לפעמים ניראה לי שיש לי את הצרות הכי גדולות בעולם אבל בסה"כ שחושבים על זה באמת זה לא באמת ככה
אני מתבכיינת על כך שאני מוקפת בשפע בזמן שאנשים נלחמים על כל פת לחם
אני מרגישה שבסה"כ 6 קילו יוכלו לתת לי להרגיש טוב עם עצמי בזמן שיש אנשים שנאבקים בעודף משקל וצריכים להוריד עשרות נכבדות של קילוגרמים
אני יודעת שהפוסט הזה נשמע מצחיק פשוט יצא לי באמת לחשוב על זה והגיע הזמן שאני יקח את הדברים בפורפורציות
מצד אחד, אני מסבירה ומשכנעת אנשים כמה חשוב לאכול בריא ולא להחסיר מגוף קלוריות שהוא צריך ואני אומרת את זה כי אני מאמינה בכך באמונה שלמה
אבל מצד שני אני מרעיבה את עצמי
אז אני לא מבינה למה הלב שלי חושב בצורה מסויימת אבל הראש שלי מתקשה להבין את זה?
למה עדיין, אחרי כל הנסיון שלי לא הבנתי שבכוח ובאמפלוסיביות לא משיגים דברים?
למה עדיין לא הבנתי שלאכול 400 קלוריות ביום זה לא פיתרון לבעיות שלי ולפעמים זה אפילו גורע אותם?
אמנם אני לא אנורקטית כלפי חוץ ואני ילדה מלאה אבל בתוך הראש שלי, בנפש שלי , במחשבה שלי המחלה הזו משתלטת עלי
אני מתוסבכת לגמרי אני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת איך לפעול אני לא יודעת איך לחשוב
אני כל פעם סותרת את עצמי בצורת מחשבה שלי ובדרך חיים שלי
אין פלא שאני לא מצליחה באף דיאטה בשנה האחרונה
הגעתי למסקנה שאני צריכה לדבוק בגישה אחת ושתיהיה לי דעה מגובשת לגבי השגת המטרה
אבל באמת שאין לי מושג כרגע איך לעשות את זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
