עדיין.. זה לא הגיוני ז-" אני סוגרת את הדלת בפניו ומסתובבת, סת' נצמד אליי ומצמיד אותי אל הדלת, מנשק את צווארי בעדינות.
"יש דברים שאף אחד לא יודע." הוא לוחש באוזן שלי ואני מעבירה את ידי בשערו, נותנת לו להשאיר סימנים אדומים וקטנים על הצוואר שלי. כאלה שבטח יעברו בעוד שעה או שעתיים.

~

"אני חושבת שזה יהיה כיף!"
"את חושבת שזה רעיון טוב?" סת' מסמן לי עם שפתיו ואני מושכת בכתפיי. שנינו עטופים בסמיכה שלי והדלת נעולה למקרה שאבא ייכנס וסת' לא יספיק לברוח.
"בכל מקרה, אני בטוחה שלא משנה מה אני אגיד בסופו של דבר תבואי!" היא צוחקת בשעשוע מן הצד השני, "אז תבואו לבית של קווין? אנחנו נשב ונראה סרט."
"מתי?" אני נאנחת וסת' מתרומם ומביט בי בכעס,
"עוד שעה." היא אומרת ואני נאנחת,
"ביי." אני ממלמלת ומנתקת את השיחה.
"למה?!" סת' נוזף בי ונשכב אחורה בכעס, מרים את הכרית וטומן אותה בפניו.
"אוי, די." אני ממלמלת, "אין מה לעשות, צריך ללכת." אני נאנחת ומתרוממת מן המיטה, "ובטח זו גם לא היא, זה קווין כפה עליה." אני אומרת בעצבנות.
"אנחנו נעזור לה לצאת מזה!" סת' אומר בשמחה ואני מהנהנת, מתקרבת אל הארון ושולפת כמה בגדים. "אני אלך להתקלח, אתה בנתיים תתארגן בבית שלך ועוד שעה תהייה למטה, טוב?" אני שואלת והוא מהנהן, נושק ללחי שלי במהירות והולך.

~

"זה חשוב!" הוא דוחק בי,
"אתה לא סומך עליי?" אני אומרת בחשד והוא מעקם את ראשו בכעס.
"בסדר, בסדר, אני מבטיחה שאני לא אתנפל עליו ישר." אני מגחכת ויוצאת מן המכונית, הוא יוצא גם ושנינו מתקרבים אל הבית של קווין. דפיקה על הדלת והיא מיד נפתחת, אנג'ל עומדת שם.
"היי!!" היא אומרת ומחייכת אל סת' ואז ממהרת לקפוץ עליי ולחבק אותי. אנחנו נכנסים אל הבית ואני מסמנת לסת' להתקדם קדימה כדי שאוכל לדבר עם אנג'ל.
"איך היה אתמול?"
"מושלם! הוא כ"כ בשבילי, כריס. אני חושב שאני מאוהבת!"
"מאוהבת?" אני חוזרת אחריה בחשש, "זה לא טיפה מוקדם?"
"לא! זה אמיתי, זה כ"כ אמיתי, אני אוהבת אותו!"
אמיתי. ממש.
אני מהנהנת ללא חשק ואנחנו מתקדמים אל הסלון שם אני כבר מביטה בסת' וקווין מדברים. קווין משלב את ידיו, מחייך חיוך בטוחה בעוד שסת' מנסה לחייך כמוהו ונראה כאילו הוא מנסה להחזיר לו באותו מטבח.
אני אוחזת ביד של סת', מושכת אותו אליי ומחבק אותו בעוד שאני מביטה על קווין במבט שונא ומאיים. "שנתחיל את הסרט?" אני שואלת וקווין מעקם את ראשו ומהנהן,
"נסיכה שלי-" הוא פונה אל אנג'ל ומנשק את שפתיה ואז מעביר את מבטו אליי, "למה שלא תלכי להתחיל את הסרט."
האחיזה שלי ביד של סת' מתהדקת מרוב הכעס והזעם שעולים בי וסת' מעביר אליי את מבטו ונראה כאילו הוא משתיל בי את הדיבור שלו כי כל מה שאני שומעת בראש שלי זה: 'את הבטחת.'
אבל הוא יודע שאני לא אחזיק ככה זמן רב וברגע שאנג'ל נעלמת מענינו אני ממהרת להתקרב אל קווין ולתפוס בחולצתו בחוזקה.
"מה עשית לה?!" אני כמעט וצועקת. הוא מחזיק בידיי, מרחיק אותי ממנו ומנתק את אחיזתי בחולצתו.
"תירגעי." הוא מגחך, "בסך הכול כפייה קטנה פה ושם, לא משהו נוראי."
"אתה.. אתה חתיכת ערפד מסריח, אני שונאת אותך!" אני אומרת בכעס, ועוקפת אותו הולכת אל אנג'ל שנמצאת בחדר שם אנחנו נראה את הסרט.

אנחנו יושבים וצופים בסרט כבר מעל לשעה. במקום לצפות בסרט כמו בסת' שמחבק אותי וכמו באנג'ל אני וקווין תולים מבטים אחד בשני. אנחנו חוקרים אחד את השני למשך דקות ארוכות, רק אז אנחנו מעבירים מבט חטוף אל מסך הטלוויזיה הגדול ואז חוזרים לעקוב אחד אחרי השני.
הרגע הגדול הגיע ברגע שקווין מלמל שהוא צמא. אנג'ל, שישבה בחיקו שמעה זאת ומיהרה לקום על רגליה ולהזיז את שערה אחורה.
אבל קווין במהירות שלא נראית לעין מיהר להביא את שערה קדימה ולהושיב אותה על הספה בחזרה. "התכוונתי שאני אלך להביא מהמטבח." הוא אומר ואני מתרוממת במהרה, סת' מעביר את מבטו אליי.
"מה זה היה?" אני שואלת,
"מה?" הוא אומר בתמימות ומתכוון ללכת לכיוון המטבח אבל אני חוסמת את דרכו.
"למה היא הזיזה את השיער שלו אחורה ככה?"
"אני הצעת-" אנג'ל מתחילה לדבר אבל קווין קוטע אותה,
"תסתמי." הוא מסנן לעברה ואז מעביר את מבטו אליי, "מה את רוצה?"
סת' מתרומם מן הישיבה שלו ומתקרב אל אנג'ל, הוא מזיז את שערה אחורה וחושף שני חורים קטנים, שווים ואדומים.
אני פוערת את עיניי בתדהמה ואת פי וקווין מגלגל את עיניו בשעשוע. סת' ממהר לעזוב את אנג'ל ולהצמיד את קווין לאחד הקירות הקרובים.
"מה עשית לה?!" הוא צורח עליו ואני מתקרבת אל אנג'ל במהרה, מזיזה את שערה אחורה שוב ומביטה שוב בשני הורים הללו.
"יש לך עוד כאלה?" אני לוחשת לעברה והיא מושכת בכתפיה, מרימה את השרוול הארוך של חולצתה וחושפת בפניה עוד ארבעה חורים אדומים.
"סת'," קווין אומר, "גם ככה אני יותר חזק ממך, למה אתה מתחיל בכלל?" הוא דוחף אותו ממנו בחוזקה וגורם לו לעוף לקיר הנגדי בחדר וליפול על הרצפה. אני עוזרת לאנג'ל לקום ומתחילה ללכת איתה אל כיוון הדלת אבל קווין מופיע מולנו ודוחף אותי אחורה בחוזקה, גורם לראשי להיחבט בחוזקה ברצפה ולראייתי להפוך לשחורה לשניות ארוכות.
"לאן את באמת חשבת שתיקחי אותה? מצטער, אבל היא לא רוצה ללכת. ויותר מזה, היא נורא נהנת שהיא אפילו מציעה לי כל שנייה רק לשתות ממנה ועוד!" הוא אומר בשעשוע ומעביר אליה את מבטו והיא ממהרת להזיז את שערה אחורה ולמתוח את צווארה.
הניבים שלו נשלפים במהירות וננעצים בעורה החשוף, היא פולטת כמה יללות אבל זה לא משנה לה. סת' מתרומם על רגליו במהירות ומעיף אותו ממנה, גורם לצווארה לדמם יותר.
"תיקח אותה מפה." אני צועקת עליו והוא מביט בי, אבל אני נועצת בו את מבטי בכעס והוא מהנהן ונעלם איתה.
אני מתרוממת מן הרצפה ומעבירה את מבטי אל קווין, הניבים שלו עדיין שלופות ומתאחות לאט בזמן ששיניו מלאות בדם וגם שפתיו. בדם אדום, בדם של החברה שלי.
"אתה לא אנושי." אני לוחשת,
"כי אני ערפד." הוא אומר בגאווה, "זה הטבע שלי, לאכול אנשים!" הוא מתקרב אליי.
"אתה פגעת בחברה הכי טובה שלי!" אני צועקת עליו ורצה אל הדלת כשדמעות מציפות את עיניי, הוא נעמד לפני שנייה לפני שאני יוצאת מהדלת.
"ואל תדאגי, זה לא יגמר בה." הוא אומר בקול מבטיח ואני דוחפת אותו הצידה כשהוא מגחך, פורצת בריצה אל מחוץ לביתו. אני רואה את המכונית של סת' בחוץ ועליה המפתחות שלו ומשערת שהוא השאיר אותה שם בשבילי. אני ממהרת להיכנס פנימה ולהתניע אותה ולנסוע אל היער ואל האגם שם הוא החזיר את הזיכרון שלי. הוא בטוח שם.

~

"לא, אתה לא יכול להחזיר לה את הזיכרון." אני אומרת, נוחתת על הרצפה בעצבים ומושכת בשערי בעצבנות.
"תפסיקי, את תפגעי בעצמך." סת' אומר ותופס בידי, אני נאנחת ומרימה את מבטי אל אנג'ל שפשוט ישבה במקום שלה והביטה בנו, פחד מציף אותה.
"אתה לא יכולה לגרום לה להיזכר.. אנחנו לא יכולים. אני אצטרך לספר לה הכול, אני אצטרך לחשוף אותה לכול זה.. ואליו. לא, אי אפשר."
"מה את רוצה שנעשה?" הוא שואל, מתיישב לידי.
"אני לא יודעת.. אבל גם אי אפשר לגרום לה לשכוח מהכול. היא תגיע הביתה ואם ייווצר מצב שתצטרך להיזכר בימים קודמים? מה יקרה?"
"אני לא מספיק חזק כדי לגרום לה לשכוח גם." הוא מוסיף את זה, הוא כועס על עצמו. הוא רותח על עצמו ואני יכולה לשמע את זה בנימת הדיבור שלו.
"אל תכעס על עצמך." אני לוחשת,
"אני לא יכול לעזור לך אבל!" הוא כמעט וצועק בזעם, "היא אפילו לא תישאר ככה הרבה זמן!" הוא ממשיך ומצביע על אנג'ל בחיפזון, "היא תזוז עוד כמה דקות. היא תצרח, היא תתחרפן ותנסה לברוח ומה אני כבר אוכל לעשות? לכפות עליה שוב. זה לא יעבוד תמיד, אני חלש! אני לא כמוהו! אני לא הוא!"
"אתה לא צריך להיות הוא!" - "אתה צריך להפסיק. אני לא רוצה שתהייה הוא    !    " אני גוערת בו.
"כריס, אני מצטער.." הוא לוחש ומעביר את ידו על הלחי שלי בעדינות יתרה. הוא נעמד ומתקרב אל אנג'ל המפוחדת לאחר שנייה. מכוון את מבטה אליו ומנסה לתפוס בעיניו את עיניה שנעו בפחד הנה והנה.
"אני רוצה שתחזרי אל קווין, תשכחי שכל זה קרה. אני רוצה שתזכרי רק שבאנו אל הבית של קווין, ראינו סרט ואחרי שעה וחצי אני וכריס היינו צריכים ללכת."
"לא, מה אתה עושה?!" אני קוראת ומתקרבת אליו, אבל אנג'ל קמה על רגליה ומתחילה להתקדם אל מחוץ ליער. "אנג'ל!" היא לא עונה לקריאות הרבות והחזקות שלי בשמה וסת' עומד מולי, "אני מבטיח לך, זה הצעד הטוב הראשון."
"הוא נשך אותה הרבה.." יבבתי,
"אני יודע." הוא אמר, "אבל אל תדאגי, אני מבטיח לך שיהיה בסדר!"