המחשב חזר לחיים, לא הייתי מאמינה שזה אפשרי אבל כן,זה קרה, וטוב מאוד שכך!
הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, לראש ובראשונה, יש לי שמוגי,
אנחנו לא ביחד הרבה זמן,שבועיים בערך, ולמרות הזמן הקצר.. טוב לי איתו.
הוא מדהים אותי כל פעם מחדש, למרות שאף אחד מאיתנו לא צפה את זה,
אנחנו מוצאים את עצמנו כאחד הדברים הנכונים יותר שיש.
והוא מתוק.
אני אוהבת אותו.
בשבועיים האחרונים גם יצא לי לראות הרבה את סמארה,
אתמול ישנתי אצלה,מוזר לחשוב שעברו שנתיים מאז הפעם האחרונה שעשיתי את זה,
אני שמחה למצוא אותה שוב בחיים שלי, היא היתה חסרה לי,
ו.. ביום שבת חזזנו יומולדת לסנדרה, מה שהיה הכי מוזר, וראיתי את רייזי!!! והוא כ"כ..גבוה, התגעגעתי אליו,
התגעגתי לכל האנשים האלה שאני לא יכולה לשים את האצבע על הפעם האחרונה שבאמת ראיתי אותם,
וזה כולל גם את עינב ודני..היה קצת קשה לשמור את הדמעות בפנים במהלך על ההתקהלות, אבל הצלחתי,
וגם החלפתי כמה מילים עם עינב, מה שלא חשבתי שבאמת יצא לפועל.. היה לי חשוב לומר לה,
וגם לדני, למרות שגם לדני לא אמרתי מילה מהמילים שרציתי לומר,
הקטע המצחיק בכל זה שהדבר העיקרי ששחשבתי עליו הוא ששכחתי כמה שהן יפות,את שמש פיספסתי,
אני לא יודעת אם זה לטובה,אבל למרות האכזבה אני מניחה שכן,
היומיים שקדמו לאותו יום היו ימים בילתי נסבלים,אני מניחה שבעיקר בשביל שמוגי, הייתי חסרת סבלנות
וצעקתי לא מעט, תפסתי אותו על הדברים הקטנים והפכתי את המצברוח המחורבן שלי למצברוח המחורבן שלנו,
והוא כמו תמיד ספג את זה באהבה,
קצת מרגיז שהוא אשכרה מתמודד איתי,
ובו זמנית קצת מאוד משמח.
היום חזרתי הביתה אחרי שבוע של ניתוק,כיף, והרבה מאוד סרטים,לטוב ולרע, וזהו,
חזרתי למציאות.
למצוא שוב עבודה, לטפל בבנק,להמשיך בחיפושים אחרי דירה..
פעם הבאה שאני אראה את שמוגי יהיה כמה ימים לפני ההופעה, בחודש שלנו,
וזה.. זה עוד הרבה זמן,
עוד מחשבה לא מעודדת..
אבל יהיה טוב.
אני יודעת שיהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
