whats left of me

אני לא יודעת ..כל הגוף שלי התרגשות,

המחשבה על זה שאולי, שיכול להיות,

והכל ישתנה עכשיו,

עוצמת עיניים מנסה לשמוע אם הלב שלי דופק פעמיים,

אני יודעת שלא, אבל עוד מעט כן,

ואני מבועתת, שאולי זה לא ילך כמו שאני מקוה וזה יגמר כמו כל הסיפורים לפני הסיפור הזה,

הכל צועק לי לאסון מתקרב,

הכל מלא סימנים קטנים והרגשות שאף פעם לא מאכזבות..

אבל אולי טרגדיות לא יהיו כ"כ קשות בעתיד,

אם רק הסיפור הזה ילך לכיוונים שאליהם אני מקווה.

והוא, הילד הזה שאני אוהבת.. הוא רוצה להיות שם,

הוא רוצה לקחת אחריות שלא שלו, וזה..זה מדהים,

הוא מדהים, מפתיע אותי כל פעם מחדש,

מקוה לטוב.

הכל יהיה ברור יותר מחר,

אז זהו,

זה מה שנשאר לי לעשות,

לקוות לטוב, ולשם שינוי אשכרה לשמור על עצמי.

ואם היקום ירצה אז הכל באמת יצא על הצד הטוב ביותר.