שמעתי בעצתה של חברה טובה, ואלו עשרת המטרות שלי לשנה הקרובה לבוא:

1. לשמוח, ליהנות, לצחוק.

2. להרגיש משוחררת- עם אנשים חדשים ועם אנשים שאני כבר מכירה.

3. לעמוד בלוח זמנים שאני מציבה לעצמי.

4. להוציא ציונים שמספקים אותי.

5. לחזור לעשות ספורט קבוע.

6. לשמור על חדר מסודר.

7. לעזור יותר בבית.

8. לא לשמור בבטן.

9. להיות אני.

10. שתהיה שנה משמעותית.

מה עשרת המטרות שלכם לשנה הקרובה? :)

ר'.

אם היית יודע כמה מילים יש לי להגיד לך. כל כך הרבה שאני אפילו לא מצליחה לנסח את זה בצורה הכי טובה שאפשר. אני חושבת שכתבתי את זה לפחות חמש פעמים מחדש כבר.

רציתי להתייעץ אתך על משהו. משום מה דווקא אלייך החלטתי לפנות. אולי זה בגלל שאתה גבר.. אולי בגלל שאתה החבר הכי טוב שלי ותוכל לייעץ לי בצורה שאתה יודע שתשפיע עלי הכי טוב..

השבוע נסעתי לבית ריק באיזה חור בדרום, לפגוש חברים ישנים שלא ראיתי המון זמן. ובמפתיע (לא), היה שם מישהו שכמו שאתה יודע, לפני כמה חודשים קצרים מאוד רציתי אותו, ובגלל המרחק בעיקר, זה לא הלך. בכל מקרה, ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחצר של הבית, סביבות העשרה אנשים- והתחלתנו לשתות. לא התכוונתי בכלל לשתות הרבה, לא התכוונתי שזה ישפיע עלי בכלל כל כך הרבה! אבל אתה יודע, מסתבר שטקילה זה חזק.. מפה לשם האלכוהול עלה לי לראש, ואני בטיפשותי יצאתי איתו לסיבוב. אתה צריך להבין שמעבר לפעם ההיא שהתנשקנו, אנחנו חברים מאוד טובים. אנחנו מספרים אחד לשני הכל, באמת הכל! עברנו את הסיפור ההוא מזמן, והרגש אליו גם עבר איתו. ובכל זאת, התנשקנו. ר', אומרים שכשנכנס יין- יצא סוד. ואם הוא לא יצא במילים, הוא נכנס עמוק לתוך הראש. כנראה שהנשיקה איתו עוררה מחדש את הרגשות שלי אליו. רגשות שלא חשבתי שנשארו בי עוד.

זה היה יכול להיות מאוד נחמד, אילולא היה לי חבר ברקע. אבל מה חבר? הבן- אדם הכי מדהים שאי פעם יכלת לפגוש! הוא מהאנשים האלה שאתה מכיר, ופשוט אומר וואו. יש לו אופי מדהים- חזק ושאפתני, עומד על דעותיו ועקרונותיו (והו, יש לו הרבה מאלה), יודע ליהנות מהחיים ולנצל אותם עד תום.

לפני שנהיינו זוג היינו החברים הכי טובים. הוא עדיין החבר הכי טוב שלי (אני מקווה..). אני מכירה אותו כל כך טוב כבר, שאני יודעת לפי כל 'פיפס' שהוא מוציא מהפה, מה כבר יהיה המשך המשפט. אני יודעת לזהות שהוא עצבני רק לפי המבט שלו, מתי טוב לו רק לפי איך שהוא הולך, ומתי הוא מאוכזב- רק לפי הטון שלו. אני מכירה אותו כל כך טוב, שאני יודעת שלמרות שהוא אומר שהוא ציפה את זה ממני, הוא לא באמת ציפה לזה. אף אחד לא ציפה.. ובכל זאת- קרה.

להגיד לך שאני אוהבת אותו בתור בן זוג? אני עוד לא יכולה. להגיד לך שאני אוהבת אותו בתור בן אדם? אני יותר מיכולה! אוהבת ומכירה אותו כל כך, שעוד מלפני שהתחלנו לדבר, ידעתי מה ואיך הוא הולך להגיב.

אז אם אני כל כך אוהבת אותו, למה בעצם שכשהוא שאל איתי אם אני רוצה בכל זאת להמשיך לנסות, נרתעתי? בגלל הרגשות שלי לבחור השני? בגלל שאני לא בטוחה שאני מוכנה כמו שחשבתי שאני לקשר רציני עכשיו? בגלל שאני לא מבינה את זה שהוא אף פעם לא עוזב אותי, לא בורח ומשאיר אותי לבד למרות כל הקשיים? כי אני מפחדת לגלות שלא ארגיש אליו את מה שאמורים להרגיש בקשר? בגלל שאנחנו לפני ואחרי הכל חברים כל כך טובים, ואני לא מצליחה להסתכל עלינו למעבר לכך? או אולי, בגלל שמפחיד אותי שהוא כל כך מדהים, ויהיה לי קשה לגלות אם זה לא יעבוד בינינו?

ר', אני רוצה שתענה לי בתור נקודת מבט של החבר הכי טוב שלי, ולא מנקודת המבט של בן הזוג שלי. היית מתגבר במקומי על כל הפחדים ונלחם עלייך?

הנה כבר סוף החופש הגדול, אני עומדת מול המראה ומסתכלת כמה גדלתי. כמה גבהתי, כמה השיער שנצבע רק לפני תקופה קצרה כבר גדל ורואים שורשים, בגד שהיה עצום בתור קטנה- נראה עכשיו קטן, פתאום הנדנדות וגני השעשועים נראים חסרי תוכן ולא נותנים לי תשוקה לחזור אליהם יותר, חפצים שאהבתי נראים לי עכשיו כה משונים, תמונות מזכירות לי אנשים שלא נשמר איתם הקשר, שירים מזכירים לי תקופות שלא אשוב אליהן וברכות מזכירות לי את השנה שחלפה ותמה לה, והו, כמה מהר היא חלפה.

אך בלי שום התראה מראש, בלי מצמוץ מהקטן שבקטנים- הזמן נעלם לו, תקופות השתנו להן, אנשים בסביבה הלכו לדרכם, וכך, גם אני.

יש רגעים בהם אני קוראת מכתב שכתבו לי, ופתאום דמעה זולגת מעיני. לא מהדברים הכתובים שם, אלא ממה שהם מזכירים לי. 

השנה הזו חלפה לי במהירות האור. גדלתי כל כך הרבה- במראה ובאופי, שיניתי דברים שלא אהבתי בסביבה שלי או בעצמי, למדתי מאנשים, ממקומות ומחפצים. קראתי טקסטים שהלוואי שכולם יתקלו בהם בחייהם, שיניתי צורת מחשבה, העמקתי בשאלות כאלו ואחרות ולימדתי חניכים על ערכים ועל כבוד.

כל כך הרבה השתנה השנה, אני כל כך השתנתי השנה! לא יאמן שרק מלפני פחות דקה הייתי ילדה חסרת ביטחון, חסרת ערכים או עקרונות. פתאום אני מרגישה כל- כך גדולה, כל- כך בוגרת. אני מסתכלת על אנשים שהייתי מסתובבת איתם, ופתאום הם נראים לי שטחיים וחסרי תוכן, וזה מצחיק- כי עד לא מזמן הייתי בדיוק כמוהם. במבט לאחור הבנתי שמצאתי בעצמי כל כך הרבה דברים שלא הייתי מודעת בכלל שהיו לי אותם כל הזמן מתחת לאף- נחישות, כוח רצון, רצון שיהיה יותר טוב וכוח לשנות את זה למצב האידאלי בו אני רואה דברים. אני חושבת שהשנה הזו הייתי לי יותר משמעותית מכל שנה אחרת, השנה למדתי על עצמי. וזה הדבר הכי טוב שיכלתי לעשות. זה הדבר הכי טוב שכל אחד היה יכול לעשות.

אומרים שצריך לנצל כל רגע ורגע. כמובן שזה לא אפשרי לעשות כל מה שרוצים בכל זמן שרוצים- יש מטלות, עבודות, מבחנים ולפעמים גם כן, אין רצון.

אבל בדיעבד- אני מרגישה שניצלתי את חיי וחייתי בהם. הרגשתי מה זו אהבה, ידעתי מה ההרגשה להיות נחשקת ומה ההרגשה גם לא להיות. כתבתי מכתבים מהלב לאנשים שחשובים לי, השקעתי באנשים, בסביבה ובעצמי. קראתי, למדתי, השכלתי וגם העברתי הלאה את מה שהבנתי בעצמי. נעזרתי באנשים וגם עזרתי לאחרים. טיילתי בארץ ובעולם, הכרתי אנשים חדשים ותרבויות חדשות. החלפתי מעגלים סביבתיים, הגעתי לשלמות עם עצמי, כתבתי, שרתי, רקדתי, תופפתי, צחקתי, בכיתי, ציירתי, ראיתי, שמעתי, צללתי, שחיתי וצילמתי. השתתפתי בסופי שנה וקיבלתי סולו כל פעם- בדיוק כמו שקיוויתי כל כך, השתתפתי בתערוכת צילום, הצטלמתי ושיניתי פשוט כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה אנשים! חוויתי המון- חוויות טובות יותר, טובות פחות.. הגעתי למצב בו אני מסתכלת על עצמי ועל איפה שאני נמצאת היום- ואני מרוצה. אני מרוצה!!! 

אני מקווה שהשנה הזו תהיה אפילו טובה יותר מהקודמת! (אם זה בכלל אפשרי..)

עלה נעלה- כי הכל נוכל!