מוסר זה מושג שברור לכולנו שהוא קיים. הבעיה איתו היא שאנחנו לא באמת מסוגלים להגדיר מה הוא. ובכל זאת, יש דברים שמובן לנו מאליו שהם מוסריים או לא מוסריים. אבל מה קורה עם כל הדברים שבאמצע? אלה השנויים במחלוקת, שאף אחד לא באמת מצליח לקבוע אם הוא מוסרי או לא?
כאשר דיברתי על כך עם כמה אנשים, הגענו להגדרה מעניינת: אדם מוסרי הוא אדם שיש לו ייסורי מצפון. כאן נשאלת השאלה: האם אדם הפועל על פי "ערכי המוסר" רק כדי לא להגיע לייסורי המצפון, כלומר על מנת לא להרגיש רע עם עצמו, הוא אדם מוסרי? או שמא, על האדם לפעול למען קידום ערכי העזרה והמוסר עצמם, ללא כל אגואיזם בפעולותיו (מבחינה תיאורטית, שכן לא מובטח לנו שבכלל נמצא אדם כזה)?
אחד מהדברים ששנוי במחלוקת דווקא מהסיבה הזאת הוא העזרה לזולת. זה די מובן וברור שעזרה לזולת היא מעשה טוב ודבר מוסרי. השאלה היא האם ישנם מניעים מהם היא צריכה להיעשות?
כלומר, אם אני מתנדבת במוסד מסויים, אבל עושה את זה רק כי זה נותן לי הרגשה טובה, ולא כי אני רוצה לעזור לאחרים, האם זה אומר שאני אדם טוב ומוסרי, או שמא אדם אגואיסטי שחושב רק על עצמו?
אפשרי לשאול את אותה השאלה גם על תורמים גדולים: אם אדם עשיר תורם הרבה מאוד כסף לפרוייקט כלשהו שתורם לקהילה, אבל רוצה את שמו על הפרוייקט, האם זה הופך אותו לאדם נדיב וטוב, או לאדם שרק הפרסום מענין אותו?
מוזמנים להגיב, מעניין אותי לשמוע מה דעתכם.