whats left of me

הכל כ"כ דפוק..

פנס בעין לא הולם אותי, וגם לא כעס, אבל שניהם שם.

הוא מצטער..

הוא תמיד מצטער.

תמיד דופק לי הכל ואז מצטער.

ואני צוחקת.. אני אומרת לו שזה שטויות, שכולם עושים טעויות ,

שלפחות הפעם כל הצלעות שלי שלמות.

כבר לא מחייכת אל האירוניה. זאת היא שמחייכת, צוחקת לי בפנים.

כוסאמא של העולם הזה.

הדרמה אף פעם לא נגמרת.

תמיד באה עוד מערכה שאליה לא הייתי מוכנה.

מחר יום חדש,אולי יום טוב יותר, אני מקווה.