נמאס לי להלחם עם עצמי,
לחשוב עליך בכל יום, כל רגע, כל שנייה, כשאני לבד, כשאני ביחד וגם אחרי מיליון שיחות איתך.
נמאס לי להלחם עם עצמי,
להתחרט על כל רגע איתך, בין אם זה אותו רגע קטן של חולשה או אותו הרגע שהיינו אצלך בדירה.
נמאס לי להלחם עם עצמי,
להתכחש לעובדה שעדיין אכפת לי ממך, שתמיד היה, יש וכנראה שיהיה, אי שם, איזו פינה עבורך, שאני נמשכת אלייך כמו פאקינג חיה מטורפת כשאני קרובה, שלא משנה מה, כל כך קשה לי להרפות ממך.
נמאס לי להלחם עם עצמי,
להתגעגע למי שהיית או למי שאתה? באמת שאני כבר לא יודעת מה קורה איתך. לוויכוחים המפגרים שלנו, לעובדה שהיית מתקשה לכעוס עליי, לרגעים שגם כשהייתי הכי קרה היית יודע שזאת סך הכל מסכה, שמבחינתך אני תמיד אשאר אותה ילדה קטנה ומתוקה, אבל בעיקר לעקשנות ההרסנית שלך.
נמאס לי להלחם עם עצמי.
כבר אין לי מאיפה לשאוב את הכוחות להתמודד למולך.
אבל מסיבה לא מוסברת, מה שכרגע יעשה לי טוב, זה לדעת
שגם אתה, עד עכשיו, נלחם עם עצמך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ורו(: