whats left of me

הכל כ"כ דפוק..

פנס בעין לא הולם אותי, וגם לא כעס, אבל שניהם שם.

הוא מצטער..

הוא תמיד מצטער.

תמיד דופק לי הכל ואז מצטער.

ואני צוחקת.. אני אומרת לו שזה שטויות, שכולם עושים טעויות ,

שלפחות הפעם כל הצלעות שלי שלמות.

כבר לא מחייכת אל האירוניה. זאת היא שמחייכת, צוחקת לי בפנים.

כוסאמא של העולם הזה.

הדרמה אף פעם לא נגמרת.

תמיד באה עוד מערכה שאליה לא הייתי מוכנה.

מחר יום חדש,אולי יום טוב יותר, אני מקווה.

אני לא יודעת מה זה,זה יושב לי על החזה ולוחץ עליו, מעין אי שקט מעצבן..

העברתי את כל היום בחיפוש אחרי הסחות דעת,דיברתי עם אנשים שלא מעניינים אותי, שאני לא מכירה.

בקבוק של סטולי יושב לי על המדף של הספרים, קורץ אליי בחביבות, אבל הוא כ"כ יפה שם שפשוט לא בא לי לשתות אותו, יושב בהרמוניה בין זוג בקבוקים ממש נחמדים.

מדברת הרבה בפלאפון, מילים, מילים, מילים, לא קלטתי מילה ממה שהיא אמרה, שמתי לב שהיא בוכה, התפקסתי בשביל לנסות להבין מה קרה, קלטתי, היא נרגעה,לא באמת, אבל היא כבר לא בוכה, השיחה הסתיימה.

עבר כ"כ הרבה זמן מהפעם האחרונה שעשיתי חג, אהבתי חג. את הזמן הקצר שלקח לו להשפיע עליי,תמיד עשה לי מצב רוח כזה טוב.

הכלב ישן בתנוחות ממש מוזרות, בא לי להלביש אותו בתחפושות מטומטמות. או לשבת עליו, לקפל אותו לשתיים, לשים עליו קופסא הפוכה ולראות מה הוא עושה.

רק שלא יתקשר,רק שלא יתקשר,רק שלא יתקשר.

מסתובבת, סיבוב ועוד סיבוב ועוד סיבוב, סחרחורת.

אני מתגעגעת לבריטי ההוא משמה, האקסאקס. אולי בגלל זה אני חולמת עליו.

מעניין כמה פעמים השיר הזה כבר חזר על עצמו.

אנשים אנשים אנשים, אני ידבר עם אנשים, חצי מהרשימה שלי לא מחוברת, מי שכן לא נמצא שם,

בעסה.

38.8

חם לי.

בא לי לצעוק, לצרוח עד שלא ישאר לי קול.

אולי מקלחת תעזור, אני גם ככה מסריחה. לא, אני תמיד חושבת בזמן מקלחת.

ה27 בפברואר, כבר אין ירח מלא בתאריך הזה.

אני כבר לא מציירת, אני רוצה לצייר, כמו פעם. רגשות,תמונות,אנשים, הרגשה רעה.

מעניין מה שלום המלאך.לא דיברתי איתו כבר מלא זמן.

אעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהעאהעאהע

העהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהע

אהעהאעהאהעאהעאהעהעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעא

העהאעהא

העאהעאהעהעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעה

אהאעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהעאהעאהעהעה

אעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהעאהעאהעהעה

אעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהעאהעאהעהעה

אעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהעאהעאהעהעה

אעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהעאהעאהעהעה

אעהאעהאהעאהעאהעהאעהאהאעהאעהאעהאהעאהעאהע

האעהאהעאהעאהעהעה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני רוצה להעלם..

אני רוצה אני רוצה אני רוצהאני רוצה אני רוצה אני רוצה.אני רוצה אני רוצה אני רוצה.אני רוצה אני רוצה אני רוצה.אני רוצה אני רוצה אני רוצה. :(

אני לא מוצאת את הפטור מצה"ל מה שבעסה כי אני צריכה לשלוח אותו לעמותה שדרכה אני רוצה לעשות את השירות..

אז עליתי על הסיפריה שלי, והרגשתי די מצחיקה אם נתחשב בזה שאני צריכה לעמוד על ארבע אנציקלופדיות שמונחות על השולחן עצמו.

(אני ממש חייבת לגבוה, זה לא בסדר.) והורדתי את כל הקופסאות נעליים שבהם אני שמה את כל האוצרות שלי (מכתבים,מכתבים,וכל מה שסנטימנטלי.)

הורדתי את הקופסא הראשונה, היו בה מלא תמונות של ליאן,של שני, של מיראל, אלחנן,ארסוי,גל, ושל הכלבה ההיא קאמולה.

ואז עצרתי לרגע ותהיתי, למה לעזאזל קוראים לה קאמולה? זה לא סתם סריטה של אנשי יפו, כי אני מכירה עוד אחד או שניים מיפו ולהם אין שם מוזר.. באורח פלא איבדתי את קו המחשבה אז המשכתי לפשפש בקופסאות, בקופסא אחת היתה מונחת החולצה של קניבל קורפס שאלכס נתן לי ומתחתיה היתה מונחת החולצה האהובה עליו, ואז שוב התחלתי להרהר, זה מדהים כמה בריטים יכולים להיות יפים, עם העיניים הירוקות הנוצצות האלה,והחיוך.. למה הוא לא עשה לי ילד?? למה??" ואז גיליתי שאמא שלי עמדה לידי כל הזמן ושאני בעצם מדברת בקול,לא נעים..

 אבל זה בסדר, אמא כבר יודעת שאני אוהבת אנשים יפים.

בקופסא אחרת מצאתי מכתבים ממנו,ממנו וממאור, המכתבים הסוטים/ביזרים/מצחיקים שהעבירו לנו את הזמן. ואם יורשה לי לציין,

הם לא יכלו לנצח אותי.אני עדיין יכולה לחלחל אותם עם סטיות שעליהן הם לא חשבו.

מצאתי מחברת שכתבו לי בה דברים, כולם תמיד מדברים שם על שמחת חיים שאני מביאה לאנשים, עם הגיטרה והשירים, ועם היחס החם, זה הפתיע אותי קצת, קצת הרבה, כי נתתי להם כ"כ הרבה מאלה, את כל היחס החם, התשומת לב, האהבה, ומנעתי אותה ממי שבאמת היתה לו זכות לקבל את כל זה ממני.

זה כ"כ מוזר.

איכפתיות שהלכה לפח ביחד עם כל השאר.

 וממתי יש בי שמחת חיים!??!?!

אני מתגעגעת לבריטי הקטן ההוא, נתקפתי כ"כ הרבה זיכרונות,אני רוצה למצוא אותו.

אולי כשאני יעבור יהיה קל יותר, אבל בינתיים אני לא רואה איך אני יכולה לעשות את זה..

מה שכן. אני יודעת שאני אמצא אותו.