מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הסתדרתי טוב יותר עם גברים,רוב חברי הילדות שלי הם גברים,רוב האנשים שאיתם נוח לי הם גברים,
וכן, האנשים שאיתם יצאתי, גם הם היו גברים.האהבות היו תמיד גברים.
עכשיו כשאני לבד כבר כמעט חצי שנה זה קצת מוזר לי,אבל השתנתי המון בחודשים האחרונים, ואהבה..
אני כבר לא חושבת שהיא דבר להסתמך עליו. לא דבר להאחז בו לפחות.
כשמתאהבים בי אני בורחת.
כשאני מתאהבת אני בורחת.
אהבה, התאהבות,זה דבר חיובי, מאוד חיובי, אבל לא בשבילי.
כשאני מתאהבת,אני אוהבת עם כל מה שיש בי, מנסה לתת כל מה שיש לי, ונפגעת. ובמקרים הקשים יותר, פוגעת.
בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי קורסת מתחת לכל האהבה שלי ונהרסת.
בעקבות השאלון המוזר של ישרא לגבי הגבר המושלם התחלתי לחשוב קצת מה הוא הגבר שאני צריכה, לא מושלם, שלמות לא קיימת,
אבל מישהו שיהיה מושלם בשבילי, שיתן לי כל מה שאני צריכה,
התכונות שהיו משותפות לאלה שגנבו לי את הלב מבלי לטרוח לשאול אם מותר,
הגבר בשבילי:
שיאהב אותי באמת, שלא יפחד לאהוב עד הסוף.
שיהיה רגיש, אל עצמו, אל הסביבה, אליי.
שיבין, שיזדהה.שידע.
שיהיה חכם, שידע מה צריך לעשות כשאני לא יודעת.
שיהיה בעל ראש פתוח.
שיכיל את כולי, עם כל מה שבא בחבילה.
שיהיה לו חיוך שיגרום לי לחייך גם.
שלא יסתגר לי, שיהיה מוכן לשתף אותי בהכל.
שיהיה מצחיק.
שיהיה סרוט מספיק בשביל לא להיבהל מהסריטות שלי.
שלא יפחד מאינטימיות.
שיהיה נאמן.
שיהיה כנה, אמיתי.
שיגרום לי לשכוח את עצמי כשאני איתו, שיעשה לי טוב.
שיהיה שנון מספיק בשביל להחזיר לי כשאני מציקה לו.
שיהיה עקשן לא פחות ממני.
הוא לא חייב להיות גיטריסט,אני די בטוחה שאני יכולה להיות גם עם מישהו שלא נולד עם גיטרה ביד,אבל שייתן חשיבות למוזיקה.
תמיד חשבתי שאני לא צריכה יותר מדי אצל גבר,
אבל אחרי שאני מסתכלת על הרשימה הזאת.. אני מניחה שאני צריכה יותר משאפשר לקבל.
וזה גם לא משנה הרבה,אני מניחה ש.. אני רק רוצה שכשכן יהיה לי מישהו שיהיה לנו טוב ביחד, ולמרות הרשימה .. אולי זה לא יהיה כ"כ נורא אם לא נתאהב אחד בשני, ואם כן.. אני מקווה ללמוד לא לברוח.
אבל יש זמן לזה, לא נראה לי שיהיה משהו בזמן הקרוב.
ואני עייפה מכדי לחשוב על זה בשעות כאלה, אני חושבת שאני אפרוש עכשיו.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
