בוקר טוב לכולם :)
מה שלומכם?
החלטתי לפתוח את הבוקר בעוד פרק של "מראה שבורה"!
מחר אני כבר אתחיל להעלות את הפאנפיקים ^^
בינתיים- אני לא מאמינה שהורידו אותי מניהול בפורטל :(
זה היה עצוב כי באתי לפתוח את הפרוייקט החדש שלי "בית ספר למשחקי תפקידים"...
טוב, אני פשוט אגיש בקשת ניהול נוספת, בטוח אעלה בחזרה ^^
לואי(הכלב שהזכרתי) עוקב אחרי לכל מקום XD
אפילו לשרותים! הוא לא נכנס פנימה ופשוט מחכה לי ליד הדלת עד שאצא XDDD
אז אחרי החפירה הקלה(NOT) על מה שקרה לי בינתיים... הנה הפרק ^^
_____
אליזבת' עמדה מול ארון הבגדים הפתוח בחדר השינה שלה. השעה הייתה שבע בבוקר- היום הראשון ללימודים בבית הספר החדש- ואליזבת' עדיין הייתה לבושה בכותונת הלילה הכחולה הפשוטה שלה, מיואשת כמעט לחלוטין.
מה לובשים ליום הראשון בבית ספר חדש? אליזבת' לא ידעה את התשובה מאחר ומעולם לא למדה בבתי ספר, אלא בבית עם אימה, שהייתה מורה להיסטוריה בבית הספר המחוזי- זה שאליזבת' התכוננה ללכת אליו כנגד רצונה החופשי.
אליזבת' ניערה את ראשה בניסיון לחזור לריכוז. שיערה הקצר השחור התנופף מצד לצד באי סדר, אך היא לא התייחסה לכך.
הכל היה מסובך מדי עבורה... היא כל כך חששה ללכת לשם... אבל אביה רצה בכך...
אליזבת' החזירה את מבטה לארון הבגדים והתחילה להוציא ערמות בגדים, כשבסוף נחו על המיטה האדומה שלוש אופציות בגדים ללבישה. שאר הבגדים שאליזבת' קטלה היו פרוסים בבלגן על רצפת הפרקט החומה, הארון היה ריק עכשיו.
אליזבת' נאנחה. היא התיישבה על הרצפה בין ערמות הבגדים ובהתה בשלושת האופציות שהיו לה, שהראשונה מביניהן הייתה מכנס ג'ינס ארוך, חולצה אדומה קצרה צמודה ומגפיים אדומים. אליזבת' אהבה רק את החולצה... אז היא הזיזה את שאר הבגדים ועברה לאופציה השנייה, שהייתה חצאית כחולה קצרה וחולצה בהירה במקצת מהחצאית. היא תכננה לנעול עם הבגדים האלה נעלי בובה שחורות. אחרי כמה שניות אליזבת' פסלה את האפשרות הזאת, היא לא רצתה להראות נלהבת מדי, וחוץ מזה, הנעליים תמיד הכאיבו לרגליה. לבסוף היא עברה לאופציה השלישית, כמעט מיואשת.
הבחירה האחרונה שלה הייתה מכנסיים שחורים קצרים ונוחים שאליזבת' אהבה וחולצה ירוקה פשוטה. נעלי הספורט השחורות שלה היו על השטיח השחור והעגול, שבדרך כלל ראו אותו, אך כרגע היה מכוסה כמעט כולו בבגדים שהוצאו מהארון.
אליזבת' בהתה כמה שניות בבגדים ואז זרקה את הכל לערמת הבגדים הענקית, שהייתה על הרצפה. היא נשכבה על המיטה, בוהה בערמות הבגדים, שהיו מולה בייאוש כשפתאום נשמעה דפיקה קלה על הדלת.
"את מוכנה?" נשמע קולה של ג'נין מעבר לדלת הסגורה "עוד מעט אנחנו צריכות לצאת".
אליזבת' הציצה בשעון ונאנחה בתסכול "לא אימא" היא ענתה לבסוף "עוד לא התלבשתי".
הדלת נפתחה וג'נין נכנסה פנימה, מחזיקה בידיה הקטנות קופסה קטנה ושחורה.
"לעזור?" היא שאלה בדאגה קלה כשראתה את הסיטואציה מולה. אליזבת' הנהנה בשקט והניחה את ידיה על עיניה בזמן שאימה סידרה והחזירה את הבגדים בחזרה לארון.
"הכל בסדר?" שאלה ג'נין לבסוף, היא התיישבה על המיטה המסודרת כעת והביטה בפנייה- או לפחות בחלק החשוף בפניה. בידה עדיין נחה הקופסה השחורה ונראה, שג'נין נזהרת מאוד איתה.
"אני לא יודעת..." מלמלה אליזבת' והתיישבה. ידיה נופלות מפניה לעבר המיטה "אין לי מושג מה אני אמורה ללבוש...".
ג'נין נאנחה וחיוך קטן עלה על פנייה. היא הייתה מאושרת שבתה מתעסקת בעניינים של בנות גילה, מתנהגת נורמלי יחסית.
"מה?" אליזבת' שאלה בבלבול כשראתה את החיוך על פניה של אימה.
"כלום" היא ענתה לה "מה חשבת ללבוש?".
"אני לא יודעת" אמרה אליזבת' בייאוש "אני פשוט לא יודעת".
ג'נין הניחה את הקופסה השחורה על המיטה בעדינות ונעמדה, הולכת לעבר הארון.
אליזבת' בהתה כמה דקות בשיערה הבלונדיני והארוך של אימה, שקצוות אפורות היו שזורות בה. היא קינאה לעתים קרובות בשיערה של אימה, בגלל האורך שלו.
"את רוצה חולצה ומכנס?" ג'נין קטעה את מחשבותיה "או שאת רוצה שמלה קצרה?".
"לא אכפת לי" אליזבת' אמרה בשקט והורידה את מבטה, נתקלת בקופסה השחורה "מה זאת הקופסה?" היא שאלה בסקרנות ולקחה את הקופסה בזהירות. בוחנת אותה מכל צדדיה.
הקופסה הייתה שחורה לחלוטין, עם מכסה שחור שמנעול כסוף היה על פתחה. ההרגשה הייתה של משי ואליזבת' הבינה, שהקופסה הייתה עטופה בבד השחור ושזה לא היה הצבע המקורי שלה.
"אני כבר אראה לך" אמרה לה ג'נין בשקט, היא הביאה לה מכנס קצר שחור וחולצה אדומה "תתלבשי קודם".
אליזבת' הנהנה בבלבול ונעמדה, מחזירה לאימה את הקופסה בהרגשה מוזרה, לוקחת את הבגדים ונכנסת לשירותים.
כשהיא עמדה מול המראה ההרגשה המוזרה התעצמה בתוכה.
זאת הקופסה... היא הבינה, הקופסה עוררה משהו ביצור...
היא נאנחה בשקט והסיטה את מבטה מהמראה, מתלבשת באיטיות. כשסיימה אליזבת' יצאה מהשירותים והתיישבה מול אימה. שיערה עדיין היה פרוע.
ג'נין נאנחה בחיוך ולקחה מברשת שיער אדומה, שנחה על מדף הספרים וסימנה לאליזבת' להסתובב "אל תדאגי" אמרה ג'נין בחיוך כשסירקה בעדינות את שיערה של אליזבת' "יהיה לך טוב שם".
אליזבת' נאנחה בשקט ועצמה את עיניה "ומה אם יקרה משהו?" היא שאלה "מה אם היצור יתפרץ שוב?".
"היא לא תתפרץ" אמרה ג'נין בחיוך קטן, אבל חוששת "כבר כמה זמן שלא הרגשת אותה?".
"שבועיים" השיבה לה אליזבת' "רק רעידות קטנות...".
"רואה?" אמרה ג'נין "כלום לא יקרה".
היא הניחה בצד את המברשת וסובבה את אליזבת' אליה "עכשיו השיער שלך מסודר" היא אמרה ברכות ולקחה לידה את הקופסה השחורה.
אליזבת' הורידה את ראשה והביטה בקופסה, בזמן שג'נין הוציאה מתוך חולצתה שרשרת זהובה עם מפתח מחובר אליו.
"מעולם לא ראיתי את השרשרת..." מלמלה אליזבת' בשקט כשג'נין הורידה את השרשרת מצווארה ופתחה את הקופסה.
"זה כי עד עכשיו לא חשבתי שתצטרכי את זה" היא ענתה בשקט והניחה את הקופסה על השמיכה האדומה בעדינות.
"מה זה?" שאלה אליזבת' בבלבול "למה אני צריכה את זה עכשיו?".
ג'נין חייכה חיוך מריר במקצת והוציאה מתוך הקופסה שרשרת ארוכה וכסופה, שמפתח כסוף קטן היה מחובר אליו.
"מפתח?" שאלה אליזבת' בגיחוך קל "שמרת על שרשרת עם מפתח בעזרת שרשרת עם מפתח?".
"אל תצחקי" אמרה לה ג'נין בחיוך "השרשרת הזאת היא לא סתם שרשרת".
אליזבת' השתתקה והביטה באימה בבלבול, היא לא הבינה למה השרשרת מיוחדת...
היא הרגישה את ליבה הופך פתאום למהיר, ומודעותה לשנייה אחת נדחקה הצידה. בהתקף השליטה של היצור היא הרימה את ידה לעבר השרשרת, כרוצה לקחת אותה לעצמה.
"לא" הרחיקה ג'נין את השרשרת במהירות כשראתה ששיערה של אליזבת' השתנה במהירות "עדיין לא".
אליזבת' נאבקה כמה שניות עד שהצליחה לחזור ולשלוט על גופה. היא נשמה עמוק וניסתה להירגע.
"למה היא רוצה את זה?" אליזבת' שאלה בשקט כשהרגישה שהיא נושמת באופן רגיל.
"כי השרשרת הזאת הייתה שייכת לה" אמרה ג'נין בשקט.
בתוך תוכה אליזבת' הרגישה שהיצור מסכים עם אימה, שהיצור רוצה את השרשרת באופן נואש כמעט.
"ולמה עכשיו את מביאה לי את השרשרת?" שאלה את אימה בחשש קל.
"את השרשרת הזאת בנות המשפחה שלנו קיבלו בגיל שש עשרה" ענתה ג'נין בזמן שידיה שיחקו בשרשרת היפה "כבר שבעה דורות זה מתנהל כך".
"וזה התחיל אצלה?" שאלה אליזבת' בהתרגשות קלה "מי הביא לה את זה? למה זה הועבר רק לבנות?".
היא רצתה לשאול את אימה כל כך הרבה שאלות. הייתה זאת הפעם הראשונה, שאימה דיברה על היצור הזה בהרחבה. מזכירה אותה בעזרת חפצים שהיו לה, משהו שגרם לה להיות יותר מוחשית.
"אני אספר לך את הסיפור כשתחזרי מבית הספר" אמרה לה ג'נין בחיוך קטן "אנחנו עומדות לאחר".
היא סובבה את אליזבת' והניחה את השרשרת על צווארה בעדינות, סוגרת את הסוגר הכסוף והקטן.
"את מבטיחה אימא?" אליזבת' שאלה וסידרה את שיערה, נוגעת בשרשרת באצבעה.
בתוך תוכה היא שוב הרגישה את היצור, כאילו הוא רוצה לומר משהו. היא לא הביאה לו את האופציה להשתלט והורידה את ידה מהשרשרת.
"אני מבטיחה" השיבה לה ג'נין אחרי כמה שניות ונעמדה מהמיטה "כדאי שנלך".
אליזבת' הביטה בה בשקט ואז הנהנה, נעמדת ולוקחת נעלי ספורט שחורות פשוטות.
"אני אלך להכין לך משהו לאכול" אמרה ג'נין "תיקחי את המחשב שלך וכמה מחברות בתוך התיק, נכין את מערכת השעות ביחד עם המחנכת שלך".
אליזבת' הנהנה שוב בהיסח הדעת. היצור שבתוכה הלם בחזקה עכשיו ורצה לצאת החוצה ולגעת בשרשרת. היא התכווצה מעט, אך אימצה את ראשה והתעלמה מהיצור.
ג'נין הביטה בבתה בעצב קל ויצאה מהחדר, הולכת למטבח לסיים לעשות את הסידורים האחרונים לפני היציאה.
אחרי כמה דקות אליזבת' הייתה מוכנה. היא עמדה מול המראה שלה, התיק היה על גבה.
היא נאנחה בשקט, בתסכול וניערה את ראשה כשהרגישה עוד הלימה מכיוון היצור.
"תתנהגי יפה" אליזבת' מלמלה "בבקשה...".
לא הייתה תשובה, כמעט כמו תמיד, רק בפעמים נדירות היה נדמה לאליזבת' שהיצור עונה לה.
"בואי אליזבת'!" ג'נין קראה מהמטבח "אנחנו מאחרות!".
"אני באה אימא!" קראה אליזבת' ופתחה את הדלת, יוצאת ממנה לעבר המסדרון.
דלת חדר השינה נשארה פתוחה, כמו החששות של אליזבת' ושל אימה.
"אני מוכנה אימא" אליזבת' אמרה כשהיא נעמדה ליד אימה, שהייתה ליד דלת הכניסה הכחולה והמתפוררת למראה.
"אז נצא לדרך" אמרה ג'נין בחיוך ויצאה החוצה, אליזבת' אחריה.
_____
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
