whats left of me

זהו, נגמרה לה ההרפתקה הקטנה שלנו אתמול..

חזרנו לציויליזציה..

משאירים מאחורינו אנשים מדהימים,נדירים, כאלה שמעטים האנשים שמתמזל מזלם לפגוש בכאלה,

ועם זאת..חזרה לכאן לא רק להתמודד עם הבעיות שהשארנו כאן אלא  עם בעיות חדשות,

הרבה תכנונים, הרבה מחשבות, והמון המון בלאגן..

הזדיינה לי המשכורת, הבית מלון הוריד לי חצי מהמשכורת על מגורים וכדומה, ומה שנשאר במשכורת  לא ניתן למשיכה בגלל שמעכבים את המשכורת, הדבר שמנחם אותי עכשיו זה העובדה שאני יכולה סופסוף לנשום..

עם קבלת העבודה הזו הלכה לי הבריאות, לא היה לי לא זמן פנאי,לא חופשים,לא זמן שינה נורמלי,

ועכשיו..

עכשיו אני יכולה סופסוף לישון :)

אבל לפני..יש לי כמה עניינים לסדר כאן,להחזיר חובות,לדבר עם אנשים, ולהתכונן לעתיד הזה שמתקרב בלי התראה, והוא לא נראה כ"כ קל מכאן.

והוא..אני בקושי מעכלת שהוא העתיד שלי..

העתיד היפה שלי..

מלאת חרדות, מבועתת מפחד, לא חשבתי שנעמוד כאן כ"כ מהר,בכזאת פזיזות,

אבל החיים הביאו עלינו את מה שהביאו עלינו ועכשיו נשאר לנו רק להתמודד עםפ זה ולהאמין שיהיה טוב, שנסתדר.

שום דבר לא קורה בלי סיבה, ואולי בסוף באמת הכל קורה לטובה,

רק צריך להיות חזקים..מאוד חזקים.

ובנימה זו.. לכל אותם אנשים ששוקלים לרדת לאילת לעבוד קצת..

אל תחתמו על כלום.

וחשוב מזה..אל תעבדו במלון קיסר..

זה מלון של זונות.

יום טוב לכולם

ביי ביי