יום קשה, יום עצוב.
אחד הימים הבודדים אני חושבת, וזה קצת מצחיק, כי לא הייתי רוצה שיהיה אחרת.
זיכרון שמעלה חיוך,
כ"כ הרבה כאלה,
פלאשבקים כאלה, אבל מהסוג הטוב,
ואז טעם חמוץ שאחרי.
והעצב ממשיך, אבל לא הופך לרייקנות, אני לא נותנת לו את הכוח הזה.
חושבת על דברים שעושים לי שמח.
*כשאני קמה בבוקר וצריכה לצאת ולא קר בחוץ, אבל עדיין יש ריח של אחרי גשם.
*כשאני מצליחה להצחיק מישהו עצוב.
*כשאני שרה על דברים שממלאים אותי בזיכרונות טובים.
*לישון עם מישהו במיטה כשהוא מחבק אותי.
*כשיש ירח מלא והוא לבן.
* כשיש כוכב אחד שמאיר חצי מהשמיים.
*כשאני עוצמת עיניים ומדמיינת שאני שומעת מישהי שאני אוהבת שרה את השירים שלה.
*כשאני חושבת על דברים טובים שאולי העתיד יביא איתו.
*כשאני מריחה באוויר אפרשייב מוכר.
*כשאני נמצאת בחוף בחיפה בלילה, משחזרת.
* כשיש לי מוזה שמוציאה ממני בדיוק את מה שרציתי שיצא.
* כשאני נמצאת ביער ואני מקשיבה לכל הקולות בו.
* כשאני מסתכלת על השקיעה וחושבת על שקיעות במקומות אחרים.
*כשאני קוראת מכתבים ישנים.
*כשאני הולכת להופעה שחיכיתי לה הרבה זמן והיא עולה על כל הציפיות שלי.
*כשאני נזכרת ביציאות מטומטמות של אנשים.
*כשאני נוסעת למקומות ויודעת שאני אהיה רחוקה מהבית.
כשאני מגלה שוב שוב שאנשים הם לא דבר להסתמך עליו ושהכל מתפייד בשניה אחת,
כשלא תארת לעצמך מעולם שזה יקרה, מנחם קצת לחשוב על מה שמשמח,
ואם יש כוח גם לעשות אחד מהדברים האלה.
ואם זה לא מנחם, זה מרחיק את הרייקנות, וזה מספיק טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
