אז אחרי שכמה חברים ביקשו ממני החלטתי להעלות גם לפה את הסיפורים שלי :)
שיהיה להם ולי יותר נוח ^^
אז.... הנה הפרולוג :)
תהנו ממנו קוראים חדשים(וקוראים ותיקים- תתרעננו אם בא לכם)
והעיקר(אחרי שתהנו מהקריאה) תגיבו ;)
_________
הנערה הביטה במראה שהייתה בשירותים של בית הספר, מסדרת את שיערה לפני שתצטרך לרוץ לשיעור מחשבים.
כבר שבוע חלף מאז הגיעה לבית הספר החדש, ועדיין לא חשה מספיק בנוח להתחבר עם מישהו חיצוני. החשש שלה היה דווקא מוצדק- היא פחדה שיגלו את הסוד שלה, הסוד שתמיד הפריע לחייה דווקא ברגעים הכי גרועים.
היא המשיכה להביט במראה. הפלאפון החדש שלה, שעד לעת עתה נח בשלווה על שפת הכיור החל לרטוט, מודיע על הודעות חדשות, אך היא לא העיפה בו אפילו מבט אחד. היא בחנה את עצמה במראה ושתקה.
מי שנשקפה לה מתוך המראה הייתה היא עכשיו, המראה האמיתי שלה. כרגע היא שלטה בגופה, אך כל הזמן פחדה שהוא- היצור שחי בתוכה כבר כמה שנים- יתפרץ החוצה וינסה להשתלט עליה כמו מאז שהוא נכנס לגופה בפעם הראשונה.
כמו באירוניה מרירה, היא נזכרה במשחקי הווידאו שאחיה הקטן היה משחק בהם פעם. אם הוא היה בחיים הוא היה אומר שהיא כמו הדמות במשחק- הדמות בעלת שתי הדמויות, הדמות שהוא תמיד היה נלחם בה.
הנערה נאנחה והמשיכה להסתכל על דמותה הפשוטה והאהובה עליה כל כך. המראה הפשוט היה המועדף עליה, משום שהוא היה שלה בלבד; שיערה השחור והקצר הגיע עד לאמצע השכמות שלה וירד בגלים קטנים. בדרך כלל הוא היה מסודר, אך כעת הוא היה פרוע משיעור הספורט המעייף שהיה לפני דקות מספר. עיניה היו ירוקות וגדולות, מעוטרות בריסים עבים ושחורים המעוצבים בצורת חתול. פניה היו מעט חדות ורזות. עורה היה שחום עם נמשים סביב אפה הקטן ושפתייה היו אדומות ומעט סדוקות. צלקת בצורת סהר הייתה חקוקה מעל לשפתיה. צלקת זו נגרמה על ידי היצור המתועב הזה שהיא שנאה כל כך אך לעיתים הייתה כה תלויה בו.
היא נשמה עמוק ובחנה את עצמה בשתיקה. חדר השירותים היה ריק למרות ההפסקה שעדיין הייתה בעיצומה.
לפתע היא הרגישה צמרמורת עוברת בגופה והדמות שמול המראה היטשטשה והשתנתה במהירות. הנערה חשה שהמודעות שלה נדחקת הצידה בעוד היצור תופס שליטה ומקבל את הצורה האמתית שלו.
עכשיו המראה שלה- או יותר נכון שלו- היה מושלם. הנערה שנאה שלמות כי זה הזכיר לה את היצור הזה. שיערו של היצור היה בלונדיני וארוך עד מתניו הצרות והמושלמות, והוא ירד בגלים מושלמים; לא הייתה שיערה אחת שלא עמדה במקומה. עיניו של היצור היו ירוקות וגדולות, מעוטרות בריסים עבים ועגולים. עיניו היו בצורת החתול, והיה זה הפרט היחיד שדמה לנערה וליצור ביחד. עורו של היצור היה בהיר וללא פגעים בכלל. שפתיו היו אדומות ומלאות, רכות ויפות. פניו היו עגולות ורכות, ואפו היה קטן ויפה.
הנערה נראתה כמו בובה, ולכן היא שנאה כל כך בובות, שנאה לשחק בהם, ובשל כך נראתה מוזרה בילדותה.
היצור המושלם שהשתקף במראה חייך חיוך נבזי שחשף שורות קטנות של שיניים לבנות וחדות במקצת. הוא התכוון לצאת החוצה מהשירותים כשהנערה עצרה אותו במקום.
"אתה לא!" היא פלטה בכוח רב דרך שפתיו הפתוחות לרווחה של היצור, שהיה מופתע מכוחה הרב של הנערה.
היצור והנערה החלו להיאבק בדממה, כל אחד מהם מנסה להשתלט חזרה על המקום, על הגוף הנכסף כל כך. המראה נראתה כמשתגעת ובכל כמה שניות הדמות השנייה הופיעה ותפסה את המקום מרכזי בתמונה.
לפתע נשמע קול שבירה בודד, ואז דממה. דממת מוות אפשר היה לקרוא לדממה הזו, דממה מעיקה כל כך.
הנערה הרגישה שהיא מצליחה להשתלט על חצי מגופה בלבד, בעוד היצור מצליח להשתלט על חציו השני.
הגוף המחולק לשניים נפל בתאום על רצפת השירותים, מול המראה השבורה לשתיים.
הם הרימו את הראש וראו מראה שזעזע את שניהם לחלוטין; הדמות שהשתקפה מהמראה השבורה הייתה מזוויעה. בכל חלק שבור השתקף מראה אחר, חצי מהדמות בלבד. כל חצי היה מול החצי השני והשווה ביניהם, בין היצור לנערה, בין שתי הנשמות האומללות: שיער שחור וקצר מול שיער בלונדיני וארוך, פנים חדות ורזות מול פנים מלאות ורכות, עור בהיר מול עור כהה, שפתיים מלאות מול שפתיים דקות וסדוקות...
וכך ההשוואה התמשכה מספר שניות עד ששניהם הגיעו לעיניים, הפתח לנשמה. עיניים ירוקות, גדולות ומבוהלות נשקפו מתוך המראה השבורה לשתיים, עיניים כל כך דומות...
הדמות החצויה הרימה את ידה הימנית והניחה אותה ברעד על פניה כמקווה שהעיוות הוא רק במראה, אך כאשר היד נגעה במרכז הפנים שתי הנשמות הגיעו לאמת המרה, האמת הכואבת כל כך.
פיה של הדמות החצויה נפער וצרחה אחת איומה נפלטה מתוך שפתייה, צרחה חזקה ומפוחדת. הצרחה נשמעה למרחק רב, אך למרות הכל אף אחד לא שמע אותה.
___________________________
אהבתם?
(זה אמור להיות מחיאות כפיים בסגנון יומני הערפד *~*)
בכל מקרה... תגיבו !
אוהבת אתכם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
