wordplay

שבת שלום לכם ^^

סורי שלא כתבתי כלום אתמול... ציירתי עד אמצע הלילה ואז נרדמתי XD

אולי אני אעלה לפה ציורים שלי.... נראה כבר.

בכל מקרה, הנה הפרק הראשון :)

___

-למחרת בחצות-
"הכול מוכן" אמרה אנה וניגבה את מצחה שהזיע מהחום שנפלט מהשיקוי שהיה בצבע אדום דם.
"מה עושים עכשיו?" שאל הארי, שקם לעבר הספות האדומות והתנשם בכבדות.
"במשך השבוע נצטרך לבוא לפה כמה פעמים להכניס כמה טיפות דם ולערבב עד שהשיקוי יצא אדום-סגלגל, ככה כתוב בספר" אמרה, סגרה את הספר הענק, התיישבה לידו והסתכלה עליו ברצינות, שיערה בצבע שחור חלק ועיניה אפורות- כמו של אביה.
"אז השיקוי יהיה מוכן בעוד שבוע מהיום נכון?" שאל כדי להפיג את השתיקה שנוצרה.
"כן, אבל אני צריכה לבדוק שאתה יודע כמה פרטים על הנסיעה וזה חשוב מאוד אז תקשיב!- אסור שאף אחד חוץ מדמבלדור ידע שאנחנו מהעתיד ולו אנחנו נגיד שהוא העתידי שלח אותנו לאיזושהי משימה שנוגעת לקונדסאים ולוולדמורט, כי אז הוא יגיד שאסור לנו להישאר שם. ונצטרך להיות זהירים יותר כשזה נוגע אליהם. הכול מובן?" שאלה אותו בקול ברור.
"הכול מובן" אמר וחייך בהתרגשות "אני לא מאמין שבעוד שבוע מהיום אני אפגוש את ההורים שלי בשר ודם ושאת תוכלי אולי לראות מי הייתה אימא שלך!"
"אם כך, תתחיל להאמין כי עוד שבוע זה יקרה" אמרה וחייכה בפעם הראשונה באותו ערב, אחרי שגילתה שהוא לא מתכוון לסגת.
-כעבור שבוע-
"אתה מתרגש?"
"קצת, ואת?"
"גם"

הם ישבו בחדר הנחיצות בחצות וסיימו את ההכנות האחרונות.
"הבאת את התיק?" שאל אותה בחשש
"כן" אמרה והוציאה מכפלי גלימתה ארנק קטן ופשוט.
"והכל בפנים?"
"אחרי שהרמיוני עשתה את לחש ההרחבה, כן"
"גם המפה והגלימה?"
"כן הארי"
"עוד כמה זמן?" שאל בפעם החמישית
"עוד חמש דקות"

הם ישבו בשקט כמה שניות עד שאנה קפצה בלחץ, שיערה משנה את צבעו בקצב מהיר.
"שכחתי מהדבר החשוב מכל!" הארי הסתכל עליה בבלבול "מה?"
"אנחנו לא יכולים להישאר עם השמות המקוריים שלנו! זה יהיה יותר מדי מחשיד! צריך לעשות לנו סיפור כיסוי"
"אז איך נקרא לעצמינו?" שאל בקול מרגיע, משדל אותה לשבת חזרה ולהירגע.
"אני חושבת שעדיף אם נגיד שאנחנו אחים לא? ונשנה רק את שם המשפחה כי ככה לא נתבלבל" היא התיישבה על הספה אבל עדיין לחוצה קצת.
"אוקיי אז איך נקרא לעצמנו? יש לך שם בראש?"
"האמת, חשבתי שאולי שנשאיר את שם המשפחה שלך כי בדקתי וראיתי שבזמן הקונדסאים השם פוטר היה ממש נפוץ"
"אנה פוטר... אמ... זה נשמע טוב" גיחך ומרפק אותה קלות,
"מצחיק מאוד הארי" זייפה קול נוזף אך אחרי כמה שניות היא נכנעה והם התחילו לצחקק.

"זה מוכן?"
"כן" אמרה וקמה לעבר השיקוי שבעבע ונהיה סמיך מעט, הארי ישב לידה.
"הכוסות אצלך?" שאלה
הוא העביר אליה את שתי הכוסות, היא שמה לב שהם רועדות קצת
"אתה בטוח שאתה רוצה את זה?" הניחה את ידה על שלו והרגיעה אותו.
"אני בטוח" היא מזגה את השיקוי הסמיך לשתי הכוסות והגישה לו אחת, ידה רועדת מעט.
"את לחוצה?"
"כן, אבל נעשה את זה"
"איזה טעם יש לזה?" שאל, מסתכל על השיקוי במעט חלחלה, השיקוי היה בצבע אדום סגלגל מוזר.
"אני מקווה שאין לו טעם כי אחרי מה שהכנסנו לתוכו..." אנה רעדה בחלחלה מעט גם כן
"אם זה עובד, אני כל כך גורם לסנייפ לאכול את הכובע על מה שהוא אמר" אמר בכעס קל.
"השיקוי יעבוד, סנייפ לא היה בשכבה של הקונדסאים? כי נוכל לגרום לו להרבה צרות שם, שישלם על הכל" גיחכה ברשעות על המחשבה שסנייפ יענש על הרבה דברים שהוא עשה לגריפינורים מהשנה הראשונה שלהם.
"צודקת" חייך בחולמנות.
"אז שנשתה?"
"כן"
"לחיים" אמרו ושתו את השיקוי הסמיך.
נשמע קול חזק ומהדהד של 'קראק' ושני הגריפינדורים נעלמו בהבזק של אור חזק.
__

איך ?

עד כאן להיום...