המסע-סיפור בהמשכים

הוצאתי פרק לפני היום המתוכנן, רק כדי לחלוק איתכן את השמחה-אין לי מבחן ביום חמיש! <:

ואני רוצה להגיד, תודה רבהרבהרבה על כל התגובות המדהימות שלכן בפרק הקודם, ממש שמחתן אותי!

מקווה שתהנו מהפרק, גם, זה פרק שאני דיי אוהבת... אז>

"מה?" שאלתי שוב, לוודא ששמעתי נכון, "אמרתי שאני וגלית החלטנו שלעבור לגור ביחד יהיה הדבר הנכון לעשות בשלב הזה של הזוגיות." חזר על דבריו באותן המילים, "אז..." גמגמתי, "אז הן עוברות לגור פה?" שאלתי כשאני מסתכלת בגבו המופנה אלי, "את לא מבינה עברית פשוטה?" לעג לי כשהוא מסתובב אלי בעודו לוגם מהקפה הרותח שלו, הרכנתי את ראשי ושאלתי, "מתי הן באות?"
"היום." אמר קצרות ופנה לצאת מהמטבח, "וכדאי שתעשי רושם טוב." אמר וצעד עוד צעד, "או שתהיי אצל חברה בזמן הזה." אמר ויצא, "יהיה יותר טוב לעולם." הוסיף בשקט אך שמעתי זאת.
"קרה משהו?" מאיה החזירה אותי להווה, "אה? לא, כלום, הכל בסדר." מלמלתי. "פשוט הכוס..." גמגמה והצביעה על הכוס המקווצת שבידי, הסתכלתי על הכוס בדכאון והנדתי בראשי.
המשכתי להסתכל על שיר וסער, שרקדו צמוד וצחקו כמעט כל הערב, נאנחתי ושאלתי את עצמי למה מגיעים לי חיים כאלו.
לאחר כמה דקות החלטתי שאני לא צריכה לעמוד כל הערב בצד ולרחם על החיים שקיבלתי, על המשפחה שקיבלתי, ועל ההחלטות שהמשפחה שלי מקבלת שמובילות לחיים מאומללים, אלא לרקוד ולהנות קצת.
הנחתי את הכוס השבורה ופניתי לרחבה, סער הצטרף ושאל בחיוך, "מה קורה?"
"מה קורה?" חזרתי אחריו בגיחוך, "מה כבר יכול לקרות?" שאלתי והפנתי אליו את גבי, המשכתי לרקוד ואז הוא סובב אותי אליו, "אנשים פשוט מנומסים." אמר כשחיוכו לא יורד מהפנים, "אתה מוזמנן להיות מנומס באזור אחר של הבית." אמרתי והפנתי לו שוב את גבי, ניחשתי שחיוכו דעך ולאחר-מכן הרגשתי משיכה, "מה, סער?" שאלתי ושחררתי את ידי, "אני רוצה לדבר איתך," אמר בפנים רציניות, "דבר." השבתי לו ושילבתי את ידי, "במקום שקט." הוסיף במבט שלא יכולתי לסרב לו והוא הוביל אותי החוצה.
נעמדנו באמצע הגינה על הדשא הרך, בחוץ היה שקט ורוח קרה שרקה באוזנינו, באופק השמיים הסגולים נמשך פס כתמתם מרגיע, את השקט הנמשך קטע סער, "אז... ערב יפה, אה?" מלמל והסתכל לכיוון אחר, "זמן טוב לשיחה כנה..." הוסיף בעודו חושב על ניסוח, עמדתי בשקט, מחכה שידבר, "אממ... את זוכרת את השיחה שלנו?" שאל, "בקפיטריה?" שאלתי כדי להיות בטוחה, "כן, אז אני לא אשקר, בהתחלה חשבתי שאת סתם נערה, ובמשך כל הזמן הזה חשבתי על דרך נכונה להגיד לך את זה," אמר והתקדם לעברי, "אבל כבר במשך יומיים זה לא עוזב אותי," אמר בשקט וליטף את לחיי עם אצבע אחת, "ההרגשה המוזרה הזאת..." מלמל בשקט והסתכל בעיניי, שקעתי לתוכם והרגשתי שקשה לי לנשום, "אני לא מצליח להירדם," ברקע נשמעו קריאות המומום, אך הן לא הפריעו לסיטואציה, "זה לא עוזב את המחשבות שלי," אמר והתקרב עוד טיפה, "חשבתי שזה לא משהו רציני, ניסיתי להדחיק ולחשוב על דברים אחרים, ניסיתי לשכוח בעזרת בנות אחרות, בעזרת שיר, אבל את הרסת את זה בריתוק. היה נשמע שאת מקנאה, ואז הכל חזר שוב," נאנח, "באותו יום, אחרי הריתוק, הייתי בטוח שדמיינתי, הייתי בטוח שזה מה שרציתי להאמין בו, אבל היום... עכשיו, במסיבה, המבט שלך, איך שהסתכלת כשרקדתי עם שיר, וכשניסית להראות שאני לא מעניין אותך כשניגשתי אלייך, כל זה הוכיח לי אחרת," אמר והניח את ידו על מותני, הרכנתי את ראשי אך הוא הניח את ידו מתחת לסנטרי וגרם לי להביט בעיניו, עבר בי רעד למגע ידו החמימה לאומת האוויר הקר, "עכשיו אני יודע שגם את מרגישה כמוני, או אפילו חלק מזה..." אמר לאט והתקרב אל פני, "אני מפריע במשהו?" שאל אדגר והניח את ידו על כתפי, "אה..." מלמל סער והתרחק ממני, "אה, לא, בכלל לא..." אמר סער בעודו מעביר את מבטו מאדגר אלי, וממני אליו, "בכלל... לא..." מלמלתי והמשכתי להביט בסער שהביט באדגר, "יופי, אני שמח." אמר אדגר בנוקשות כשאינו מסיר את ידו מכתפי, "יופי..." הסכים מבלי להתיק את מבטו ממנו, "אז... גמדה..." המשיך אדגר והמבוכה שררה באוויר, "את נהנת מהמסיבה?" שאל ולא זז ממני, "נהנתי עד עכשיו," אמרתי כך שרק אדגר שמע. "טוב..." סער שבר את השתיקה לאחר כמה רגעים, "אני אחזור לבפנים..." אמר בעודו מתופף בידיו על כיסי מכנסיו, "הידד." מלמל אדגר באוזני, "להתראות." אמר בחיוך ופנה לאחור, "ביי..." לחשתי ונופפתי לעברו באיטיות.
כשצילו נבלע בחשכה הסתובבתי לעבר אדגר והבטתי בו במבט נוקב, "מה...?" מלמל, "מה זה היה הרגע?" שאלתי אותו בידיים שלובות, "את חמודה כשאת כועסת." אמר בחיוך ופרע את שיערי, סידרתי אותו במהירות וחזרתי להביט בו בכעס, "אל תשנה נושא!" אמרתי בקול מורם, הוא הביט בי במבט כנוע, "אני רק שומר על אחותי הקטנה." אמר והתיישב בכבדות על הדשא הלח בעודו מחבק את ברכיו, "אני לא יודעת מה שתית, אבל אני לא מאיה..." מלמלתי והסתכלתי עליו במבט מרחם, "אני לא דפוק." אמר והביט בי נעלב, "אני יודע שאת בקי." המשיך באותו מבט, נמלאתי עצב והתיישבתי לידו, ישבנו בשקט כמה דקות שאחריהן אדגר התחיל לדבר, "סער הוא לא מי שאת חושבת שהוא. הוא לא אחד כזה." אמר והסתכל לנקודה מרוחקת, "אחד כזה... איזה?" שאלתי בבלבול, "אני מכיר גברים, ואני מכיר גברים כמו סער, הוא לא אחד כזה שיאהב מישהי לאורך זמן, הוא יעשה הכל כדי לכבוש מישהי ולזרוק אותה לאחר לילה אחד." המשיך בלי להסתכל עליי בעודו מורט דשא ירקרק, "אתה אומר שסער מנצל אותי?" אני שואלת וממשיכה להביט בו, שמבטו עדיין שקוע בנקודה באופק, "אני מאוד מקווה שזה לא נכון," אמר וניער את עצמו מהדשא שתלש, "אבל אני מבקש ממך שתשמרי על עצמך." אמר והפעם הביט היישר בעיניי, ראיתי בהן שהוא באמת דואג לי, ולא רוצה שיקרה לי משהו רע. "אני מבטיחה." אמרתי לו בחיוך, ראיתי הקלה במבטו והוא החל לחייך אט-אט, קמתי מהדשא ועזרתי גם לו לקום, לא עברה שנייה וגיליתי שאני בתוך חיבוקו החם. החזרתי לו חיבוק חזק כשאני מניחה את ראשי על חזהו ולא מרפה, מבינה שהייתי צריכה את החיבוק הזה זמן רב.

"אני לא מבינה את סער," אמרתי לקורל בעודי מסדרת את השפתון בשרותים, "רגע אחד הוא רוקד איתי ולא מפסיק לגעת בי, ורגע אחרי הוא הולך לבקי ויוצא איתה החוצה."
"אה-הא." משיבה קורל בחוסר עניין כשהיא נשענת על הקיר בידיים שלובות בעודה מביטה לעבר הדלת שקועה במחשבות, "את מקשיבה לי בכלל?" שאלתי והסתכלתי עלייה, "כמובן." אמרה והביטה בי מופתעת, "גם אור ככה, רגע אחד הוא יורד על מאיה ורגע אחרי הוא צוחק איתה, רגע אחד הוא רוקד איתי ורגע אחרי והוא יושב ומדבר עם מאיה שעות." אמרה לאחר שחזרה להביט בדלת ואני חזרתי לסדר את האיפור, "את צודקת, אנחנו צריכות לשים לזה סוף." אמרתי והבטתי בה עם מוטיבציה. "איך?" שאלה בבלבול, "נחסל את המכשול שבדרך אל המטרה." אמרתי בחיוך שובב, והיא הביטה בי בחיוך מרוצה.

"קרה אסון!" קראתי מתנשפת כשאני פוגשת את שיר, "מה קרה?!" שאלה שיר בבהלה, "אור ראה אותי!" המשכתי מבועתת, "וואו...?" שאלה אותי בהרמת גבה, "לא! הוא ראה אותי בזמן שחיסלתי את המכשול שבדרך למטרה!" המשכתי ואז הרחבתי, "הוא ראה אותי כשדחפתי את מאיה לברכה! ואז הוא קפץ אחריה!"
"את מה?!" צעקה עלי, "את דחפת אותה למים?! את שפויה?!" המשיכה לצעוק עלי מבוהלת, "אבל את אמרת!" המשכתי לא מבינה, "קורל, זאת הייתה מטאפורה! אני לא התכוונתי שנרצח אותן!" המשיכה לצעוק ומשכה אותי לעבר הברכה כשהיא רצה, ואני הבנתי את הטעות שלי.

היא שכבה שם בעודה משתעלת ויורקת מים, לאחר מכן החלה לנשום נשימות רדודות וחייכתי אליה בהקלה; היא השיבה לי חיוך קטן ומיד פניה התקשחו והיא אחזה בידי בחוזקה, "מאיה...?" שאלתי אותה בקול לחוץ והיא עזבה את ידי אך הבעת פניה נשארה כשהייתה, היא נראתה כאחת אשר עוברת ייסורים.
היא שכבה שם כשגופה קשיח, עינייה גדולות והיא נראת סובלת, "מאיה...?" ניסיתי שוב מבוהל, היא הסתובבה על בטנה ועברה לישיבה על ארבע כשהיא שורטת את הרצפה המחוספסת ולאחר מכן היא צעקה צעקת כאב עזה, הרגשתי בכאבה והנחתי יד על כתפה, מנסה להבין מה קרה לה, היא רעדה והתמתחה לאחור וצעקה עזה נוספת פרצה מפיה, היא המשיכה לרעוד, לצעוק ולשרוט את הרצפה במשך כמה דקות נוספות ובזמן הזה נאספו עוד נערים ונערות וצפו במחזה, "מאיה...?" חזרתי בלחישה ולא הורדתי את ידי מכתפה, לפתע היא הסבה את מבטה לעברי ובאינסטינקט ראשוני חייכתי אלייה, אלא שאז היא הביטה בי בעיניים לבנות כסיד ומרוב הבהלה מעדתי לאחור, והיא עצמה את עינייה ונפלה על הרצפה הקרה ללא ניע.

 *אני עיצבתי, היו לו עיניים חומות ושיניי ערפד כאלו... ודיי תיארתי את מאיה ככה כשהיא צורחת, איך? ^^*