whats left of me
a broken princess of a kingdom who lives only in her mind..collecting whats left from the pieces that shell never find |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2009
חיים
אוטוטו שם..
צירים לעיתים רחוקות, אבל עדיין צירים.
וכל מה שאני חושבת לעצמי זה כסף,כסף,כסף.
מאיפה לעזאזאל אני מוציאה כזה.
אני קמה בבוקר ואני חושבת כסף.
אני הולכת לישון בלילה ואני בוכה על הכסף שאין.
הלב שלי כבד מתמיד, והדאגה המתמדת הזו רק מתגברת ככל שהמועד מתקרב.
הקיצבאות מתעקבות, הזמן זז לאט ובו זמנית הוא דואג לרוץ.
אני לא יכולה לחיות על הקיצבאות האלה, כמה שהו יעזרו, זה לא מספיק לתת לה באמת חיים טובים.
בארבעה חודשים הקרובים אני כנראה אשאר אצל ההורים. דבר שניסיתי להימנע ממנו..
אני לא רוצה אותה בבית הזה, בסביבה הזו.
אני רוצה שהיא תגדל לתוך נורמה,אל תוך משו שקט. אין את זה פה.
והשלב ההתחלתי של החיים..זה השלב שבאמת יקבע איך היא תהיה כשהיא תגדל.
כ"כ הרבה דברים מפחידים אותי.
שהיא תגדל חרדה.
שהיא תספוג את כל השלילי סביבה.
שהיא תמות..
אני מקשיבה לה כל הזמן..לבדוק שהיא לא מתה.
ואחרי הלידה אני בטח לא אשן אף פעם רק בשביל לראות שהיא באמת נושמת.
ואולי פגעתי בה עם הסמים .. הפכתי אותה לשברירית, חולנית, או מה שזה לא יהיה,
לא ידעתי שאני בהריון.. וגם אחרי שגיליתי,המשכתי לתרץ לעצמי בשביל לא להפסיק.
תינוקות מתים מהרבה דברים.
אני לא רוצה שהבת שלי תמות.
אני ימות איתה.
אסור לי בכלל לחשוב על מחשבות כאלה,שאני לא אמשוך אלינו אנרגיות כאלה מבלי להתכוון.
אפילו שזו אני וזה בלתי נמנע.
פחד,פחד,פחד.
כסף,כסף,כסף.
עתיד?
אין לי אפילו 12 שנ"ל.
אין לי בגרות.
מה אני אוכל להציע לה..?
משכורת מינימום?
הראש שלי כואב, העצבים שלי מרוטים.
אני לא מרגישה טוב..
וגם אם אני אשתף את הקרובים לי בכל התחושות האלה וכל החששות..
אני עדיין לבד.
כמו שהרגשתי אחרי הפרידה,שזה רק אני והיא.
וזה באמת ככה במובן מסויים,זאת אני שאחיה איתה באותו הבית ואהיה איתה כל הזמן, לא הוא.
כמה מועקה אני בטח מעבירה אליה..
וכשאני מדברת מתוך השחור שלי...היא שומעת, אפילו שלא אליה אני מדברת.
יהיה טוב.
יהיה טוב.
יהיה טוב.
איפה האופטימיות המחורבנת שלי כשאני צריכה אותה?
תמיד משאירה אותה מאחור איפה שהמציאות נוגעת במודע.
אני רוצה שלווה.
בשבילה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
