זהו בלוג שמשלב שני בלוגים. הילדה בשחור וanabel123. אנחנו נפרסם שירים, פאנפיקים, סיפורים, המלצות וביקורות. יהיו פה גם דברים שאנחנו כותבות וגם של אחרים. |
| 8/2012
יום ההולדת הנורא ביותר... או שלא?
היי לכולם,
הפיקצר הזה נכתב על ידי מור. הפרק השני של הורד השחור יתעקב טיפה בגלל שמור איבדה את הדיסק און קי שעליו היה הפרק.... אז אנחנו מתנצלות ומקוות שתהנו מהפיקצר ^^
הלנה ומור
"תכין לי את זה כבר!" שמע הארי את צעקותיו של בן דודו מהמטבח. "יותר מהר!"
הוא נאנח בשקט ומיהר לטגן את ארוחת הערב. הוא לא האמין שהם... טוב, הוא לא הופתע שהם שכחו את יום הולדתו – שוב.
היה זה יום ההולדת התשיעי שלו... שמונה שנים של התייחסות קלה לפחות מצד משפחתו המאמצת, אבל עכשיו – כלום של ממש.
מהבוקר דודיו התנהגו אליו כרגיל – כלומר, כמו אל חתיכת זבל שהתגנבה לבית שלהם.
אם הדבר היה קורה בזמן אחר הוא היה מתעלם מכך וממשיך הלאה, אבל לאחר שהדודה שלו הכריחה אותו לקרצף את כל הבית, קצת נמאס לו.
כל היום הוא רק עבד; הוא הרגיש ממש כמו הגרסה הגברית של סינדרלה ההיא מהאגדות – רק שבאגדה שלו לא היתה פיה טובה.
דוד ורנון שנא את הזמנים בהם הארי הזכיר פיות או קסמים, כאילו היה משהו אסור באזכורים הללו. הארי לא הבין את זה – אבל מצד שני, הוא אף פעם לא הבין את דודיו...
"זה מוכן?!" שאל דאדלי מפתח המטבח. בידיו השמנות היתה מתנה ענקית, ארוזה בתוך עטיפה ירוקה.
"מה זה?" שאל הארי בסקרנות והביט במתנה. 'אולי זה בשבילי...' חשב לעצמו בתקווה קלושה.
"דודה מארג' הביאה לי," דאדלי אמר בסיפוק, מגחך לנוכח פניו העגומות של בן דודו. "עכשיו, זה מוכן או לא?"
"מוכן..." מלמל הארי והעביר את הארוחה לצלחת, הניח אותה על השולחן ופנה לצאת החוצה.
"שמעתי שזה יום ההולדת שלך," דאדלי אמר פתאום. הארי נעצר והסתובב אליו במהירות. 'דאדלי זכר משהו?' שאל את עצמו בתדהמה. 'ואולי...'
"רציתי לבדוק, כי לא קיבלת מתנות או אמרו לך מזל טוב." הוסיף דאדלי בגיחוך מרושע שגרם להארי להיאנח ולהסתובב. לצאת מהמטבח.
הוא הביט בתמונות שהיו במסדרון ואז המשיך ללכת עד שהגיע לדלת הכניסה. הוא החליט לצאת החוצה לאוויר הלילה.
מבט בשעון הורה לו שהשעה אחת עשרה – עוד שעה ויום הולדתו עבר. הרגשה משונה בתוכו אמרה לו לפתוח את הדלת ולצאת – וכך עשה.
הוא יצא מהבית המטופח-מדי והלך החוצה לעבר השער ונעצר כשהגיע לכביש. הכל היה שקט מדי... הארי החל לצעוד לאורך המדרכה כשראשו מושפל לאדמה וצעדיו כבדים.
אחרי זמן מה, הוא שמע צלילי שעון חזקים. כשהרים את ראשו ראה את מגדל השעון שהיה במרכז העיר. כשהביט במחוגים ראה שכבר חצי שעה עברה. עוד חצי שעה יום הולדתו עובר... ומשום מה, הארי הרגיש שהיה זה יום ההולדת הכי נורא שהיה לו אי פעם.
פתאום מישהו נתקל בו מאחור. הוא מעד וכמעט נפל לאדמה, עד שבשנייה האחרונה יד קטנה החזיקה בו ועזרה לו להתייצב.
"סליחה," נשמע קול דקיק. הוא הסתובב וראה נערה חומת שיער בת גילו בערך. על שיניה היה גשר ועיניה היו חומות ונוצצות. "לא שמתי לב לאן אני הולכת."
"זה בסדר," אמר הארי בשקט, נבוך מעט ומבולבל. "זו לא אשמתך."
"אני הרמיוני גריינג'ר," אמרה בחיוך והושיטה את ידה ללחיצה חברותית. "ואתה?"
"הארי פוטר," הוא השיב ולחץ את ידה בהפתעה. הוא לא ידע מה גרם לה להתייחס אליו כך כשהיה לבוש בסמרטוטים של דאדלי...
"שם יפה, הארי." היא אמרה בחיוך ואז הביטה בשעון. "עוד חמש דקות חצות..." היא מלמלה. "לידיד שלי יש עוד חמש דקות יום הולדת... אני ממהרת אליו."
הארי הרגיש צביטה נוספת בתוכו כשהמילים נפלטו מפיו: "יום ההולדת שלי נגמר בעוד חמש דקות," הוא אמר.
"באמת?" שאלה הרמיוני בהפתעה. "בן כמה אתה?"
"תשע" ענה לה הארי בחיוך קטן.
"מזל טוב," היא אמרה בחיוך וחיבקה אותו חיבוק קטן. "מזל טוב, הארי."
"תודה," הוא אמר לה, מופתע מאוד, כשהשעון צלצל חצות.
"חייבת לרוץ," הרמיוני אמרה באכזבה קלה. "אולי נתראה יום אחד."
"אולי," אמר הארי באכזבה אך גם במן תחושה... טובה.
"ביי, הארי," היא אמרה בחיוך והמשיכה לרוץ. אחרי כמה דקות היא נעלמה מעיניו.
הארי הביט באופק ואז חיוך עלה על פניו. אולי זה לא היה יום ההולדת הנורא ביותר שלו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: