טוב, סורי על האיחור, הנה הפרק החדש 
פרק 17 -
מהפרק הקודם :
"אני לא יכול מולך.." אני לוחש באוזן שלה באנחה לאחר רגע והיא מרימה את
מבטי אליה ונושקת על שפתיי בתשוקה.
"אז אל תלחם בזה, אני רוצה את זה." היא לוחשת באוזן שלי. בתוך שניות
אחדות אני מוציא את עצמי מעליה במיטה שלי, מנשק אותה בכוחניות כאשר שנינו עם
הבגדים התחתונים שלנו. אני בספק אם היא עומדת בקצב שלי כשאני מהיר כל כך ולא שולט
בעצמי ומעיף את עצמנו מקיר לקיר ברחבי החדר. אבל אני לא יכול לעמוד מולה והכל פשוט
מתפרץ ממני.
~
האנחות של סת' באוזן שלי נשמעות בברור בדקות האחרונות, אבל הן לא מציקות לי. שנינו
מתנשמים בכבדות בזמן שהוא נאחז במיטה מעליי והידיים שלי נחות על פניו. הוא זז טיפה
והפנים שלי קרובות כל כך לשלו, אני מרגישה את הנשימות שלו על פניי ולאחר מכן את
השפתיים שלו מרפרפות על השפתיים שלי. לבסוף, לאחר זמן ארוך בו אני רק מתענגת על הנגיעות
של שפתיו על עורי ועל שפתיי הוא מתרומם ונשכב לצידי באנחה כשהידיים שלנו משולבות
יחדיו.
"לא היינו צריכים לעשות את זה." הוא מתמלא ייסורים לאחר דקה, "זה
לא בסדר!"
"למה לא?" אני אומרת בכעס ומתרוממת מעט, עוטפת את עצמי עם השמיכה,
"אני אוהבת אותך סת', לא אכפת לי!"
"את לא בנויה לזה, אני ערפד." הוא נאנח ומרים את ידי מעט, חושף על זרועי
שלושה סימנים כחולים- סגולים (אני יודעת שחלקכן חושבות שזה מדמדומים, אבל כתבתי את
זה לפני שנה וחצי בערך אז זה היה לי מוזר כשראיתי את זה בדמדומים).
"קיבלתי את זה ממזמן." אני נאנחת, מקווה שאני משקרת היטב. אבל לא.
"את לא," הוא זועף מעט, "את לא מבינה שאני מזיק לך? אני חזק מדי
בשבילך, ואת כל כך... כל כך אנושית ושברירית."
"אני לא!" אני מכה בכתפו, אפילו לא גורמת לו להיאנק מעט,
"אני לא אומר שאני לא אוהב אותך, כריס." הוא מתרומם מעליי, נושק לשפתיי
בעדינות ובאיטיות, "אני פשוט חושב שאני מזיק לך כשאנחנו עושים דברים כאלה. יש
לך גם סימנים כאלה על הגב." הוא נאנח ואני מגלגלת את עיניי,
"זה לא כואב." אני אומרת, משקרת מעט. כי היא האמת היא שזה דיי כואב.
"אל תשקרי לי, די." הוא אומר ולוחץ על ידי, "כדאי שתלכי לשים על זה קרח."
"אוי!" אני אומרת ותופסת בלחיו, מצמידה את פניו אל פניי, "נמאס לי
שאתה כל הזמן כל כך רציני סת', אני נערה, מותר לי לעשות שטויות. ואני אוהבת אותך
ולא אכפת לי כמה זה יכאב!" הוא מגחך, נושק לשפתיי.
"אני דואג לך!"
"אל תדאג, אני בסדר." אני מחייכת חיוך שובב ומביטה בניצוצות השובבות
שקופצים מעיניו שנייה לפני שהוא מנשק אותי בפרעות שוב.
"טוב, טוב. כבר צהריים." אני מגחכת ומביטה בשעון בחטף, מתרוממת מעט מסת'
וממהרת לקחת לידי את התחתונים שלי שזרוקים על הרצפה ליד המיטה,
"אז מה." הוא נאנח, מושך אותי אליו שוב ומנשק אותי.
"סת'!" אני מגחכת וממהרת ללבוש את התחתונים מתחת לסמיכה הגדולה ולאחר
מכן את החזייה שלי שהייתה זרוקה גם היא כמטר מן התחתון. לאחר מכן אני מעיפה את
הסמיכה מעלי ומתרוממת. אני מורידה את ראשי בחיפוש אחר הבגדים שלי וקופצת אחורה
בבהלה כשאני מרימה את מבטי ורואה את סת' מולי.
"אלוהים, אתה חייב להפסיק!" אני משתנקת והוא מגחך ונצמד אליי בחוזקה,
מנשק את צווארי בעוד אני לוקחת את ראש אחורה ונאנחת עמוקות,
"סת', תפסיק." אני לוחשת, ודוחפת אותו ממני בעדינות, "בקצב הזה אני
לא ארצה ללכת מפה לעולם."
"ומה רע בזה?" הוא מגחך ואני מנידה בראשי. ממהרת ללבוש עליי את הג'ינס
שלי ולסגור אותו, לאחר מכן את החולצה והג'קט. "אני לא רוצה שתלכי." הוא
נאנח כשנינו מתקרבים אל הדלת ואני ממהרת לנשק את שפתיו בקלות ומתנתקת ממנו שנייה
לפני שהידיים שלו חוזרות לנוח על הישבן שלי ולהצמיד אותי אליו.
"ביי, סת'." אני מגחכת ויוצאת מן הדלת כשהוא נאנח בייאוש וסבל מאחוריי.
"איפה לעזאזל היית!?" אבא ממהר לקפוץ ממקומו כשאני נכנסת בדלת ואני
מגחכת ומעלה חיוך על פניי. הוא מרים גבה אחת בתהייה, אני חושבת שזו הפעם הראשונה
שאני מחייכת מולו מאז כל מה שקרה.
"הייתי אל סת' כל הלילה, לא נרדמתי." אני מתרצת במהירות והוא נאנח,
"דאגתי לך ולא ענית לפלאפון שלך!"
"הוא נכבה, מצטערת." מלמלתי ועקפתי אותו, ממהרת לרוץ את החדר שלי ואז אל
המקלחת.
~
"נו, מה. אני לא מבינה למה אתה דואג כ"כ." אני נאנחת, מתיישבת על
הספסל כשהוא לידי,
"זה מוזר שהם לא עונים, הם תמיד עונים או מתקשרים לשאול מה איתי!" הוא
אומר,
"אולי נמאס להם טיפה ממך," אני מגחכת,
"לא. את לא מבינה, משהו לא בסדר קורה עכשיו." הוא נאנח ומעביר את מבטו
אליי, "את רוצה שניסע ביחד לראות מה קורה?"
"לאיטליה?" אני מגחכת, "אבא שלי לעולם לא ירשה לי!" אני אומרת
בעצב, "אבל אתה צריך ללכת אם אתה כל כך דואג. למרות שאני בטוחה שיהיה
בסדר!"
"אני חושב שאני בכל זאת אסע." הוא נאנח ואני מתרוממת על רגליי ומושכת
אותו לעמוד אחריי בזמן שהוא עוטף אותי בידיו הגדולות,
"אני אעזור לך להכין תיק!" אני אומרת ומסתובבת כדי להתחיל ללכת בהמשך
השביל של הפארק אבל נעצרת ומביטה בספסל שנמצא כקילומטר מאתנו,
"מה קרה?" סת' שאל, מרים תא מבטו ומביט בזוג שיושב על הספסל ומתנשק גם
הוא. "כריס." הוא נאנח ומושך אותי אליו, "את לא יכולה לעמוד מולו,
תאמיני לי שבעוד זמן קצר הוא יעזוב אותה!"
"למה הוא עושה את זה?" אני מייללת בכעס,
"כי הוא רוצה את הצומת לב שלך ושלי. ותראי, את נותנת לו את זה על מגש
זהב!" הוא אומר, מושך אותי אחריו בידו עד שאנחנו נעלמים מעיניהם ויוצאים
מהפארק עד שאנחנו הולכים אל הבית שלו.
"אני אתגעגע אלייך, באמת. ובבקשה תעשה את זה מהר!" אני אומרת ומניחה את
ידי על פניו של סת'. תחילה מנשקת מעט את צווארו ואז עולה ללחיו, לאפו ולשפתיו
החמימות והמזמינות כ"כ.
"אני מבטיח." אני מגחך ומנשק אותי בחזרה בתשוקה רבה על שפתיי שלי,
"אני לא חושב שאני אשרוד יומיים בלי הנשיקות האלה!" הוא אומר ואני
מתנתקת ממנו בגיחוך,
"קדימה, לפני שאבא שלי יחזור מהעבודה שלו ויפציר בנו להתנתק."
"הוא חוזר עוד שעה!" הוא רוטן,
"ובנשיקות איתך הזמן עובר מהר מדי!" אני מגחכת והוא מחייך, מנשק אותי
בפעם האחרונה ונעלם משם בין רגע, משאיר רק משב רוח קריר לעטוף אותי אבל לפוג לאחר
כרבע דקה.
אני מסתובבת כשחיוך נסוך על פניי ולאחר מכן מניחה את ידי על ידית הדלת ומתכוונת
לפתוח אותה. אבל שנייה לפני שאני עושה את זה יד גדולה עוטפת את היד שלי ואני ממהרת
לקפוץ במקומי ולהסתובב במהרה.
"תעוף מפה!" אני אומרת בכעס כשאני מביטה בקווין. אני דוחפת אותו ממנה
ואז מסתובבת ופותחת במהרה את דלת הבית. אני נדחקת דרך חריץ קטן אל תוך הבית וסוגרת
את הדלת בטריקה עזה.
אני נאנחת בהקלה וממשיכה ללכת אל הסלון, מביטה בדמות שיושבת שם רגל על רגל כשידיה
שעונות על משענת הספה.
"חבל על הניסיונות שלך, אפחד לא באמת יכול להעיף אותי אלא אם כן אני
רוצה."
"תעוף מהבית שלי, קווין!" אני כועסת ומעלה על פניי ארשת פנים זועמת.
"אמרתי לך," הוא נעמד מולי בין רגע ואני נרתעת אחורה, "אני לא עף
עד שאני באמת רוצה."
"מה אתה רוצה ממני?" אני נאנחת בייאוש.
"סת' עזב אותך." הוא קובע ומסתובב, חוזר אל הסלון בזמן שאני מביטה בו
מרחוק.
"הוא לא." אני אומרת בכעס כשהוא מתיישב בדיוק כמו מקודם, רק הפעם לוקח
את ראשו אחורה בעונג ועוצם את עיניו. נותן לי להתפתות לא ללכת אל המטבח, להוציא מן
המגרה את המחבת הגדולה שאבא אוהב לבשל בה ולדפוק אותה בראשו.
"את יכולה לנסות," הוא מגחך, "זה לא באמת יגרום לי לכאב, או להתעלף
או לסבל." הוא מושך בכתפיו ומגחך,
"חתיכת בן זונה, תפסיק." אני דורשת,
"מזה את מתעצבנת?" הוא מגחך ופותח את עיניו הסגורות, נועץ את שני כדורי
הכחול שלו בי. "אני יכול לגרום לך לראות מה שאני רוצה." הוא אומר ועוד
לפני שאני מספיקה להגיד משהו הוא ממשיך, "ולשמוע את רק מה שאני רוצה."
הוא נעמד מולי במהירות, "ואני אדגים לך." הוא מגחך ומעביר את ידו מול
הפנים שלי, הוא מסתיר את שדה הראייה שלי לרגע וברגע שידו זזה מפני הכול סביבי
שחור.
אני נועצת את מבטי בכל השחור הנוראי הזה ולפתע הכול נדלק ואני מביטה במיטה שנמצאת
לא הרחק ממני.
'למה את מחכה? תתקדמי לשם!' אני שומעת את קולו של קווין מפציר בי. משהו בי מתנגד, שלא
תעזי ללכת, שמעת? אבל הרצון להגיע לשם ולעשות כדבריו של קווין גדול יותר
ואני מתחילה ללכת לשם מבלי לשלוט על הגוף שלי.
אני נעצרת כמטרים ספורים מול המיטה, מביטה בשתי הדמויות שיש על המיטה. הבן, ששוכב
עליה וידיו שמחזיקות בגב של נערה שיושבת עליו בחיוך, לבושה בבגדים תחתונים ורוכנת
אליו לנשק אותו.
'את לא מזהה אותו?' שוב קולו של קווין נשמע, מגחך. 'תתרכזי כריס!' העיניים שלי
מצטמצמות ואני מביטה בדמותו של סת' ביחד עם נערה בלונדינית חומת עיניים. שנייה
לפני ששפתיה נוגעות בשפתיו הוא מרפרף עליהן ואז עובר לצווארה. הוא אוחז בגבה
בחוזקה לרגע ונועץ את שניו בה. היא מנסה להתנגד, אני רואה את זה בצרחות שלה,
בתנועות הגוף שלה והתחינה לעזרה.
אבל בתוך רגע ההכרה שלה נאבדת ובזמן שהיא נשאבת לתוך כל השחור הדמות של סת' שלבושה
אך ורק בבוקסר מתרוממת ומתקרבת אליי.
הוא מחייך לעברי, את החיוך המושלם והיפה הזה שלו.
'את עדיין אוהבת אותו? את לא מפחדת שזה מה שהוא עושה מאחורי הגב שלך?'
'תפסיק.' אני רוטנת ורוקעת ברגלי, 'לעזאזל, קווין, תפסיק!' אני צווחת כשאני מביטה
סביבי.
אני לא מצליחה לצאת מהמקום שאני נמצאת בו, מהחדר הסגור הזה. וככל שהדמות של סת'
מתקרבת אליי יותר ביחד עם השפתיים המוכתמות בדם זה גורם לדמעות לזלוג מעיני מפחד
ולי להתרחק עוד אחורה. אני מגיעה למצב שאני מסתובבת ופורצת בריצה אחורה.
אבל בתוך שנייה אני מוטחת בגופו של סת' ונאנקת בכאב כשאני הולכת אחורה.
"לאן את בורחת?" דמותו של סת' אומרת לי ונוגעת בידי, מושכת אותי אליו.
זה מרגיש כמוהו, זה מרגיש הוא, זה מרגיש אמיתי!
'קווין, תפסיק את זה!' אני צורחת בכאב.
"אבל עכשיו? כשמתחיל כל הכיף?" הדמות של סת' אומרת ומרימה אליו את היד
שלי, בתוך שנייה היד שלי מתחילה לדמם ואני צווחת בכאב כששיניו של סת' ננעצות בידי.
אני צורחת, מנסה לזוז ומתחננת בפניו שיפסיק, אבל הכאב מרגיש מוחשי כל כך ואמיתי
שזה גורם לי להתנתק מהכל.
הדמעות לא מקלות עליי וגם לא החנק בגרוני ואני לא מצליחה להירגע כדי לצאת משם.
לאחר שדמותו של סת' משחררת אותי אני צונחת על הרצפה ביחד עם ידי שלא חודלת מלדמם,
'קווין!' אני קוראת בלחש,
'מה? זהו?'
'תוציא אותי מכאן!' אני מייללת. העיניים שלי נעצמות בכאב וכשאני פותחת אותן שוב
אני בבית שלי.
אני יושבת על הרצפה ולהפתעתי היד שלי מדממת גם כאן.
אני מביטה בנעליו של קווין שניצבות מול עיניי ולאחר מכן הוא רוכן לעברי, מציג
בפניי את שפתיו מוכתמות הדם.
"נשכת אותי.." אני לוחשת ומשפילה את מבטי,
"סת' לא ימצא את המשפחה שלו באיטליה והוא סתם מבזבז את הזמן שלו, את יודעת
למה?" הוא מחליף נושא, לא נותן לי באמת זמן לענות על שאלתו. "כי אני
דאגתי לכך. אני דאגתי לכך שהוא לא ימצא אותם! ואת יודעת עוד משהו?" הוא אומר ונוגע
בסנטרי, מרים את מבטי אליו.
"שאלתי את עצמי אם את וסת' שכבתם, ועכשיו, אחרי שנשכתי אותך וטעמתי מהדם שלך
הבנתי בבירור שזה נכון וששכבתם. ועכשיו... את יותר רבת ערך ממה שהערכתי
לעצמי."
"על מה אתה מדבר?" אני לוחשת, לא מנסה אפילו לעצור את הדמעות שיוצאות
מעיניי ברצף.
"תפסיקי לבכות!" הוא רוטן, "אחרי שערפד שוכב עם בת אדם הוא צריך
להרוג אותה, הוא מעביר אל הדם שלה הורמונים של ערפדים וגורם לדם שלה להיות רב ערך
לערפד אחר שישתה ממנו. אני לא יודע מה החבר שלך תכנן אבל הוא לא תכנן להרוג אותך
זה בטוח. אז יש לי חדשות בשבילך עכשיו," הוא מחייך אליי חיוך יפה, "את
באה איתי." אני ממהרת לעמוד על רגליי ולפרוץ בריצה לכיוון הדלת, אבל הוא נעמד
צמוד אל הדלת שנייה לפני שאני מספיק לצאת.
"פשוט תגידי יפה שלום." הוא אומר ואוחז בידי ובתוך שנייה אני מרגישה משב
רוח רב וקר על פניי. הוא לא עוצר במשך שניות ארוכות ואז אנחנו נעצרים ואני נופלת
אל הרצפה. אני מביטה סביבי.
"איפה אני?!" אני ממהרת להתנפל על קווין, הוא מרחיק אותי ממנו.
"במקום בטוח," הוא מגחך ואוחז בידי, גורר אותי אחריו אל בית שנמצא בתוך
השכונה הנטושה הזאת של הבתים הפרטיים הללו.
"ג'ון!" הוא קורא מיד כשאנחנו נכנסים,
"קווין!" מישהו נעמד במהירות מולנו וקווין דוחף אותי קדימה.
"אידיוט אחד, אני נשבעת לך כשסת' ימצא אותך הוא יהרוג אותך!" הוא מתנפלת
עליו וממהרת להביא לו כאפה חזקה על הלחי שלו. אבל הוא רק מגחך, זה לא מזיז לו.
הוא מסובב אותי בחוזקה, אוחז בשערי ומושך אותו אחורה ומטה עד שאני צורחת מרוב כאב.
"תשמור עליה," הוא פולט אל עבר אותו ערפד, "ויקטור יבוא לקחת אותה
מחר ואני בנתים אעיף את החברה הקטנה שלה מהבית שלי."
"שלא תעז לפגוע בה!" אני מאיימת והוא ממהר לחזק את אחיזתו בשיער שלי עד
שאני נופלת לרצפה, אך גם זה לא עוצר אותו.
"אם היא עושה לך בעיות אל תפחד לפגוע בה טיפה. אבל שלא תעז לשתות מהדם שלה,
שמעת?!" הוא ממהר לאיים עליו ואותו ערפד מהנהן בצייתנות. קווין נעלם משם ואני
צונחת את הרצפה בתוך הבית הזר.
"למה שלא נארגן לך פשוט חדר ונשים אותך בו כדי שלא תעשי לי צרות?" הוא
אומר ומחזיק בידי, מרים אותי לעמוד על רגליי וגורר אותי אחריו באותו בית גדול עד
שאנחנו מגיעים לחדר קטנטן ואני נדחפת פנימה.
"למה שלא תתן לי ללכת פשוט ולא תקשיב לקווין האידיוט?!"
"לא." הוא אומר והדלת נטרקת בפני במהירות.
אני נאנחת ומנסה לפתוח את הדלת בכוחוניות אבל ללא הצלחה. אני מסתובבת ומביטה
סביבי, בחדר הקטן. כל מה שיש בו זה מיטה, שידה וארון בכדים קטנים. אה, וחלון, שלא
יהיה יעיל במיוחד בניסיונות לצאת החוצה.
אבל סת' ימצא אותי ויעזור לי, אני בטוחה!
או שקווין יבוא ויקח אותי ואני אברח מפה, אני בטוחה גם בזה!
הפרק לא היה משהו, נראה לי. לא היה לי גם הרבה זמן לכתוב אותו כי אני עסוקה רוב הזמן בעוד דברים אבל בקרוב הכל יהיה בסדר ויהיה לי יותר זמן ואני גם פחות אאחר עם הפרקים. מקווה שאהבתן את הפרק ואל תשכחו להגיב 
עריכה 30.01.2013, 21:10 :
אני מצטערת שנעלמתי ככה פתאום. הרבה עומס, הרבה ריבים עם אמא והרבה דברים על הראש. מבטיחה שהפרק יגיע בקרוב, אני לא בורחת ומקווה שגם לא אתם :))
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
