wordplay

בוקר טוב :פיהוק:

טוב... כבר לא בוקר אבל  עדיין אני עייפה.

להיות חולה זה בכלל לא כייף ><

בכל מקרה, הנה הפרולוג של 'בחזרה אל העבר'

קוראים ותיקים- העברתי על זה בטא נוסף כך שככל הנראה יהיו שינויים.

שימו <3

___

"הארי! הארי!" אנה צעקה לעבר הארי, שישב בספריה ולמד(או ניסה) לשיעור שיקויים, השעה הייתה 7 וחצי בערב.
"מה אנה?" שאל את הנערה שרצה אליו, נערה עם שיער שחור ארוך ועיניים כחולות בהירות. אחרי שחטף מבט כועס ממאדם פינס- הספרנית, שאל שוב בשקט.
"מה היית עושה אם הייתי אומרת לך שמצאתי שיקוי שיכול להחזיר אותנו בזמן ושהיית יכול לראות את ההורים שלך?" שאלה אנה, יושבת לידו בשמחה, מחזיקה בספר ענקי אדום וישן.
זו הייתה השנה החמישית שלהם והארי בדיוק ראה את הזיכרון של סנייפ מהשנה החמישית שלו וראה את אביו ומאז נכנס לדיכאון, ואנה בלק* ניסתה לעודד אותו.
"הייתי אומר לך שאת מטורפת, משוגעת וגאונה, ושאת יותר מדי דומה לאבא שלך והייתי מתחנן שנעשה את השיקוי" אמר.
"אז תגיד את זה! כי מצאתי שיקוי שיכול לעזור לנו לחזור לעבר!" אמרה, מעודדת מכך שהוא יצא מהדיכאון ושיערה הפך לאדום אש(אנה היא מטמורפמאגוס)
"ומי עזר לך בזה? הרמיוני?" שאל, כי זו לא דיברה אתו כבר כמה ימים אחרי הריב שלהם והוא ניסה להתפייס.
"האמת.. זה היה רמוס" אמרה בלחש, מסמיקה לשם, היא הייתה דלוקה עליו מאז השנה השלישית שלהם, וזה שהוא היה החבר הכי טוב של אביה ושל אבא של החבר הכי טוב שלה לא עזרה כל כך.
"מתי דיברתם?"
"שלחתי לו מכתב והוא אמר לי את השם של הספר ומסר לך שלא תיכנס לדיכאון" אמרה בחיוך מעודד.
"ומה סיריוס אמר?" שאל, את השם הוא אמר בלחש.
"הוא אמר שאני דומה לו יותר מדי" אמרה בחיוך שבאמת דמה לסנדק שלו-חיוך נבזי שלפני עשיית מתיחה.
"אתה באמת רוצה לעשות את זה?" שאלה ברצינות אחרי כמה דקות של שקט, שבהן הארי חשב על הוריו והקונדסאים.
"כן" אמר בהחלטיות.
"יופי! כי השיקוי הזה קצת מסובך" אמרה, פותחת את הספר בעמוד שסימנה.
"אנחנו צריכים קרן חד קרן, עור של דרקון, עיני לטאה..." היא התחילה לקרוא את הרשימה אך הוא עצר אותה.
"ווואו, חכי רגע! איך נשיג את כל המצרכים האלה?" שאל
"חלק יש בארון התלמידים וחלק ניקח מהארון של סנייפ" אמרה בחיוך.
"מתי נעשה את כל זה?" שאל, בזמן שיצאו מהספרייה והתקדמו לעבר חדר המועדון.
"מחר ניפגש בחצות בחדר הנחיצות ונכין את השיקוי, אני אביא את החומרים שאין בארון התלמידים, ניקח את רון והרמיוני אתנו?"
"האמת... אני מעדיף שרק אני ואת נלך טוב?" שאל הארי, מסמיק קצת.
"טוב" אנה חשבה שהסומק מתאים להארי והתעשתה אחרי כמה שניות "השיקוי יהיה מוכן רק אחרי שבוע שאנחנו מסיימים לרקוח אותו ונצטרך להוסיף גם טיפה מהדם שלנו" אמרה אחרי כמה שניות.
בינתיים הם הגיעו לתמונה של האישה השמנה ונכנסו(הסיסמא הייתה נצנוצי פיות).
"אוו וכמעט שכחתי, כשתיכנס לחדר הנחיצות תחשוב על המשפט: אני צריך מקום לרקיחת שיקויים שרק הקונדסאים יוכלו להיכנס אליו-שלוש פעמים" אמרה ועלתה לחדר הבנות.

הארי נשאר שם עוד כמה דקות ועלה לחדר הבנים, ממלמל לעצמו "היא יותר מדי דומה לו..." וגיחך.

___

אז... איך?