הוא כ"כ מאוהב שבא לי להרביץ לו, ואני סתם מחמירה את זה כשאני שומרת אותו קרוב אליי.
צוחקת איתו הרבה, לא מספרת לו מילה, לא מספרת לאף אחד.
שוב כולאת בתוך עצמי, וקטע, כי עד שאני רוצה לשתף,לשתוף, אני תמיד נקלעת למבוי סתום,
לאנשים שאיתם אני רוצה לדבר או שאין זמן, או שהם פשוט לא בהישג יד,וזה בסדר,
אבל לפעמים זה גורם לתהות, הם רואים בכלל? הם יודעים? ואם כן, איכפת להם?
ואז אני נזכרת שלא אמור להיות איכפת לי מכל זה, הם הרי בחוץ כי שם השארתי אותם.
אני לא יכולה להרשות לעצמי לצפות מהם לראות דרכי, או לנחש מה עובר עליי,
זה לא פייר כלפיהם, וזה לא פייר כלפיי.
ואז הקול הקטן שאומר שחבל על האנרגיה שאני מבזבזת על הנסיונות לשתף,
ממילא לאף אחד לא אכפת,
ואז אני חושבת כמה אנרגיה אני באמת מבזבזת על התהייה אם לאנשים איכפת ממני או לא,
ומה התשובה באמת יכולה לשנות?
הבטן מתהפכת.
הרגעה רעה.
אמא בוכה.
לירי חולה.
יאני משלה את עצמו.
הכלב החדש השתין לי על הספונג'ה.
עדן שוברת לי חפצים.
אבא צועק.
הבכורה יוצאת מהדלת.
ואני עושה את מה שאני עושה הכי טוב.. מתעלמת.
שמה אוזניות על האוזניים ומפעילה את הכמעט אמפי של אחותי.
פליי.
הכל נעלם.
אף אחד לא קיים עכשיו.
רק אני וכל שיר שאולי מכאיב לי, ואולי יותר.
שומעת שירים, שיר ועוד שיר,
אהבות נכזבות.
אהבות גדולות.
לבבות שבורים.
אני מהרהרת.. כמה פעמים אמרתי שאני רוצה אהבה,
אהבה אחרת ממה שנותר מזאת שכבר יש.
אני יודעת שזה בולשיט.
אני לא רוצה אהבה, ואם הייתי יכולה הייתי חוזרת לנקודה ההיא בזמן שבה אטמתי את עצמי מכל רגש אפשרי.
חלום, פשוט לא להרגיש כלום.
להפיל את כל המסכות עם כל הצבעים המלבלים שלהן, ואולי מלבלבים פחות.
שיר ועוד שיר ועוד שיר,
חיים שבורים.
אנשים מתים.
זיכרונות הורגים.
בלאנק.
ידעתי שאני לא אוכל לברוח מזה לנצח.
הרשתי לעצמי לבנות מההריסות, כמו שמישהי שאני מאוד אוהבת אמרה לי פעם,
וכמו שאני אמרתי לה שיקרה באותו הרגע, אני צופה באפר של ההריסות מהן בניתי.
יסודות נשרפים.
אני יודעת שהכל יוצא עכשיו בגלל היומולדת הקרב ובא,
וזה כמו תמיד הזמן שבו אני הכי שבירה, הכי רגישה.
שוב קופצת לזמן אחר,
כמה רגישה הייתי בזמן ההוא.
כמה בכיתי.
כמה ייאוש איחסנתי בתוכי.
מה אני מאחסנת בתוכי עכשיו..?
אני מפחדת לגלות.
"הכל יהיה בסדר"
הוא אומר,
אני מעיפה אותו ממני.
זאת לא המלחמה שלו.
לומר הכל יהיה בסדר לאדם שיודע שלא זה כמו לנסות למכור לזונה ש10 סנטימטר לזין של גבר זה נחשב לגודל למכובד.
אין לי כוחות להיום, ולא למחר, ובטח שלא לעוד יומיים.
אני אזדחל לי למיטה,
תעירו אותי כשייגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
