whats left of me

זהו,זה כבר עובדה מוגמרת.

הוא כבר לא אוהב אותי.

הוא רק "אוהב אותי בתור בנאדם"..

אני לא יכולה לומר שלא תארתי לעצמי כבר, אבל קיוויתי..רציתי..

אני רק רוצה להחזיר את הגלגל אחורה, לפני שבכלל הרסתי הכל.

כשהוא עוד אהב. כשהיינו אנחנו ולא אני והוא.

שעות של לעמוד מול המראה ולנסות להיות יפה בשבילו הלכו לפח כשכל האיפור שלי נמרח מבכי.

אני כ"כ אוהבת אותו.

ואני לא רוצה בכלל. אני רק רוצה שלא יכאב..לא ביקשתי להתאהב! לא רציתי בכלל!

וכבר דעתי,בפנים,ידעתי מה פני הדברים אז למה לעזאזל זה מרגיש ככה? חזק כ"כ?!

אני מטומטמת.

אני הדבר הכי מטומטם עלי האדמות.

זאת אני שמחליטה להיכנס למקומות המטומטמים האלה.

מסרבת לקבל את הדברים כמו שהם ומעדיפה לברוח לתוך סוג של פנטזיה במקום,

מקום שכל אולי יכול הפוך לוודאות לא סבירה.

הזמן הוא התרופה הטובה ביותר..ככה טוען ידידי מר בחור.

אני יודעת שהוא צודק, אבל למי יש זמן לחכות לזמן?

לא לי.