מצטערת על האיחור המטורף :\ פשוט אני דיי נתקעתי ואני לא ממש בטוחה בקשר לפרק הזה אז לקח לי דיי הרבה זמן לכתוב אותו..

וכן, אם לא אמרתי זה כבר ממש הסיום של הסיפור, כנראה שנשאר רק עוד פרק או שניים! אבל אלה הפרקים שמשום מה הכי קשה לי לנסח אז יכול להיות שיקח קצת זמן.

מקווה לשמוע את דעתכם :] אוווהבת ♥

ראשי היה על כתפו החזקה כשידו ליטפה את שערותי בעדינות משכרת

עצמתי את עניי ונהנתי ממגעו "אל תפסיק" ביקשתי למרות שהוא גם לא התכוון.

"איך את?" הוא שאל בקול מחוספס

חייכתי "מאושרת"

הוא נאנח "התכוונתי מבחינת.. את יודע.. עוד כואב לך?"

"קצת" הודתי בכנות, קולטת את האשמה המתפשטת על פניו "אבל אני אומרת את האמת, אני מאושרת" אמרתי והתרוממתי מעט כדי לראות את פניו

סיימון הוריד את ידו אל הזרוע הלא פצועה שלי וליטף אותה, "מצטער" מלמל

שלחתי בו מבט נוזף "על מה?"

"על הכול?" הוא אמר אבל לפי נימת קולו זה נשמע כשאלה

"תגיד לא נמאס לך להתנצל כל הזמן?"

הוא חייך חיוך קטן "אם לא הייתי כל כך דפוק שעושה טעויות כל הזמן לא הייתי צריך להתנצל"

חייכתי חזרה ונישקתי את שפתיו "למזלך אני אוהבת את הדפוק הזה, אז תפסיק לדבר אליו ככה!"

הוא צחקק וחיבק אותי בחוזקה "אני מציע לך להפסיק להגיד את זה, אני לא אשלוט בעצמי בסוף" אמר ונשך בעדינות את תנוך האוזן שלי. גופו הערוב מתחכך עם גופי וגורם לחום גופי לעלות

"מפגר" חיבקתי אותו חזרה, שואבת לתוכי את ריחו הממכר.

אני לא יודעת כמה זמן היינו ככה, אבל לא רציתי שהרגע הזה יעבור בחיים.

"לעזאזל" הוא נאנח לפתע "אני יתגעגע לזה כל כך" לחש

הרמתי את ראשי במהירות "תתגעגע? למה? למה אתה מתכוון?" שאלתי, מרגישה איך כל הרגשה טובה שהייתה בגופי נעלמת לה.

"את יודעת למה אני מתכוון" לחש "שנינו יודעים שאני לא יכול להישאר באזור"

"מה?! לא!" התיישבתי ועטפתי את עצמי בשמיכה "אתה לא רוצה לעזוב שוב נכון? אתה לא הולך להשאיר אותי לבד!"

"זה לא שאני רוצה.. אני חייב"

הרגשתי דז'ה וו בטורף, נו באמת עוד כמה פעמיים הוא ישתמש במשפט הזה!? "אתה לא חייב לעשות כלום!"

"דילן, אני יריתי בך, אולי את מוכנה לסלוח לי אבל אבא שלך בחיים לא. הם מחפשים אותי את מבינה? ואם אני אשאר פה הם גם ימצאו" קולו היה עדין וכואב יחדיו.

ואז זה נפל עלי, הוא לא רוצה לברוח כי הוא רוצה להתרחק או משהו, אלא כי רודפים אחריו. פאק איך לא הבנתי את זה קודם!? הריי כל השומרים של אבא עסוקים בטירוף בחיפושים אחריו.

"אנ.. כל.." לא ידעתי מה לומר, גמגמתי, הרגשתי רע מתמיד. "אתה לא יכול לעזוב" מצאתי את עצמי אומרת לבסוף

הוא התקרב אלייה ונתן לה נשיקה קטנה על השפתיים "אין לי הרבה ברירות"

השפלתי את מבטי, מחפשת פיתרון למצב הזה. אבל לא היה שום פיתרון. סיימון לא יכול להישאר פה, כי אם הוא יישאר הוא היכנס לכלא ואני לא יכולה להרשות את זה. חוץ מזה שאחרי איך שדיברתי אל אבא הוא בחיים לא יקשיב לי אם אני אבקש שירד מהנושא.

הרגשתי את עניי רטובות מדמעות ואת זרועותיו של סיימון מתעטפות סביבי, "אל תבכי.. אנחנו נמצא פיתרון".

קתרין –

"את חושבת שהיא תהיה פה?" שאל גוסטה כשנכנסנו למחסן

גלגלתי את עניי "אני בטוחה, אחותך אוהבת ללכת עם הראש בקיר" אמרתי, "שב, אני אלך לראות אם הם בחדר"

התקדמת לעבר חדרו של סיימון כשגוסטה מתיישב על הספה. "סיימון" אמרתי כשפתחתי את הדלת אך השתתקתי במהירות כשקלטתי את סיי ערום ואת דילן עטופה בשמיכה

"פאק" מיהרתי להסתובב ולסגור את הדלת.

כשחזרתי לגוסטה והתיישבתי על ידו הייתי אדומה לגמריי, "הם כבר באים" פלטתי

גוסטה כיווץ את עניו בתמימות ורק פלט "טוב"

עברו כמה דקות ודילן וסיימון יצאו מהחדר – הפעם לבושים. כשקלטתי את פנייה האדומות והמבויישות של דילן – שדרך אגב.. לבשה את הבגדים שלי - הבושה נעלמה מגופי וחיוך ערמומי עלה על פניי "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?"

סיימון שלח לי מבט עצבני והניח יד על כתפה בחצי חיבוק "רדי ממנה קת" אמר ונישק את ראשה, מעניק לה את הביטחון שהייתה צריכה

"עכשיו אתה מנשק אותה אה?" סינן גוסטה במבט עצבני ושילב את ידיו

סיימון מיהר להוריד את היד והתרחק מעט, מבין את כעסו של גוסטה

"דיי גוסטה, אתה לא יודע הכל" מלמלה דילן

גוסטה גיחך בבוז "אני יודע כל מה שאני צריך לדעת" סינן

סיימון שלח לי מבט שואל "סיפרת לו?"

משכתי בכתפיי "לך תסביר לו בדרך אחרת למה ניסית לירות באחותו"

סיימון נאנח, "שיהיה" סינן והתיישב על הריצפה.

"מה? מארגנים ישיבה ולא קוראים לי?" וויל הופיע מחדרו "זה לא יפה" הוא עשה את עצמו נעלב כשתפס את המקום לצידי

"מה.. היית פה כל הזמן?" שאלתי מופתעת, אחרי הסיטואציה שראיתי בחדר של סיימון הייתי בטוחה שהמחסן ריק

"היי, מי את חושבת סידר אחרי שני אלה?"

"באמת שאלתי את עצמי איך החולצה שלי הגיע לפתח החדר" פלט סיימון, יותר לעצמו מלנו

דילן השפילה את פנייה האדומות ואנחנו צחקנו, אך כשקלטתי את מבטו העצבני של גוסטה מיהרתי לשתוק ולדחוף מרפק לביתנו של וויל, כדי שישתוק גם.

"אז.. שמעתם שאני בת דודה של דילן וגוסטה?" החלטתי לשנות את הנושא ההזוי לנושא הזוי אחר

וויל וסיימון צחקו, אבל כשקלטו שאני לא צוחקת הם הפסיקו והביטו בי במבטים שואלים. "את צוחקת נכון?" שאל סיימון

משכתי בכתפיי וחייכתי, "מסתבר שאבא שלי היה אחיו של המלך, ולא סתם אח, אח גדול ויורש המלוכה" צחקקתי

"אבא חורג" אמר גוסטה וחיבק אותי "כשאת אומרת את זה ככה זה נשמע דוחה"

חייכתי חיוך קטן ונתתי לו נשיקה קטנה

"את רוצה להגיד לי, שאבא שלך, טום, לא גורש מהמעמד הגבוה אלא מהמלוכה?" שאל וויל

הנהנתי לחיוב

"אתה קולט מה זה אומר?" שאל וויל את סיימון "אנחנו חיינו עד עכשיו עם אחת מאנשי הבובה"

סיימון צחק "על מה אתה מדבר? התנשקת עם אחת כזאת!"

דילן הסתכלה עליו במבט שואל והוא השתתק, "כלומר.. אין שום דבר רע בלהתנשק עם נסיכה, אני לא מבין למה אתה כל כך נרתה" סיי אמר בתמימות והניח את ידו על כתפה של דילן בחצי חיבוק

"אחותי, לאיפה נפלנו" גוסטה נאנח ודילן צחקקה

"תגידי.." שאל וויל פתאום "המלך יודע מזה? על אבא שלך והכל?"

הנהנתי, "דילן סיפרה לו"

"ו.. ? איך הוא הגיב?"

"כמו שכל אחד אחר היה מגיב, הוא היה בשוק" גיחכתי

"את חושבת שעכשיו סוף סוף יחפשו את השודד?" שאל סיימון ומשהו בעניו השתנה, רק אז זה נפל עלי, העובדה שהסיפורים שלנו כל כך דומים. גם השודד שרצח את ההורים שלי וגם האנס שרצח את אחותו, שניהם התחמקו מעונש וכרגע הם חיים חופשיים.

"לא יודעת" מלמלתי בכנות, הריי עד עכשיו – בניגוד לסיימון – לא התעסקתי בגורלו של השודד, כל מה שרציתי היה להמשיך בחיי. טוב כן שנאתי אותו ויחלתי לו למות, אבל לא ממש עשיתי משהו לביצוע המעשה. "הוא לא ממש אמר כלום"

"טוב בעוד כמה חודשים לא תצתרכי את המלך" אמר גוסטה וליטף את ראשי "אם את רוצה בזה זה יהיה הדבר הראשון שאני יעשה בתור מלך"

חייכתי אליו "זה בסדר" אמרתי והנחתי את ראשי על כתפו

"אני עדיין לא מאמינה שאבא הוא זה שאחראי על כך שלא תפסו אותם" מלמלה דילן "אני מרגישה שאני לא מכירה אותו בכלל"

סיימון תפס בידה "כל אחד עושה טעיות.. זוכרת?" שאל בחיוך קטן ומעודד

ויל גיחך "הם רודפים אחריך כמו מטורפים ואתה מגן עליהם, זה נחמד"

"נכון" מלמלתי והתיישרתי "הם רודפים אחריך, מה אתה הולך לעשות?" אני לא יודעת אם באמת לא זכרתי או סתם ניסיתי להדחיק את העניין, אבל יש מצב שמכל הסיפור הזה סיי יכנס לכלא

סיימון משך בכתפיו "כנראה שבכל זאת אני אצטרך להעלם" מלמל

נעצתי בו מבט מאיים "אתה לא נעלם לשום מקום! חשבתי שכבר עברנו את הנושא הזה" סיננתי

"זה לא שיש עוד הרבה ברירות, אני לא יכול להתחבא במחסן כל החיים" סיימון הביט בצידה

"אז נמצא פיתרון אחר! אבל אתה לא עוזב" החלטתי והבטתי בוויל בתקווה לעזרה, תמיד הוא היה מוצא איזה פתרון לבעיות שלנו

"אני לא יודע מה להגיד לך קתרין, זה נראה לי הפתרון הכי טוב" מלמל וויל

דילן נאנחה "אולי נלך לדבר עם אבא? נסביר לו את העניין ואולי הוא.." היא השתתקה

"אבא בחיים לא יסכים לזה, איך את מצפה שהוא יוותר לבחור שניסה להרוג אותך" גוסטה אמר

"הוא וויתר על מקרים חמורים יותר" אמרתי

גוסטה הנהן לשלילה "הוא לא יוותר אם המקרה קשור לבת שלו, ואם היא תבוא ותגיד לו שהם ביחד ותספר לו את כל הסיפור הוא גם יחשוב שהיא התחרפנה, או שסיימון אחראי על זה" אמר "זה לא רעיון טוב"

שילבתי את ידיי בכעס "נו אז יש לך רעיון יותר טוב מזה?!" התעצבנתי

גוסטה חשב לרגע, ואז הנהן "דווקא יש לי" אמר והרים את מבטו לסיימון "תעלם מפה"

"גוסטה! אתה לא עוזר" אמרה דילן

"תעלם מפה, לפחות לתקופה הקרובה" גוסטה המשיך בדבריו, מתעלם מדבריה של דילן. "אם המצב יסתדר ואבא שלי יסכים לתת לי את הממלכה למרות הכל, בעוד כמה חודשים אני יהיה המלך, יהיה לי את האפשרות לתת לך חנינה"

שקט. כולם במחסן פשוט היו בשקט מוחלט.

"אתה תוכל לעשות את זה?" היה זה סיימון ששבר את השתיקה

גוסטה הנהן, "זה לא יהיה דבר קל להשתיק את כל הנושא, אבל אפשרי. כרגע כל מה שאתה צריך לעשות זה להעלם עד שאני הומלך, כי אם יתפסו אותך המצב יהיה הרבה יותר מסובך"

"אתה באמת תעשה את זה? זה לא יכול לסכן את כל המעמד שלך?" שאלתי בשקט

גוסטה משך בכתפיו "אני לא חושב, אם נעשה את זה חכם הכל יהיה בסדר" אמר וליטף את פניי

ידעתי שהוא משקר, ידעתי שהסיכויים שזה לא יפגע בו הם קטנים, הריי בחודשים הראשונים של המלוכה האנשים לא יפסיקו לבחון אותו ואת מעשיו, מעשה כזה יכול לגרור חוסר אמון בגוסטה.

"אתה לא חייב לעשות את זה" אמר סיימון ונעמד "אני יודע שאתה רוצה שאני אירקב בכלא על מה שעשיתי בדיוק כמו שאבא שלך רוצה"

נראה שמשהו בדבריו של סיימון הכעיסו את גוסטה והוא נעמד מולו, לא מחכה שנייה ומכניס לו בוקס לפנים

"גוסטה!" דילן נעמדה ותפסה בו "מה אתה עושה!?" צעקה עליו

"אם היית עושה לה משהו.. אני נשבע לך שכלא היה משחק ילדים לעומת מה שהיית עובר" סינן

סימון נגע בטיפת הדם שירדה מהשפה שלו והביט בגוסטה "אז תעשה את זה, תכניס אותי לכלא ותגרום לי לשלם על מעשיי" אמר סיימון

"לא!" צעקה דילן

גוסטה המשיך לנעוץ בסיימון מבט מאיים ולא אמר מילה

ויל שלח לי מבט משועשע "הנסיך בכל זאת יודע להרביץ אה?"

חייכתי אליו, בדרך כלל סימון היה זה שמרגיע את האווירה, אבל הפעם וויל תפס את מקומו. "אמרתי לך שאתה צריך להיזהר ממנו" קרצתי ונעמדתי, מתקרבת אל המהומה

"מה אתה מתכוון לעשות גוסטה?" שאלה דילן, מתחננת אליו במבטה

גוסטה לא מיהר לענות, אבל לבסוף הוא הנהן והביט בצידה "אני אעזור לך"

חייכתי לעברו, ונישקתי את כתפו שנייה לפני שדילן קפצה עליו בחיבוק ואמרה לו 'תודה' בלי סוף

הלכתי לסיימון ותפחתי על כתפו "מה.. עדיין שונא את כל העולם?"

סיימון חייך חיוך קטן ועטף אותי בחצי חיבוק ולא אמר מילה.