הנה כבר סוף החופש הגדול, אני עומדת מול המראה ומסתכלת כמה גדלתי. כמה גבהתי, כמה השיער שנצבע רק לפני תקופה קצרה כבר גדל ורואים שורשים, בגד שהיה עצום בתור קטנה- נראה עכשיו קטן, פתאום הנדנדות וגני השעשועים נראים חסרי תוכן ולא נותנים לי תשוקה לחזור אליהם יותר, חפצים שאהבתי נראים לי עכשיו כה משונים, תמונות מזכירות לי אנשים שלא נשמר איתם הקשר, שירים מזכירים לי תקופות שלא אשוב אליהן וברכות מזכירות לי את השנה שחלפה ותמה לה, והו, כמה מהר היא חלפה.

אך בלי שום התראה מראש, בלי מצמוץ מהקטן שבקטנים- הזמן נעלם לו, תקופות השתנו להן, אנשים בסביבה הלכו לדרכם, וכך, גם אני.

יש רגעים בהם אני קוראת מכתב שכתבו לי, ופתאום דמעה זולגת מעיני. לא מהדברים הכתובים שם, אלא ממה שהם מזכירים לי. 

השנה הזו חלפה לי במהירות האור. גדלתי כל כך הרבה- במראה ובאופי, שיניתי דברים שלא אהבתי בסביבה שלי או בעצמי, למדתי מאנשים, ממקומות ומחפצים. קראתי טקסטים שהלוואי שכולם יתקלו בהם בחייהם, שיניתי צורת מחשבה, העמקתי בשאלות כאלו ואחרות ולימדתי חניכים על ערכים ועל כבוד.

כל כך הרבה השתנה השנה, אני כל כך השתנתי השנה! לא יאמן שרק מלפני פחות דקה הייתי ילדה חסרת ביטחון, חסרת ערכים או עקרונות. פתאום אני מרגישה כל- כך גדולה, כל- כך בוגרת. אני מסתכלת על אנשים שהייתי מסתובבת איתם, ופתאום הם נראים לי שטחיים וחסרי תוכן, וזה מצחיק- כי עד לא מזמן הייתי בדיוק כמוהם. במבט לאחור הבנתי שמצאתי בעצמי כל כך הרבה דברים שלא הייתי מודעת בכלל שהיו לי אותם כל הזמן מתחת לאף- נחישות, כוח רצון, רצון שיהיה יותר טוב וכוח לשנות את זה למצב האידאלי בו אני רואה דברים. אני חושבת שהשנה הזו הייתי לי יותר משמעותית מכל שנה אחרת, השנה למדתי על עצמי. וזה הדבר הכי טוב שיכלתי לעשות. זה הדבר הכי טוב שכל אחד היה יכול לעשות.

אומרים שצריך לנצל כל רגע ורגע. כמובן שזה לא אפשרי לעשות כל מה שרוצים בכל זמן שרוצים- יש מטלות, עבודות, מבחנים ולפעמים גם כן, אין רצון.

אבל בדיעבד- אני מרגישה שניצלתי את חיי וחייתי בהם. הרגשתי מה זו אהבה, ידעתי מה ההרגשה להיות נחשקת ומה ההרגשה גם לא להיות. כתבתי מכתבים מהלב לאנשים שחשובים לי, השקעתי באנשים, בסביבה ובעצמי. קראתי, למדתי, השכלתי וגם העברתי הלאה את מה שהבנתי בעצמי. נעזרתי באנשים וגם עזרתי לאחרים. טיילתי בארץ ובעולם, הכרתי אנשים חדשים ותרבויות חדשות. החלפתי מעגלים סביבתיים, הגעתי לשלמות עם עצמי, כתבתי, שרתי, רקדתי, תופפתי, צחקתי, בכיתי, ציירתי, ראיתי, שמעתי, צללתי, שחיתי וצילמתי. השתתפתי בסופי שנה וקיבלתי סולו כל פעם- בדיוק כמו שקיוויתי כל כך, השתתפתי בתערוכת צילום, הצטלמתי ושיניתי פשוט כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה אנשים! חוויתי המון- חוויות טובות יותר, טובות פחות.. הגעתי למצב בו אני מסתכלת על עצמי ועל איפה שאני נמצאת היום- ואני מרוצה. אני מרוצה!!! 

אני מקווה שהשנה הזו תהיה אפילו טובה יותר מהקודמת! (אם זה בכלל אפשרי..)

עלה נעלה- כי הכל נוכל!