סיפורים בהמשכים :)

פשוט התרגשתי לקרוא את התגובות, והן ממש עלו מפעם קודמת וכל פעם שאני רוצה הרגשה טובה אני נכנסת אל הבלוג, זה פשוט כיף!
בבקשה תמשיכו להגיב ואל תשכחו ממני :)

ואגב, הפרק עכשיו לא עלה בהפרש גדול מהקודם. עבדתי הרבה וכתבתי אותו למרות שלא ממש היה לי זמן, אבל זה גם תלוי בתגובות שלכם כי זה מדרבן אותי להמשיך, באמת! זה נותן כוח! 

פרק 20 -

מהפרק הקודם :

"אל תדאגי, זה בסדר." הוא אומר ומרים את ידה, ניביו נשלפים לאחר שנייה והוא תוקע את שתי סכיניו באחד הורידים שלה ביד וממהר לשתות.
"קווין." הוא שומע את מייקלה, היא אוחזת בכתפו. "באמת קווין, זה יותר מדי. היא מאבדת את ההכרה שלה, תפסיק!" היא ממשיכה לדבר, אבל עד שהיא לא מנעה ממנו להפסיק לשתות בעזרת כוחותיה הוא לא עשתה זאת. הוא ניתק את אחיזתה של כריס בידיו והוא צנחה על הספה, חסרת הכרה.

~


"אלוהים," אני ממלמלת, "הראש שלי!" הידיים שלי ממהרות לאחוז ברכותיי וללחוץ עליהן בתקווה שזה יעביר את הכאב, אבל זה לא.
"הנה," אני שומעת את קולה של מייקלה וממהרת לפקוח את עיניי בבהלה. היא מושיטה לי כוס מים וכדור אבל אני לא לוקחת את הדברים מידיה. "נו!" היא אומרת בכעס ואני מביטה בה באדישות.
"לא הצלחת להרוג אותי בדרך שלך עם הכוחות שלך אז את מנסה להרוג אותי ככה?" אני זועקת, היא מתכוונת לפתוח את פיה אבל קווין שנכנס בדלת עוצר אותה.
"אל תגיבי לה," הוא אומר, "פשוט תניחי את זה על השולחן ותצאי." הוא אומר ובזמן שהיא עושה זאת היא מעבירה אלי מבט מאיים,
"בסוף אני אפוצץ את המוח שלך." היא מסננת ויוצאת מהחדר בטריקה רועמת.
"מה הבעיות שלך?" קווין שואל ומתקרב אליי, "היא בסך הכל הביאה לך כדור לכאבי ראש שלך."
"מה הבעיות שלך?" אני מתרוממת מן המיטה בכעס, מנסה להתעלם מהכאב שאופף אותי. "אני רוצה ללכת, אני רוצה ללכת אל סת' ולחזור אל המשפחה שלי!" אני מרימה את קולי עליו, דוחפת אותו מעט אחורה.
"סת'?" הוא מגחך, "אה, לא אמרתי לך מאיפה חזרתי אתמול. לא הייתה לנו הזדמנות לדבר." הוא אומר ואוחז בידי, מקרב אותי אליו.
"מה אתה רוצה?" אני אומרת בכעס, ונדחקת מעט אחורה כדי שלא יתקרב יותר.
"סת' וויתר עלייך." הוא אומר בעצב מדומה ואני נועצת את עיניי בו,
"שקרן!" אני גוערת בו לאחר רגע, "שקרן שכמותך!"
"שקרן?" הוא מגחך, "סת' וויתר עלייך כריס. אני הצעתי לו שאני אגיד לו איפה המשפחה שלו ובמקום זה הוא יפסיק מלחפש אותך כי הוא סתם מתאמץ ואחרי הכל, אני לא אתן לו לקחת אותך." אני משפילה את מבטי. לא, לא מתוך עצב, או דיכאון. מתוך כעס.
"זה לא סת', אתה מתבלבל!" אני גונחת בכעס ונאבקת בין ידיו שישחרר את אחיזתו בי, אבל הוא לא מוותר.
"תשלימי עם זה כריס, את יכולה להתקשר אליו הביתה, לעיירה שלכם, ולראות שהוא שם עם המשפחה שלו, מביא להם כמה שיותר דם כדי שיוכלו לחזור לתפקד במהרה."
"ואז הוא יבוא!" אני אומרת בקול גבוה וכועס,
"לא, הוא לא. זה לא היה חלק מהעסקה."
"אתה לא מכיר את סת', הוא יבוא בשבילי. אני יודעת שהוא יבוא." דמעות החלו למלא את עיניי והוא מיהר להעביר את האגודל שלו מתחת לעין השמאלית שלי במטרה לתפוס את אחת הדמעות שברחה החוצה.
"הו, כריס, אין לך מושג כמה אני מכיר את סת'." הוא מלמל, הוא מנצל את זה שאני חלשה ובוכה עכשיו ובקושי מפעיל לחץ וגורם לי לשבת על המיטה, הוא רוכן לעברי, מכוון בכוח את מבטי אל מבטו ומביט בעיניי.
"אל תזוזי." הוא אומר ואני מהנהנת בניגוד לרצוני, הגוף שלי לא יכול לזוז יותר. קווין מביא את הכיסא שנמצא בקצה החדר ומתיישב מולי,
"אני יכול לספר לך סיפור?" הוא שואל ואני מביטה בו בכעס,
"לא!"
"טוב, לצערך, זה לא נתון לבחירתך." הוא אומר, "איטליה, 1903!" הוא מכריז בגאווה ואני מגלגלת את עיניי, "סת' הופך לערפד בזכות אביו שהציל אותו. אני בטוח שהוא סיפר לך את הסיפור המדהים הזה!" הוא אומר בקול נרגש ומזויף ואני נאנחת, "אחרי שנה אני הפכתי לערפד במשפחה שלי, שהם הצילו אותי גם. אני וסת' הכרנו. מפה את מכירה ידה- ידה- ידה. בלה- בלה- בלה." הוא אומר ולאחר מכן מביט בי בריגוש, "אבל חכי, לא הגעתי לחלק הטוב של הסיפור." הוא מזדקף במקומו ומביט בי בציפייה, "לי ולסת' היה קשה מאוד לשלוט באהדה שלנו לדם אמיתי, מבני אדם. אני זוכר את הלילה ההוא שהלכנו למועדון אני והוא, השתכרנו כל כך!" הוא מספר, "אחר כך לקחנו אתנו שלוש או ארבע בנות, אני אפילו לא זוכר מרוב שהייתי שיכור. לקחנו חדר במלון, את הסוויטה ובילינו את כל הלילה עם הבנות האלה. אבל לבסוף כפינו על פקיד הקבלה לדווח שהבנות הן אלה ששכרו את החדר והתעלומה של למה נמצאו גופות של בנות מנוקזות מדם בבית המלון עד היום הזה לא נפטרה."
"לא, לא, לא, לא!" אני אומרת בנשימה אחת, "זה לא יכול להיות. זה לא אמיתי!" אני מייללת, "סת' הוא בסדר, הוא ערפד טוב והוא לא מפלצת כמוך!" קווין מושך בכתפיו,
"כן, אז אולי הוא השתנה. אבל אני יודע שהוא יחזור להיות מי שהוא היה מהר מאוד."
"הוא לא, אני יודעת שהוא לא." אני לוחשת וקווין מתרומם מן הכיסא שלו ונעמד מולי.
"ישנת במשך יום שלם מאז שהתעלפת אתמול אחרי שלקחתי ממך דם." הוא מסביר, "עכשיו אני צריך לקחת עוד פעם אחת אחרונה ומחר בלילה כל הכוח שהדם שלך אוגר יעבור אליי." הוא מרים את ידי באיטיות אל עבר פיו, אבל שנייה לפני שהוא נועץ את הניבים שלו שכבר נשלפו החוצה הוא מעביר את מבטו אליי, דמעות זולגות במהירות על כל פניי. "אם תצליחי לשרוד את מחר אני אוכל להחזיר אותך לחיים שלך. אבל אם לא, שזה מה שיקרה ברוב הסיכויים, אני מבטיח להגיד לסת' עד כמה אהבת אותו." אני עומדת להגיב על הדברים שלו, להגיד לו שזה לא יקרה. כי לא יקרה כלום מחר, אני אלך מפה בעזרת סת' שיבוא להציל אותי. אבל הניבים שלו חודרות אל העור שלי וכל מה שנפלט מפי זה רק צעקה ארוכה וכואבת. כשהוא מפסיק, הוא אוחז בגופי שנייה לפני שאני צונחת אל המיטה.
"חלומות מתוקים, נסיכה שלי." הוא לוחש באוזן שלי וידיו מתנתקות מהגוף שלי, עיניי נעצמות.

אני מקווה שהבנתם מה קרה בסוף, מה קרה בפרק ומה בעצם קרה לכריס וסת' ואם לא אז תמיד אתם יכולים לשאול בתגובות.
אני מחכה לתגובות ומקווה שאהבתם את הפרק :)
שיהיה לנו שבוע מקסים וטוב!  

אגב, אנשים, זה יהיה סופר מקסים אם לא תגיבו מאנונימי/ ללא שם. נחמד לדעת מי כותב לך :)